1. התחלה. השבת הראשונה של ליגת העל תמיד היתה אירוע עם מעט קדושה עבורי. לא בכל שבת אתה יכול להיות זמין ולראות הכל, אבל בשבת של המחזור הראשון תמיד מגיעה הציפייה. הרגע הזה שמשהו חדש מתחיל - גיבורים חדשים מתחילים לעלות, סיפורים חדשים מתחילים להיכתב, הניילונים נקרעו ואפשר להתחיל ליהנות מהדבר עצמו.
אבל חייבים להודות שזו התחלה לא אידיאלית לליגת העל. השבת של המחזור הראשון אמורה להיות חלון ראווה - זה מה שהליגה בוחרת להציג לפני הקהל שלה. ובסופו של דבר, זה נפתח באצטדיון שלמה ביטוח, עם יציעים ברובם ריקים (861 איש ואישה, לפי הנתונים הרשמיים), בין מכבי פתח תקווה לעירוני קריית שמונה.
נכון שמאוחר יותר היה את המשחק של מכבי חיפה, שמשכה 24 אלף צופים לסמי עופר (וזה לא מובן מאליו), אבל קשה היה שלא להרגיש את החמיצות. זה לא אנטי קליימקס, אבל זו כן "אנטי התחלה". יש סיבה הגיונית שהמחזור הזה לא שלם - שתי הישראליות ביקשו וקיבלו (בצדק) הזדמנות לדחות את המשחק הראשון, כדי להתכונן כמו שצריך למשימות שלהן באירופה. ועדיין עם קצת יותר יצירתיות, אפשר היה לבנות שבת שקצת יותר תכבד את המעמד. שתאפשר לנו להתרגש ולהתחיל לכתוב סיפור חדש.
ולכן התחושה היא שפתחנו את הליגה, והליגה עוד לא נפתחה באמת. אנחנו בשלב הטרום בכורה, ואת המסקנות נצטרך להסיק רק בעוד כמה מחזורים (המהדרין יסמנו את הזמן שאחרי פגרת הנבחרות). בכל מקרה, התחלנו - ושיהיה בהצלחה לכולנו.
יציעים ברובם ריקים בפ“ת (אלן שיבר)
2. מכבי חיפה. על פניו, קשה להגיד שלמכבי חיפה היה קיץ רע. חיזוק משמעותי הגיע, והושקע בו לא מעט כסף (לא מובן מאליו, מכבי ת"א היתה שמחה לכמה רכישות ורענונים בסגל); הקהל הירוק היה בהמוניו ביציעים (זה לא היה בשנה שעברה, למשל), והיא אפילו שיחקה בכלל לא רע אתמול נגד הפועל ר"ג - כך שלכאורה, התמונה יכולה להיות אופטימית.
אבל יש פער ברור בין המעשים לבין האווירה מסביב. מכבי חיפה עלתה למשחק הפתיחה של העונה כשענן של חשדנות אופף אותה, עם קוצר רוח שלא אפשר שום מרווח לטעות - גם בקבוצה חדשה. ברק בכר התלונן אחרי המשחק ש"רק פה חורצים גורלות בגביע הטוטו", והוא צודק - אבל הסיבה לכך נעוצה בהתנהלות של ראשי מכבי חיפה.
הירוקים פתחו את העונה הזאת עם גירעון - לא ברמה הכלכלית, אלא ברמת האמון בין ההנהלה לבין הקהל והסביבה של המועדון. שורת מקרים של התנהלות לקויה בקיץ הזה יצרו פער עצום בין הצדדים - ומתוך חוסר האמון הזה, נולד קוצר הסבלנות. התחושה היא שמשהו עמוק במועדון לא בסדר, והרבה פעמים היא מתפוצצת החוצה דרך כעס רגעי על טעות או על זר או על המאמן.
וכך יוצא שיותר ממה שמכבי חיפה עמדה אתמול מול הפועל ר"ג, היא התחרתה אתמול בספקות שלה עם עצמה. באווירה מסביב שכמעט ציפתה לכישלון שעומד לקרות, שחיכתה עם הקלשונים למקרה שבו תהיה מעידה. כאמור, היא התמודדה איתו בכלל לא רע - אבל לא ברור כמה זה באמת יוכל להחזיק בטווח הארוך.
איך אפשר לשנות? לדעתי זה דורש ריסט מוחלט של כל המערכת, אבל ריסט כזה הוא בלתי אפשרי בשלב הזה של העונה. אז מכבי חיפה סימנה וי אתמול, אפילו נהנתה מאוד מהיכולת של ברוניניו, אבל גם היא יודעת שהניצחון אתמול לא באמת כיבה את המשבר. הוא, לכל היותר, דחה אותו.
ניצחון שלא כיבה את המשבר (מאור אלקסלסי)
3. השופטים. אזהרה: להלן דעה מורכבת. דעתי המקורית היא שבישראל יש יותר מדי עיסוק בשיפוט. שלמאמנים רבים, במקרים רבים, קל מדי להסיט את האשמה מהם ומההחלטות שלהם לטובת השיפוט - שהוא מטרה מאוד קלה, כי היא נייחת. תמיד תהיה איזו החלטה מעוררת מחלוקת, ותמיד תהיינה טעויות (למרות שהן צומצמו למינימום), ותמיד יהיה שעיר לעזאזל שאפשר היה להפיל עליו את האשמה לעובדה שהפסדת. דרך נהדרת לגלגל אחריות.
אבל אחרי שאמרתי את זה, היה מאוד עוזר אם השופטים לא היו נותנים כ"כ הרבה סיבות להתעסק בהם. קחו לדוגמא את אתמול: עומר בירן, ששפט את המשחק בין מכבי חיפה להפועל ר"ג, שרק לפנדל בניגוד להמלצת ה-VAR (וטעה, כי העבירה לא היתה בתוך הרחבה); ושניר לוי ביטל את שער השוויון של הפועל פ"ת בגלל נבדל שהוא לא ראה במו עיניו (המסך לא עבד) - אלא סמך על ה-VAR באופן עיוור.
כשזה המצב, קשה לבוא בטענות למאמנים שנפגעו - מסאי דגו ועומר פרץ - והתלוננו על כך. כי לא היתה כאן החלטה מוטעית - שניר לוי, אגב, צדק בהחלטה שלו - אלא בעיקר תהליך קבלת החלטות לקוי, לא שקוף ומעל הכל לא אחיד. שני שופטים אתמול עמדו באותו המצב וקיבלו החלטות שונות בתכלית - מה ששוב מייצר גירעון באמון בקרב הקהל הרחב, וגורם לכך ששוב - כולנו מדברים על השופטים, כבר במחזור הפתיחה. חבל.
המנצח: ברוניניו. אי אפשר להתעלם מגיבור השבת - וממי שמסתמן כשחקן המפתח של מכבי חיפה בעונה הקרובה. הירוקים רדפו אחרי הברזילאי זמן רב, וככל שהזמן עובר - מבינים יותר למה. צמד שערים אדיר (כולל שער שעוד נרחיב עליו), ובעיקר תחושה שיש בוס חדש למשחק ההתקפה של בכר. אתמול הוא היה המפתח של חיפה - בדרך לשלוש נקודות ראשונות העונה.
המפסידה: הפועל פ"ת. זה לא שהמלאבסים נראו רע אתמול, אבל ההפסד לטבריה במצבה (ללא המושעים, כולל המאמן) מדאיג. בניגוד למפסידות אחרות, ר"ג וק"ש, ההפסד שלהם עלול להיות משמעותי יותר. כי נקודת החוזקה המשמעותית שלה בעונה שעברה היתה הזרים, ובגזרה הזו - כשקוסטה וממאדי דיארה עזבו (ותכף גם צ'יפיוקה סונגה), היתה היחלשות משמעותית. וזה יכריח את פרנסי פ"ת לעבוד במרץ, כדי לא לחטוף כאפות רציניות עוד יותר בהמשך.
הפסד מדאיג לפרץ והפועל פ“ת (דני מרון)
המספר החזק: 13. שלוש עשרה שנים שהפועל רמת גן לא היתה בליגת העל, והן נגמרו אתמול עם המשחק שלה בסמי עופר נגד מכבי חיפה. ואחרי אתמול, היא עדיין מחכה לניצחון הראשון שלה בליגת העל אחרי 4,907 ימים. הפעם האחרונה שהיא ניצחה בליגה היתה בטדי - זה קרה ב-17 במרץ, 2013, 1:2 נגד בית"ר ירושלים (אגב, את השערים כבשו מיכאל זנדברג וישראל זגורי). אחרי אתמול, ההמתנה תימשך - ועלולה גם להתארך. בכל זאת, היריבה הבאה של הפועל ר"ג היא האלופה, הפועל ב"ש.
השם החם: סמואל אווסו. הקיץ דיברו הרבה על אווסו - והתכוונו לדגלאס, הרכש המסקרן של הפועל תל אביב. אבל בפ"ת הגיע אווסו אחר - ובינתיים לפחות, מאפיל עליו. שער ובישול אתמול סידרו ניצחון לזיו אריה ומכבי פ"ת על ק"ש, ומראים שאולי שוב הם הצליחו לזהות חלוץ זר איכותי מאוד בליגה שלנו.
שער השבת: ברוניניו (מכבי חיפה), נגד הפועל רמת גן. כן, שוב ברוניניו. כי אי אפשר להתעלם מהביצוע היפה של השבת - ובעיקר מהחשיבות שלו. זה קרה בדקה ה-22, במצב של 0:0, כשהאוויר מסביב היה דליל. ודווקא אז, אחרי כדור הקרן שהגיע אליו, סיפק הברזילאי רגע של השראה. אותה בעיטה אדירה שהסתובבה במהירות אל החיבורים - היתה רגע של שחרור עבור הקהל הירוק, ורגע שאפשר לכל המתח להתפרץ. שער שהזכיר מאוד את צ'ארון שרי - ואולי, יום אחד, זה גם ייזכר כ"רגע שרי" כזה, שפתח במכבי חיפה דף חדש.
אל תשכחו את: עירוני טבריה. האמת? לא קל לדבר על טבריה ברמה המקצועית. הפרשה מסביב אמנם מסתמנת בדרך לפיתרון, אבל היא עוד לא נפתרה - מה שמעלה את השאלה האם בכלל אפשר לשפוט אותה בכלים ששופטים קבוצות אחרות. ואף על פי כן, ולמרות הלבטים (גם שלי), טבריה עדיין עומדת. המשחק הראשון שלה הסתיים בניצחון, המינוס אמנם עדיין כאן - אבל התקצר, ובעיקר היא מסרבת להיכנע להספדים המוקדמים. אחרי הכל, זוהי רק ההתחלה.