אינסוף אירועים יכולים לקרות בחצי שנה. כל מי שגר במדינת ישראל, בטח ב-3 השנים האחרונות, חווה את זהעל בשרו. אם אתם עדיין לא מאמינים לי, אתם יכולים לשאול את בוריס אינו. הקשר הבית"רי היה מהטובים בקבוצה מאז שהגיע באמצע 2025/26.
עם פרסי ענק: פנטזי האלופות של GEELY כאן | בנו את קבוצת החלומות שלכם
בית"ר הפסידה בשני משחקי ליגה בלבד מתוך 17 מאז הגעתו של אקס מכבי נתניה, כשהוא הצליח לייצב את ההגנה ואת מרכז השדה של הקבוצה. לצד ירין לוי הצעיר הירושלמים קיבלו שחקן שיכול לאפשר להם להחזיק במרכז השדה, אחרי יותר מדי משחקים בהם הכדור נע בין ההתקפה להגנה. "הוא הגיע כדי לעזור לנו לתרום ממרכז המגרש", הודה בזמנו ברק יצחקי. "הוא גם 6 וגם 8. יש גיוון ותחרות, והשחקן בספסל ובהרכב הופכים לטובים יותר".
בעונה הנוכחית, לעומת זאת, זה מרגיש כמו היסטוריה. אנחנו רק בתחילת ספטמבר, ואינו הספיק עד עכשיו למחוק את כל התמונות שלו מחשבון האינסטגרם אחרי תגובות חריפות של אוהדים נגדו, להחזירן אחרי שיחה אישית עם אלמוג כהן, לטוס למשפחתו ולחזור.
לא מעט בחודש בו בית"ר ירושלים משחקת כדורגל. אינו המשיך בתור שחקן הרכב, וסבל מירידה ביכולת. זה התבטא למשל באיבוד שהוביל לשער ב-2:1 מול אוסטריה וינה, השער ששלח את המשחק להארכה והוביל בסופו של דבר להדחת הקבוצה מאירופה. "הוא שחקן שובר שוויון", אמרו אז בקבוצה. "אם היו יודעים כמה הוא לוקח ללב, וכמה בית"ר חשובה לו, אולי לא היו כותבים את היכולת הזאת".
אינו עדיין לא הצליח לצאת מאותו 'לופ' שלילי, וזה התבטא גם ב-4:1 מול נתניה. הירושלמים ניסו ללחוץ גבוה, הדרך בה הצטיינו גם בעונה הקודמת, אך נתניה כבשה ארבעה שערים תוך 24 דקות. חלקם אחרי איבודים או טעויות במרכז השדה, גם של אינו עצמו. הפעם עלו קולות אחרים מהבירה: "חשבנו שהמפגש עם המשפחה יעשה לו טוב. הוא לא בכיוון".
מה השתנה? בראש ובראשונה, הציפיות. אינו נחשב לאחד השחקנים האהובים בבירה, שחקן מקצועי שאף שכר מאמן אישי לפני שהגיע לירושלים, אך אז הוא הגיע בתור מושיע ובתור שחקן לתפקיד שלא באמת היה קיים לפניו בהתחשב באכזבה מאיילסון טבארש. השנה אינו צריך לעמוד ברף שהוא קבע לעצמו, מה שיצר מקרה נוסף של "תסמונת השנה השנייה".
מאמנים אגדיים, מפיל ג'קסון ועד ג'ון וודן, נהגו להגיד שזכייה באליפות שנייה ברציפות קשה יותר מהאליפות הראשונה. בית"ר אמנם סיימה את העונה הקודמת בלי תואר, אבל העונה שעברה הייתה אחת העונות המוצלחות ביותר עבור הירושלמים מזה שנים. היום הקבוצות היריבות נערכות בצורה אחרת לקבוצה ששמרה על המשכיות בהתקפה ובהגנה (אף לא בקישור).
אוהדי בית"ר ירושלים, ולא רק הם, מצפים לזכייה באליפות השנה. ברגע שאתה מרגיש שאתה עושה טעויות, הסיכוי לטעות נוספת עולה ומשם הדרך לחוסר בטחון קצרה.
אלמוג כהן. יודע איך זה להיות קשר אחורי (אלן שיבר)
מעבר לכך, אי אפשר להתעלם מהצד המקצועי. ההבדל הגדול ביותר בקישור של בית"ר העונה הוא העדרו של ירין לוי, ששימש כמעין קשר שש לצידו של בוריס אינו. אקס נתניה אינו קשר אחורי טבעי, תפקיד בו הוא בפועל תופקד ב-4:1 מול היהלומים לצידם של הקשר ההתקפי תומר יוספי ונועם מוצ'ה, שנע בין ההרכב לספסל אשתקד בקבוצה שירדה לליגה הלאומית ותופקד בעמדה יותר התקפית מלוי.
הנוכחות של קשר נוסף שיכול לתרום בהגנה ולכסות שטח משחררת את אינו לתפקיד טבעי יותר, בו הוא יכול גם לתרום להתקפה, ולא מי שצריך להיות קשר אחורי טהור. הנוכחות של לוי אפשרה לאינו לצאת קדימה, מה שהתבטא בין היתר ב-1.4 מסירות מפתח בשנה שעברה.
ברגע ששני המגנים של בית"ר מעורבים בהתקפה, ואינו נדרש 'לחפות' עליהם, הוא לא יכול לתרום באותה צורה. בית"ר מראש בנתה עליו בתור הקשר האחורי הבכיר בסגל, אבל יכול להיות שהנוכחות של שני שחקנים עם אוריינטציה הגנתית יותר לצידו תהפוך את השלם לגדול מסך חלקיו.
הצבתם של נועם מוצ'ה או דניאל וורקו בעמדה הגנתית יותר, או חזרה לזיו בן שימול שמילא את נעליו של ירין לוי לסירוגין במהלך העונה שעברה, עשויה להיות חלק מהפתרון. גם אם בפועל אינו ישמש בתור הקשר האחורי ביותר של בית"ר, מה שעשוי לקרות בעונה הקרובה, עצם החופש לנוע ולתרום בהתקפה עשוי להחזיר חלק מהביטחון העצמי.
אין יום רגוע בבית"ר ירושלים. אם הקבוצה תפתח את העונה עם אפס נקודות משש אחרי הפסד מול הפועל ת"א, ולפני משחק חוץ מול בני סכנין בדוחא, לא תהיה גם שעה רגועה. היכולת של הקבוצה להרים את בוריס אינו בחזרה הפכה אולי למבחן הגדול ביותר של אלמוג כהן כרגע. אם זה יעבוד? בית"ר עדיין יכולה לזכות באליפות. מה אם לא?