דור מיכה הוא אחד הכדורגלנים הכי בולטים שהיו בליגת העל ב-15 שנה האחרונות, אבל העונה הוא מתחיל פרק חדש בקריירה, בגיל 34, במדי מ.ס אשדוד בליגה הלאומית.
כשהעונה השונה הזו מבחינתו עוד רק בחיתוליה, מיכה התארח בפודקאסט "עולים לרגל" כדי לפתוח הכל ולדבר על הכל: מהסוף הכואב בבית"ר ירושלים והאתגר בלאומית, דרך הסיפור עם מיץ' גולדהאר שלא סופר אחרי הפרשה ועד חלום הפרישה במכבי תל אביב.
האזינו בספוטיפיי
האזינו באפל פודקאסט
הקיץ האחרון, המעבר מהטופ ללאומית והסוף העגום בבית"ר
"התחלתי להתרגל לכך שאני שחקן מ.ס אשדוד. עדיין יש לי רגעים קשים כשאני חושב על כך שאני משחק ברמה פחות גבוהה. פתאום אני רואה משחקים של מכבי ת"א ובית"ר ירושלים מול 20,000 אוהדים, ואני משחק מול 100 אוהדים, מבלי להעליב. כולם מפחידים אותי מכדורגל בשישי צהריים, חם, זה הקושי".
"היו לי אופציות בליגת העל, לא הרבה, אבל מקצועית הרגיש לי שאני יכול לבוא יותר לידי ביטוי בקבוצה דומיננטית שמשחקת עם הכדור. יכול להיות שזה טעות. לא ראיתי את עצמי בא לידי ביטוי בקבוצת תחתית בליגת העל שכל המשחק עושה הגנה, וחשבתי שאשדוד עדיפה לי".
"אני הייתי בטוח שארד לליגה הלאומית ויירד הלחץ, אבל הגעתי למקום יותר מלחיץ. יש כמו חמישה אבי לוזון באשדוד, ואתה מרגיש אחריות. אם הקבוצה חס וחלילה לא תעלה לליגת העל, זה עליי. בשנה שעברה היו להם משחקים שהם הביאו הרבה קהל, ואני מקווה שזה יחזור. המועדון לא רוצה להשיק את האצטדיון החדש כשאנחנו בלאומית, אלא אם יהיו משחקי עלייה".
"אחרי שנגמר הפרק בבית"ר י-ם ישר חשבתי על מכבי נתניה והפועל פ"ת. יובל שפונגין שהוא עוזר מאמן בפ"ת ישר דיבר איתו, אבל זה לא התקדם, אולי זה היה עניין של כסף, אני לא יודע. נתניה לא רצו אותי. אני ורוני לוי בקשר ממש טוב היום".
"עד ינואר הייתי אחד הקשרים הטובים בליגה, הדעיכה הייתה מהירה מדי. אני בגיל שכבר לא בונים את הקבוצה סביבי, ובשלב הזה קבוצות לא רצו שחקן כמוני".
"הפרשנות החיובית של טל בן חיים בעונה שעברה עשתה לי נזק. אני מרגיש שזה יצר אנטי עליי, כי יודעים שאנחנו חברים. אלמוג כהן העריך אותי הרבה פחות מברק יצחקי, ומתחילת העונה שעברה הרגשתי שאלמוג מראה לי את הדרך החוצה. עונה לפני כן הייתי בעונה מעולה, אז לא באמת הייתה סיבה להנמיך ממני את הציפיות בתחילת העונה שעברה. מפברואר/מרץ ראינו לאן זה הולך. בתוך תוכי הייתה לי את הציפייה וההרגשה שאני כן אשאר".
"כשבוריס אינו הגיע הבנתי שאני זה שישלם את המחיר. בוריס כוכב, וכך באמת היה. מאיזושהי סיבה כבר הפסיקו להאמין בי מקצועית. לא היה משהו אישי, הם כנראה חשבו שאני כבר לא יכול לעזור להם יותר מאיזושהי סיבה. אני יודע כמה ברק מחזיק ממני והאמין שאני יכול לעזור לו בפלייאוף, ולכן אני חושב שהוא יישר קו עם אלמוג בפלייאוף. אלמוג תמיד אומר את האמת בפנים - והוא אמר שעדיף שאעלה מהספסל. הניהול של הסגל בפלייאוף, כשרצו עם אותו הרכב למרות העומס, עלה לנו באליפות. זה לא רק הספסול שלי".
“דעיכה מהירה מדי“ (צילום: קובי אליהו)
"אני הייתי בטוח שאפתח מול הפועל באר שבע במשחק העונה, וכשלא נכנסתי בכלל זה היה רגע קשה. זה גמר אותי וממש תסכל אותי. כשחזרתי לספסל בדקה ה-90 לא הצלחתי לשמור על האיפוק וזרקתי כמה מילים. אלמוג אמר לי שאני לא יכול להתנהג ככה, ואמרתי לו שההחלטה לא להכניס אותי אפילו לדקה הייתה אחת ההזויות שראיתי בקריירה".
"אם אלמוג ויצחקי לא היו בבית"ר יכול להיות שהייתי מגיע ללאומית כבר לפני שלוש שנים, אז אני חייב להם הרבה. ההתחלה שלי בבית"ר הייתה קשה והם החיו אותי ונתנו לי הזדמנות. כמובן שגם שיחקתי טוב. אלמוג גם התעקש לתת לי בזמנו חוזה חדש. אני מאוד מעריך ואוהב אותם, צריך להגיד גם את הדברים הטובים".
"כשניצחנו 0:1 את הפועל ת"א בבלומפילד היינו בטוחים שזו העונה שלנו. היינו בטוחים שנטייל מול מכבי חיפה, ולכן חטפנו. בגלל הגישה שלנו. כשסיפור האליפות נגמר הבנתי שגם הסיפור שלי נגמר, המסך ירד. הבנתי שאני כבר לא אהיה בקבוצות גדולות ואאבק על אליפויות".
"אלמוג שאל אותי איך אקבל את זה אם אהיה שחקן ספסל העונה, אז העזיבה שלי הייתה באוויר. אני כמובן רציתי להישאר בבית"ר. יומיים לפני המשחק האחרון של העונה אלמוג דיבר איתי ועם אבא שלי, הוא אמר לי שהוא מנסה להוציא משהו מברק אברמוב, זרק איזשהו סכום ובסיום העונה הוא אמר לי - 'אני לא רוצה להציע לך משהו ביזיוני. אין לי הצעה שתכבד אותך אז נאלץ להיפרד'. זה לא רק הכסף, הייתי עושה המון בשביל להישאר בבית"ר ולסיים את הקריירה בקבוצה גדולה".
"אני מרגיש היום ממש טוב, לא נעים לי להשתחצן, אבל אני חושב שיכולתי לעלות היום מהספסל בכל קבוצה גדולה. חד משמעית יש לי מקום. לא בתור באנקר או שחקן הרכב, אבל כשחקן ספסל שעולה ל-20/30 דקות, חד משמעית".
"אנשים אמרו לי שהלאומית היא גיהנום ושזו הליגה הכי קשה בעולם. עוד לא קיבלתי את הכאפה ואני מקווה שגם לא אקבל. נראה מה יהיה כשאשחק בשישי בצהריים. מבחינת אשדוד - אלה תנאים של ליגת העל, היא לא נופלת בהרבה מבית"ר ירושלים".
"לאורך כל השנתיים הראשונות שלי בבית"ר לא היה לי מתח עם ברק יצחקי כי לא היה פער בין הפן החברי למקצועי. לא הרשתי לעצמי לדבר אליו כמו חבר מהקבוצה, כן שמרנו קצת על דיסטנס. יש הבדל בין דיסטנס של מאמן למנהל מקצועי (כפי שהיה עם טל בן חיים), זה לא אותו דבר".
"הופתעתי ממש שאלמוג ירד לקווים, זה בא משום מקום, הוא אף פעם לא דיבר על זה שהוא רוצה לאמן. אני בטוח שהוא דוחף את השחקנים שלו לקצה כל יום. בתור מנהל מקצועי הוא באמת היה אחד המקצועיים והחרוצים שפגשתי. הוא הרבה פעמים יכול להיות מקובע וחסר פשרות, וזה גם מתקשר אליי באיזשהו אופן. בתור מאמן אתה צריך להתגמש, ואם הוא יידע לעשות את זה אני בטוח שהוא יהיה מאמן טוב. היחסים עם ברק אברמוב? אין לי יותר מדי יחסים איתו. הוא לא ממש מדבר עם שחקנים".
“אני יכול לעלות מהספסל בכל קבוצה גדולה“ (צילום: ברני ארדוב)
הפרשה
"היום הפרשה כמעט ולא מרחפת סביבי, אני כמעט ולא מרגיש אותה. הייתי צריך להיות יותר זהיר. זה לא איזה משהו שהיה מגמתי, זה היה לילה אחד רע מאוד בחיים שלי שלא מגדיר אותי בשום צורה. מי שמכיר אותי יודע איזה חינוך קיבלתי ועל איזה ערכים גדלתי. כשאתה מייצג מועדון כמו מכבי ת"א או לא משנה איזה, אתה צריך להיות פי אלף יותר זהיר. זה הטיפ שאני יכול לתת".
"המחיקה המוחלטת של מכבי ת"א? ההחלטה לשחרר אותנו הייתה לגיטימית. אני גם לא יודע אם מיץ' גולדהאר באמת הכיר את הסיפור. במשך שנים ניסיתי ליצור איתו קשר, גם לפני שנתיים, רק בשביל סגירת המעגל, אבל הוא מעולם לא ענה. גם אשתי שלחה לו הודעה לפני שלוש שנים והיא אמרה לי בדיעבד. גם אחרי שהתיק נסגר מחוסר אשמה - רציתי רק לנקות את השולחן מול מיץ'. הייתי במכבי 20 שנה, ייצגתי את המועדון הכי טוב שיש מחוץ למגרש עד הדבר הזה, אז הרגשתי כן צורך לסיים את זה ברוח טובה, אבל בסדר. מיץ' ראה את ההודעות שלי אבל התעלם, היה וי כחול... אנשים במכבי ניסו לעזור לי. באותה תקופה לא היה בינינו צינור שיכול היה להסביר את הסיטואציה".
"אין לי שום שמחה לאיד נגד מכבי ת"א. יש לי מלא זיכרונות מדהים שם, הייתי 10 שנים בבוגרים. הפרשה לא תיקח את מה שנתתי למכבי. בסוף תמיד יהיה לי רגש למכבי, אין מה לעשות, המקום הזה נתן לי כל כך הרבה. האם עונת פרישה במכבי ת"א היא החלום? כן. אם מיץ' היה מציע לי את זה הייתי אומר כן בלי למצמץ, ברור. בשנה-שנתיים הראשונות היה לי מאוד קשה להיות מחוץ למכבי וצפיתי במשחקים בחו"ל, אבל עם השנים זה השתחרר".
"למה עומר אצילי הצליח יותר ממני אחרי הפרשה? יכול להיות שאני יותר רגיש מעומר, גם מקצועית הוא הגיע לקבוצה נכונה בשבילו אחרי הפרשה, והיה החתיכה החסרה. היה קצת ריחוק בינינו אחרי הפרשה אבל היום אנחנו חברים מאוד קרובים".
"אף חבר לא מחק אותי וחשב פתאום שאני מפלצת. זה היה אירוע חד פעמי, החברים שלי יודעים מי אני. בהתחלה היה קשה, בשבועות הראשונים לא יצאתי מהבית. הייתה גם קורונה ולא היה על מה לדבר, אז כולם דיברו על הפרשה וניפחו אותה בצורה מוגזמת. זה היה לא נעים".
עדיין חולם על פינאלה בצהוב-כחול (צילום: אלן שיבר)
מבט מלמעלה על הקריירה והיום שאחרי
"העונה הגדולה בקריירה? הטרבל עם פאקו ב-2014/15. אני חושב שזו המכבי הכי חזקה בעידן שלנו. אני רואה את השידורים החוזרים לגמר הגביע מול הפועל ב"ש, וזה מטורף לראות איזה שחקנים היו לנו רק על הספסל. לי אגב היו שלושה בישולים במשחק הזה, אבל ראדה פריצה גנב לי את כל הפוקוס".
"היחסים עם ג'ורדי קרויף? ממש טובים. הוא האיש שהכי השפיע עליי בקריירה. עצם זה שהוא הביא מאמנים כל כך טובים למכבי זה משהו שמשנה קריירה. הוא הביא סטנדרט אחר, אני זוכר את מכבי של לפני ג'ורדי, זה היה שוק. הוא הפך את מכבי לאימפריה. עם השנים התייעצנו על הכל".
"הכי התחברתי לכדורגל ולאישיות של פטר בוס. זה לא הסתיים עם תואר איתו, אבל היה כיף בזמן איתו. המאמן הישראלי שהכי התחברתי אליו? ברק יצחקי ואליניב ברדה. הם מאוד כריזמטיים ויודעים להעביר את המסר כמו שצריך. תמיד יהיו להם רעיונות ותשובות ליריבה. שניהם יגיעו מאוד רחוק".
"קבוצה שהייתי רוצה לשחק בה ולא שיחקתי? היה לי חלום להיות בספרד, אין קבוצה ספציפית".
"השחקן הכי טוב ששיחקתי איתו? ערן זהבי, מה אפשר להגיד... שיחקתי עם יוסי בניון, אבל הוא כבר היה בסוף".
"האם הנבחרת הייתה פספוס עבורי? כן. הייתי כנף והיו לנו שחקני כנף מפלצות בנבחרת אז היה קצת קשה. אם היו אז חמישה חילופים היו לי עוד 10 הופעות בנבחרת. יש לי 4 הופעות בנבחרת, כולן ידידות לדעתי, המון פעמים לא נכנסתי על הקשקש. היה שלב שכבר לא רציתי להגיע לנבחרת, ואני מתחרט ומצטער על זה מאוד. אמרתי לחבר'ה הצעירים בבית"ר ללכת בכל מחיר. כשקראו לי לפגרה וידעתי שאני לא אשחק, אמרתי לנבחרת שאני בחוץ. הייתי שחקן העונה בליגה ולא שיחקתי בנבחרת, זה מטורף".
"הבישול הכי גדול בקריירה? אתם תחשבו על באזל, אבל זה היה בישול נחמד... הרמתי כדור ואני לא יודע מה ערן עשה שם. הגול הכי גדול? נגד דינמו קייב בגיל 17".
"ההפסד הכי כואב בקריירה? שני הגמרים בגביע עם מכבי ת"א, נגד מכבי חיפה ובני יהודה. יום לפני אמרתי לאייל גולסה שייגמר 0:4, עד היום הוא מזכיר לי את זה".
"מי תהיה אלופה השנה? אני כל יום משנה את הדעה, זו נורא קשה. לפני שבועיים הייתי בטוח שבית"ר, אבל פתאום מכבי... גם הפועל ב"ש... אי אפשר להספיד את המאמן הטוב בעולם... אלך על בית"ר או מכבי. אני לא יודע אם ב"ש עמוקה מספיק לשני מפעלים".
"אני נורא מתכחש ליום שאחרי הקריירה. שואלים אותי על אימון או תקשורת, אבל אני שם את זה בצד ומכחיש את זה לגמרי. אני עם אותה תשוקה, אני מצליח להביא את האנרגיות ואני מקווה שאצליח לשמור על זה לאורך תקופה. זה לא פשוט. אני רואה את עצמי משחק בע"ה עם אשדוד בליגת העל בשנה הבאה. זו אולי ההזדמנות האחרונה שלי לשחק בליגת העל".