קיץ 2026 עוד עשוי להיכנס לדברי הימים של מכבי ת"א בתור אחת הפגרות החשובות בתולדות המועדון. הצהובים אמנם החתימו מעט שחקנים בהשוואה לשנים הקודמות, אך מדובר בשחקנים משמעותיים. שלושה מתוכם צפויים לפתוח הערב (שני) בדרבי התל אביבי.
הצהובים החתימו עד כה את ג'יימס טברנייר בן ה-34, דן גלזר וגבי קניקובסקי בני ה-29 ואסטר סוקלר בן ה-27. הצעיר בחבורה הוא כריסטיאן בליץ' בן ה-25, שהגיע בשנה שעברה וראה את אופציית הרכישה ממומשת עליו השנה. גם אם מורגן בוקלה אכן יחתום באופן רשמי, הוא יוצא מהכלל שלא מעיד על הכלל ולא בהכרח שחקן הרכב בהתחשב בכושרו של אושר דוידה.
הגיל הממוצע של השחקנים שחתמו במכבי ת"א הוא המבוגר ביותר מאז קיץ 2022, הקיץ בו דור פרץ וערן זהבי חזרו לישראל ובעצם בנו את היסודות לקבוצה שזכתה בשתי אליפויות וגביע. הגיל הממוצע הכולל הוא 29.75, לעומת 24.6 בקיץ שעבר, 22.9 בזה שלפניו ו-26.3 בקיץ 2023.
בשנים האחרונות ראינו את מכבי ת"א מתנהלת בתור "מועדון פיתוח" של שחקנים. הקבוצה הצליחה להוציא ממנה שוער לבאיירן מינכן, מגן לליגה הספרדית, קשר שהפך לשחקן של 15 מיליון יורו ועוד ישראלים וזרים בפרופיל גבוה, בין היתר כי היא קנתה מראש שחקנים כאלה. בגזרת הזרים ראינו את קרווין אנדרדה, הליו וארלה, ווסלי פטאצ'י ופליסיו מילסון, בין היתר.
בצד הישראלי הצהובים הוציאו לא מעט כסף על נועם בן הרוש, אלעד מדמון, אניס פורת עיאש, אופק מליקה ועוד, שחקנים ישראלים לפני הפריצה שהגיעו כדי להתפתח במכבי ת"א. בקיץ הזה, השחקן הכי צעיר שהגיע כאמור הוא בן 27. יש לא מעט שחקנים צעירים בתפקיד משמעותי, ממליקה ובן הרוש בני ה-21 ועד אסנטה, איסוף סיסוקו והליו וארלה בני ה-24, אך כולם שחקנים ממשיכים בקבוצה.
המדיניות השתנתה אחרי השנה שעברה, בין היתר בשל החילופים בשדרה המקצועית. המנהל המקצועי סטיבן ונהרן אחראי על ההחתמות, כשהוא נחשב לדמות דומיננטית ולסמכות העליונה בענייני רכש מתוקף תפקידו. ונהרן אמנם נחשב בתקופתו בגיור למאמן שמפתח שחקנים, אך אז היה בשיאו של תהליך בקבוצה הונגרית שעלתה ליגה. מכבי ת"א היא מועדון עם ציפיות אחרות לגמרי, והמנהל המקצועי מודע לכך.
במסיבת העיתונאים שערך לקראת פתיחת העונה, ונהרן אמר ש"שחקן צריך להתאים לפרופיל שלנו - לחץ גבוה, אגרסיביות ויכולת להתמודד עם הנסיבות המיוחדות של המועדון". בהמשך הוא הסביר שהבחירה בקני מילר נעשתה לאחר ש"הוא הוכיח שהוא יכול לתפקד בסביבה הספציפית הזאת. להחתים מאמן זר שלא עבד במדינה כמו ישראל היה סיכון גדול יותר".
התשובה הזאת, בעצם, היא ההסבר הראשון לשינוי במדיניות הרכש הצהובה - המצב הביטחוני. קרווין אנדרדה בן ה-21 הושפע עמוקות מההתפתחויות בישראל לאחר שאגת הארי, מה שהוביל בין היתר ליכולת המאכזבת שלו בחצי השני של העונה ולכך שהוא ביקש לשחק מחוץ לאירופה, קרוב למולדתו ברזיל. בהתחשב במה שקרה, קורה ועוד עלול לקרות כאן, הצהובים מראש העדיפו אנשים בוגרים יותר.
זה נכון גם בכל הקשור להתמודדות עם טילים וחיים תחת אזעקות, וגם בצד המקצועי. בשנה שעברה ראינו את מכבי ת"א, בפרט בתקופת ז'ארקו לאזטיץ', קורסת פעם אחר פעם על הדשא. הקבוצה ספגה ארבעה שערים ב-16 דקות ב-6:2 מול בית"ר ירושלים, שלושה בתשע דקות ב-4:1 ממכבי חיפה, שלושה ב-11 דקות מול ליון וכמובן שני שערים בשלוש דקות בתוספת הזמן בדרבי התל אביבי שהוביל לסיום תפקידו של הסרבי.
העדר המנהיגות על כר הדשא פגעה בקבוצה במישור המקצועי, ואולי הובילה לכך שהצהובים החליטו לפעול בגישה הזאת. במקום לאסוף פוטנציאלים ולהגיע למצב של יותר שחקנים מדקות (במה שהשפיע על המעמד של מדמון ובן הרוש מאז הצטרפותם לקבוצה ועד עזיבתם של סייד אבו פרחי ורוי רביבו), מכבי חיפשה שחקנים עם אופי.
מנהיג מבחוץ. ג`יימס טברנייר (האתר הרשמי של מכבי ת“א)
ג'יימס טברנייר שימש במשך שנים כקפטן סלטיק. אסטר סוקלר השתלב בצורה מהירה ברדיניצקי והפך לפנים של הקבוצה. גבי קניקובסקי היה שחקן חשוב בקבוצה שזכתה בשתי אליפויות והפך לאחד השחקנים המזוהים ביותר עם מכבי ת"א בשנים האחרונות, בעוד דן גלזר זכה בשלוש אליפויות כשחקן מכבי ת"א. כולם הוכיחו שהם יכולים לעמוד בלחצים, וכבר עכשיו ראינו את טברנייר מכוון את מוחמד עלי קמארה על הדשא במשחקו הראשון בקבוצה.
במהלך 2025/26, מכבי ת"א ניצחה ב-18 מ-27 משחקים בהם עלתה ליתרון. בכך היא הייתה הרבה מתחת להפועל ב"ש (24 משחקים מ-29), בית"ר ירושלים (22 מ-25) והפועל ת"א (18 מ-22). הצהובים הפסידו ביותר משחקים בהם עלו ליתרון, ארבעה, מאשר שלושת היריבות האחרות שהעפילו לאירופה (שניים). חוסר היציבות הזה עלה לקבוצה ביוקר.
בקיץ שעבר הצהובים איבדו את ערן זהבי, קניקובסקי, עידן נחמיאס, יוריס ואן אובריים ונמניה סטואיץ', כולם שחקנים מנוסים שהיו חלק מ"שדרת המנהיגות" של הקבוצה, וגם בה דיברו במהלך העונה שעברה על הצורך להביא מנהיגים חדשים. ונהרן וקני מילר, מי שבעצמו הנהיג חדר הלבשה בימיו כשחקן, זיהו את הסיטואציה.
לכן הקבוצה בחרה לשלב בין מנהיגים מבחוץ למנהיגים מבפנים, כאלה שצמחו מתוך המועדון והיו מנקודות האור בשנה שעברה (כמו טייריס אסנטה). כולם מספיק חזקים ובמצב מספיק טוב פיזית בשביל להמשיך וללחוץ על הדשא. סוקלר, קניקובסקי וגלזר נראים כמו שחקנים שיכולים להישאר ולהיות ברגים משמעותיים במכבי ת"א ב-4-5 השנים הבאות.
במסיבת העיתונאים בה הוצג, ונהרן אמר ש"בניתי תוכנית אסטרטגית שמורכבת מטווח קצר, בינוני וארוך. אנחנו משנים ומטמיעים הרבה דברים מאחורי הקלעים". מוקדם לדעת האם בטווח הבינוני והארוך נראה את מכבי ת"א חוזרת לחפש פוטנציאלים כמו פטאצ'י ומילסון, ואולי אף נראה את אנדרדה חוזר בשל יותר מההשאלה להרכב הראשון. מוקדם לדעת האם מישהו משחקני הנוער - כולל עילאי בן סימון שקיבל דקות בשניים משלושת המחזורים הראשונים של העונה - יהפכו לשחקנים משמעותיים.
אבל כאן, בדיוק, טמון המהפך הניהולי של מכבי ת"א. בהתחשב במקומם ב"שרשרת המזון" האירופית הקבוצה צריכה לחשוב על הטווח הארוך, אבל בהתחשב במקומה בארץ היא צריכה לחשוב על הטווח הקצר. מכבי תל אביב צריכה להתחרות על האליפות כל שנה, ובהתחשב בגובה התקציב אולי גם לזכות בה כל שנה. הבחירה שחקנים מעט יותר מנוסים עוזרת בדיוק מהבחינה הזאת.