דגלאס דה סילבה נחשב לאחד הזרים הטובים ששיחקו בישראל, כזה שהיה חלק מדור הזהב של הפועל תל אביב שזכה בדאבל והעפיל לשלב הבתים של ליגת האלופות. ב"יציע העיתונות", שוחחו עם בלם העבר, שהציג לראווה עברית מלוטשת, שחזר חלקים בקריירה וסיפר מה קורה איתו כיום.
"אני נמצא בברזיל, באי פלוריאנופוליס. אני לא קרוב לכדורגל בכלל. אני לא עושה כלום בכדורגל, אני מתעסק בברזיל בנדל"ן. יש לי בתים שאני משכיר אותם וחוץ מזה אני לא עושה כלום. חי את החיים", סיפר דה סילבה והודה: "אני לא מתגעגע לכדורגל, אבל עוקב אחרי הפועל ת"א. ראיתי שהפסדנו בדרבי עוד פעם. זה לא טוב".
בנוסף, דה סילבה דיבר על התקופה בהפועל ת"א וטען שזה המועדון שהוא הכי מזוהה איתו. "הקהל של הפועל ת"א הכי טוב בעולם. שיחקתי בוואסקו דה גאמה, לקחתי אליפות במרקאנה עם 70 אלף צופים. זה היה אדיר, אבל אין כמו שער חמש", הוסיף בלם העבר.
המאמן הכי גדול שאימן אותו: "אלי גוטמן. ענק".
השחקן שמולו היה לו הכי קשה: "שיחקנו נגד שאלקה והיה לי קשה מאוד עם ראול. בארץ? מול איתי שכטר, כששיחק במכבי נתניה".
הרגע הכי גדול בקריירה: "יש שלושה: האליפות, הגביע וליגת האלופות עם הפועל ת"א".
הרגע הכי קשה בקריירה: "הפציעה בברך שהייתה לי בזלצבורג".
הגול הכי מרגש: "בדרבי הראשון ששיחקתי נגד מכבי ת"א. הבקעתי בנגיחה וניצחנו 0:1, והבאתי את המתנה של הטלוויזיה פוג'יקום לאלי בואנו (איש המשק של הפועל ת"א)".
הבלם שהכי נהנה לשחק איתו: "וואליד באדיר הגדול. אני הייתי מהיר מאוד והוא היה מדבר איתי כל הזמן, מכוון אותי איפה לצאת ואיך לצאת. היה לי מאוד טוב, לא היה לי עם אף שחקן כזה חיבור. הייתי מסתכל על איך שהוא משחק בשביל ללמוד".
לסיום, שחזר דה סילבה את גול האליפות ב-2010: "זה היה מרגש מאוד. אני מסתכל ושומע את זה. אני יודע בדיוק איך נפלתי, מישהו נתן לי איזה גליץ', אני נפלתי, הכדור הגיע, זהבי בעט. אני זוכר את זה כאילו זה היה היום".