עד כמה עמוקה שחיקתו של המונח "מכבי חיפה היא קבוצה גדולה", יעידו הראיונות הנלהבים והתגובות הבלתי פרופורציונליות להפסד אמש (שני). האם מכבי חיפה צריכה לשאוף למחמאות על היכולת ולתחושה שהגיע לה תיקו בסיום משחק הפסד? זה הרף שהצבנו לעצמנו? כל דבר שהוא לא הינגפות מוחלטת פתאום הופך לאיזו קרן אור חמימה?
בשורה התחתונה - מכבי חיפה הגיעה לבלומפילד, לעוד משחק מול קבוצה גדולה, שוב עשתה טעויות פטאליות ומביכות בהגנה - ושוב יצאה בלי נקודות. שאר ההסברים, התירוצים והמיחושים הם בגדר קישוט על האמת הכואבת. והאמת היא היא שמכבי חיפה לא נמצאת כרגע במשחק בקרב על האליפות.אני מבין שאי אפשר, בדרך כלל, לקפוץ מקבוצה שמגרדת מקום חמישי לקבוצה שרצה בכל הכוח לאליפות במחי עונה אחת. הבורות היו ועודם גדולים במספר עמדות, אבל ראוי להראות שאיפה אמיתית למקום הכי גבוה ולא רק מס שפתיים לרצות את יושבי אולפני רדיו חיפה. רצוי גם, באופן כללי, להציג גרף התקדמות בכל הנוגע לתוצאות. כי בסוף, זה מה שקובע.
על פי הציטוטים בתקשורת לאחר המשחק, ברק בכר אמר אתמול משהו בסגנון "במבחן התוצאה, אנחנו לא בליגה של הגדולות". אל תתפסו אותי בפסיק פה. נראה לי שכל מה שנאמר מסביב למשפט הזה די מיותר. האם אני צריך לנחם את עצמי בכך שבניגוד לפעמיים הקודמות שבה פגשנו קבוצות גדולות העונה, הפעם הזו לא נראינו בדקות ארוכות כמו קבוצת לאומית? כי אם כן - אז אנחנו נמצאים, פחות או יותר, בטווח המטרות והשאיפות של עירוני טבריה. זה המקום אליו אנחנו אמורים לשאוף?
כל כך נורמלה כאן התבוסתנות, הרכנת הראש השפלה הזו, שהמשחק אתמול נתפס כאיזו קרן אור באפלה. רצף תוצאות מול הגדולות כמו זה של בכר היה גורם, בימים כתיקונם, להנחת מפתחות. למעשה, צריך לומר - אם דניאל דאפה בועט טיפה יותר חזק בפתיחת המחצית השניה מול שער ריק, לדעתי ברק בכר היה היום מחליף חיוכים כובשים ומילות מוטיבציה עם אנשים מחוץ למכבי חיפה אחר שסיים את עבודתו בקבוצה. או כך, לפחות, אני רוצה להאמין.
בכר. ההפסד להפועל נתפס כקרן אור באפילה, וזה אומר הכל (אלן שיבר)
זה פשוט לא ייאמן, הבנאליות והאגביות שבה מדברים אנשים בתקשורת החיפאית בעיקר על כך ש"המטרות השנה הן מקום רביעי". זאת, כמובן, אחרי ששבוע קודם לכן נאמרה פה המילה "אליפות" בהקשר של מכבי חיפה של העונה באופן שאיננו אירוני - על ידי אותם האנשים בדיוק.
ראשית, אם המטרה של מכבי חיפה היא באמת מקום רביעי, הרי שנוצר מצג שווא מוחלט. אין רגע אחד, אחד! בחייו של המועדון הענק הזה, שבו הוא צריך לכוון למטרה כל כך שפלה בפתיחת עונה. למען האמת, אני לא באמת חושב שכך הדבר, אבל אני יכול לומר בביטחון - מכבי חיפה לא בנתה סגל של קבוצה לאליפות, וזה משהו שידענו עוד ערב פתיחת העונה. ועל כך רוב זעמי, כי באמת שלא הייתה סיבה שלא לנסות בכל הכוח לייצר פה תלכיד חזק יותר, גם ברמת החומר - וגם ברמת המאמן.
ברק בכר מיצה את עצמו במכבי חיפה. זה אנדרסטייטמנט עדין מאוד ביחס למי שרושם, לצד הישגיו הבלתי יאומנו בספר הזהב שלנו, מספר פרקים שחורים משחור בשלוש השנים האחרונות. גם המשחק היחסית טוב של הקבוצה מול הפועל ת"א, והעובדה ששני השערים שספגנו היו באמת הזויים לחלוטין ונטולי הקשר למשחק, לא באמת מצליחים למחוק את תחושת אי-המסוגלות של הקבוצה הזו מול קבוצות מאתגרות. הסגל התחלף כמעט כולו בשלוש השנים האלו, רק אחד נותר על הקווים - והתוצאות עגומות ביותר.
ברור לכל שלא מדובר באשם יחיד ואפילו לא באשם העיקרי - קודם כל ולפני הכל, הניהול של המועדון שמבצע את הבחירות הלא נכונות בעיתוי הלא נכון, וכמובן ליאור רפאלוב שידע לנפח את החזה בתקופת הניצחונות המשכרת - ומשחק מחבואים יפה יפה כשמגיע רגע הביקורת המוצדקת.
עם זאת - בכל תסריט סביר של קבוצה חפצת חיים ושאפתנית, לצערי בכר היה מסיים את התפקיד שלו הבוקר. אצלנו עדיין ממשיכים להיאחז בקש הנידף הזה גם נוכח שיטפון של שלוש השנים האחרונות, ונותר, לעניות דעתי, רק לחכות ולראות מתי יירד האסימון ועד כמה עמוק יהיה הבור ברגע שיירד.
ואחרי שאמרנו את כל אלו, בסופו של דבר כן ראינו משהו שונה ממכבי חיפה. שני השערים שקיבלנו לא שברו את הקבוצה, לא שברו את השיטה ומבחינת מאמץ - יש לי אפס תלונות לשחקנים מתחילת העונה. זה לא עניין של חוסר רצון, זה בעיקר עניין של חוסר אימון.
תכנית המשחק הראשונית של בכר די התרסקה לקרקע המציאות, בטאי וחלאיילי לא היו באלמנט ואגף שמאל שלנו היה יותר משותק מהמצב הפוליטי בישראל כרגע. למרות עמידה טקטית סבירה, נראינו קהים מאוד מקדימה במחצית הראשונה. במחצית השניה, ברק עשה סוף סוף חילוף מתבקש, אגף שמאל התחיל לפעול, ובסופו של עניין, אסף צור קטף לנו בשניה האחרונה ממש נקודה יקרה שיכולה הייתה, אולי, לסמן על תחילת דרך חדשה.
דסה. יש על מה להישען (אלן שיבר)
אני לא מאלו שקורעים לגזרים את כולם כשמפסידים, בעיקר את מי שמגיע לו, ולא אצבע הכל בשחור למרות כל הנאמר לעיל: יש עם מה לעבוד במכבי חיפה. זה ניכר אתמול במחצית השנייה. נכון, העייפות של הפועל תל אביב ממשחק אינטנסיבי ומאוד אמוציונלי שיחקה תפקיד, אבל מצד שני - לא זכור לי שהפועל באר שבע הייתה רעננה וטרייה כשהיא דרכה לנו על הראש בשבוע שעבר. יש ברזאו, יש ברוניניו, יש נובאקוביץ׳, יש חלק התקפי טוב, אפילו טוב מאוד. אבל, עיקר השוני מהמשחקים הקודמים היה בהימצאותו של אלי דסה על הדשא.
הוא מביא משהו אחר לחלוטין בצורת המשחק שלו, ובעיקר בתקשורת בין השחקנים וברוח הקבוצה. העובדה שהקבוצה לא נשברה הורידה את הראש לאחר השער המקרי השני היא לא מעט בזכותו. בלי סרט על היד, הוא קפטן לכל דבר ועניין. זה לא משנה בכלל כמה זמן הוא כאן, איפה שיחק קודם או מה חושב עליו חלק קטן מהקהל - אלי דסה הוא פיגורה רצינית מאוד, ומקצועית יכולותיו משדרגות את אגף ימין שלנו לאין ערוך. לא שזו חוכמה גדולה נוכח היכולת הדלה של יילה בטאי מתחילת העונה, אבל בישול קלאסי כמו שהוא נתן אתמול לא ראינו זמן רב במחוזותינו.
דבר נוסף שעודד אותי היה העובדה שהוא היה הראשון להסתער בכל הכוח על דבוקת השחקנים באדום שרבה עם נובאקוביץ׳ בתוך הרשת מיד לאחר השער המצמק. היכולת על הדשא הראיונות שלאחר המשחק מוכיחים שאלי דסה מבין לאן הגיע, מבין מה מקומו במארג ומבין מה הוא צריך להביא בכדי שהמועדון הזה ישוב אל מקומו הטבעי בראש פירמידת הכדורגל הישראלי. עכשיו נותר רק שידביק את ההבנה הזו לשאר חבריו - וגם למאמן שלו.
כבר היו לנו משחקים שבהם נראינו יותר תחרותיים מול קבוצות גדולות בעונות האחרונות, כבר הייתה לנו מעין תחושת החמצה שכזו, כמו זו שהתעוררנו אליה הבוקר. וכמעט תמיד - תחושת ההחמצה והאופטימיות הקלה שאולי אפשר אחרת התפוגגה כמעט מיד לאחר עוד תוצאה רעה ומפלה במשחק שלאחר מכן.
אני יכול לקוות שהשחקנים והצוות במכבי חיפה מאמינים באמת ובתמים לעצמם שהם שווים יותר מהדרעק שאנחנו נאלצים לראות ולחוות כבר יותר מדי זמן. אני באמת מייחל לכך שאולי ההפסד המרגיז והלא מחויב הזה באמת יזיז משהו לטובה ויחזק את ידינו ורגלינו לקראת המשך הסרייה הקשה של המחזורים הבאים. הלוואי.
צבירת הנקודות הנאה של פתיחת העונה הנוחה מותירה אותנו, עדיין, באיזור. אני לא חושב ולו לרגע אחד שנוכל העונה לקחת אליפות - אבל כבר מהמשחק הקרוב, מול מכבי נתניה, אני מצפה לראות משהו אחר לחלוטין בכל רמה. ממש כמו בכר, גם רוני לוי מגיע עם הגב אל הקיר ועוד הפסד אחד, תבוסה אחת - יכולים לעלות לו בכיסא. מכבי נתניה בשבת, ממשיכים הלאה כי מה עוד יש לנו לעשות. החלב נשפך, בואו ונקנה חדש.