אזהרת מסע
נפתח עם אזהרת ״מסע״ לקוראים, הכתבה הזו עלולה להרגיש קצת כמו מרתון טיפוס על הר מרושע, עמוסה בנתונים, מספרים וטכנולוגיות שגורמים למוח לעבוד שעות נוספות, ניגוד מוחלט לגלילה בפיד שלכם. אבל מי שישרוד את כולה ירוויח מנה גדושה של השראה ויעשיר את הידע שלו בצורה משמעותית על אופן העבודה והגישות של BMW וזאת מנקודת מבט ראשונה שלי. אז קחו קפה, תתרווחו, וצאו איתי לסיור מרתק בקרביים של ענקית המכוניות מבאווריה. בחרתם להשאר? אנשים חכמים, נתחיל.
לא רוצים לפספס שום דבר? הצטרפו לאלפי החברים שלנו בערוץ ה-WhatsApp הרשמי ותקבלו גם אתם את כל העדכונים, החדשות והמבחנים לפני כולם, וגם תוכן ייחודי! לחצו על הלינק >>> ערוץ "עולם הרכב" ב-WhatsApp ואל תשכחו גם ללחוץ על הפעמון!
חמישים גוונים של סדרה 3: דינגולפינג חוגג יובל
ייצור הרכבים בדינגולפינג החל כמה שנים אחרי שכבר ייצר חלקי שלדות ואופנועים, ב-1972 עם סדרה 5 אחת. מאז ועד היום המפעל האייקוני בדינגולפינג ליד מינכן הפך למפלצת ייצור שהוציאה לאור לא פחות מ-15 מיליון מכוניות מסדרה 3 בלבד. כדי לא להישאר מאחור מול התחרות הלוהטת ובמיוחד מול תעשיית הרכב הצעירה והרעבה מסין – BMW לא חסכה, לא שהייתה לה ברירה. בשנה האחרונה הושקעו במפעל הוותיק 650 מיליון יורו, ועוד 350 מיליון יורו במפעל הרכבה נוסף במינכן, כל זאת לטובת עדכון, אוטומציה מסיבית, הכנסת רובוטים מתקדמים, התייעלות ודיגיטליזציה כוללת של תהליכי הייצור.
המפעל, שמעסיק 18,000 עובדים, מוציא מדי יום 1,350 מכוניות הודות לשתי משמרות עבודה מדויקות ומדודות. בגזרת ההתייעלות והקיימות, המפעל הצליח להפחית בשנים האחרונות את זיהום האוויר ב-25% הודות לשורה של צעדים ובהם שימוש בפאנלים סולאריים ושימוש ברובוטים שהם לא בהכרח על חשבון כוח אדם שמפקח מקרוב. בניגוד לפסי הייצור המסורתיים בעבר, כאלה שהוקדשו כל אחד לדגם בודד או שניים, חלק חשוב בהתייעלות הוא הפיכת פס הייצור למודולרי לחלוטין, משמע שהוא מסוגל לייצר כל דגם בהתאם לדרישות השוק המשתנות ובזמן קצר.
המפעל מרושת במאות מצלמות מתקדמות הממפות את כל המפעל, מנתחות את הנתונים בעזרת בינה מלאכותית ומנטרות כל עובד ברזולוציה קיצונית: כמה הוא הולך, האם הוא מתכופף יותר מדי ונמצא בסכנת פציעה (כי עובד חולה עולה המון כסף), האם הכלים שלו מונחים במקומם המדויק, ואפילו למי מהעובדים שייך איזה כלי ואיפה הוא הניח אותו. מצלמות אחרות סורקות את המכונית בכל התהליך, נקודה בולטת נמצאת רגע לפני "הנישואים" המרגשים, הרגע שבו יחידות הכוח והגיר פוגשות את השלדה. המטרה היא לוודא ששום צינור או בורג מיותר לא יפריעו לחתונה. לצד כל האוטומציה הזו, ולמרות הניגוד הבולט למפעלים רובוטיים לחלוטין שבהם ביקרתי בסין, על פס הייצור של דינגולפינג רואים עדיין המון עובדים והמון פיקוח אנושי קפדני.
כבר 15 מיליון יחידות של סדרה 3 יצאו מהמפעל בדינגולפינג
ועכשיו הגיעה תורה של סדרה 3 החדשה בדור השמיני
הדור השמיני של סדרה 3: שומרים על המסורת, מסמנים את העתיד
רגע השיא של הסיור היה חשיפתו של הדור השמיני של סדרה 3, היישר מפס הייצור, עם דגש שחזר על עצמו שוב ושוב - Made in Germany. בחברה הבינו שהביקוש לבנזין עדיין חי ובועט, ולכן במכונית אייקונית כזו, הלקוחות יקבלו את זכות הבחירה בין חשמל לבין בעירה פנימית. יש מי שיראו בזה תלות בכוח העבר המזהם ויש מי שיברך על חופש הבחירה, בסוף מה שיקבע הם לא הטוקבקיסטים וגם לא העיתונאים, אלא נהר הכסף והכיוון אליו הוא יזרום הוא מה שיקבע את עתיד החברה, מבלי ״למכור״ את ההווה ולהתמסר רק לחשמל כאן ועכשיו.
במהלך אחת הסדנאות, כשאני יושב מול המעצבים, שאלתי את השאלה הבאה: ״איך המשתמש הסביר יבדיל בין הגרסה החשמלית לגרסת הבנזין או הפלאג-אין בעתיד?״, שני המעצבים הגיבו בחיוך, כאילו חיכו לשאלה הזאת והיא נפלה עליהם כפרי בשל, ״אתא לא תזהה״ ענו בחיוך מרוצה. הגרסה החשמלית וגרסת הבעירה הפנימית אומנם אינן חולקות את אותה הפלטפורמה, אך המעצבים דאגו להלביש עליהן שפת עיצוב זהה כמעט לחלוטין, כמו אחים תאומים שההבדלים ביניהם מיקרוסקופיים, בדמות בתי גלגלים מעט תפוחים בגרסת הבנזין או מכסה מנוע גדול יותר שאמור לאכלס מנוע שישה צילינדרים מפלצתי כמו ב-M350 ועוד הבדלים מינוריים במידות שהתחייבו נוכח הצורך למקם סוללות, מנועים וגיר. מבחינת המהנדסים, להתאים את העיצוב החדש על גרסת הבנזין שעדיין נשענת על פלטפורמה ותיקה (CLAR) דרשה מאמצים הנדסיים לא מבוטלים, גם מבחוץ וגם מבפנים, כולל הטמעת ה-Panoramic Vision, אבל התוצאה מרשימה והפרופורציות נכונות.
תהליך קבלת ההחלטות העיצובי כלל לא פחות מ-14 מעצבים שהתמודדו עם האתגר. מתוכם נבחרו שלוש אפשרויות פנים וחוץ בלבד שהוגשו להכרעת ההנהלה. בחברה מציינים בגאווה שהפידבק מהקהל מאשר שהעיצוב החדש עובד, ובמיוחד הגריל הקדמי החדש והשפוי בהרבה לעומת גרילי הענק הקודמים שחטפו לא מעט ביקורת. לרגל ההשקה הוצגו גם דגמי עבר נוצצים כמו ה-E30, ה-E36 וכמובן ה-M3, כולם בבעלות עובדי המפעם הוותיק וכולם מצוחצחים בקפידה כאילו הרגע יצאו משערי המפעל, הכל במטרה לנסות לומר לנו העיתונאים ״אנחנו עדיין מחויבים לשורשי הדגם והמותג״.
המפעל מנוטר כל הזמן ורובוטים על פס הייצור, אבל בלי לוותר על הפיקוח האנושי
דור שמיני לסדרה 3 יורד מפס הייצור. העיצוב זהה, אבל הפלטפורמה שונה מה-i3 החשמלית
המהפכה החשמלית: מפעל הסוללות החדש ב-Irlbach-Strasskirchen
ממש בימים אלו נפתח מפעל סוללות חדש, כחצי שעה נסיעה ממינכן – הכירו את Irlbach-Strasskirchen שמצטרף לרשת של ארבעה מפעלי סוללות קיימים ברחבי העולם (סין, ארה"ב, הונגריה ודינגולפינג) וייצר את הדור השישי של טכנולוגיית הסוללות של BMW.
סיפור הקמת המפעל הזה מתחיל ב-2023 עם משאל קהילתי מרתק, אתם שומעים נכון! תושבי האזור התבקשו להצביע האם הם מאפשרים לחברה להקים את המתקן בסמוך לבתיהם. 75% מהם הצביעו בעד (אני רק יכול לתהות האם בסין מקיימים משאלי דומים לפני שחברה מקימה מפעל בחצר האחורית). בתמורה, BMW השקיעה רבות בקהילה המקומית בחינוך, בתרבות, בתשתיות ואפילו בקבוצת כדורגל מקומית שלטענת אנשי BMW לא ניצחה משחק אחד. מהלך כזה הוא הוכחה חיה איך תעשייה יכולה להרים אזורים נחשלים ומרוחקים כשהיא נעשית נכון. ב-2024 כבר עלו לשטח הטרקטורים הראשונים, ב-2025 השלד עמד על תילו, וכעבור שנה בלבד החלו להזרים פנימה את הרובוטים והמכונות. מהירות שיא אפילו במונחים סיניים.
על פני שטח ענק של 80,000 מ"ר, המפעל החדש מתפקד כיחידה חכמה ומקושרת, שבה הכל מנוטר ברמת הבורג. המיקום לא נבחר במקרה, רדיוס של 100 ק״מ בלבד גדוש בספקים. המחויבות לסביבה ולירוק ניכרת היטב, 5,000 עצים חדשים נשתלו במתחם לצד עשרות אלפי פרחים וצמחים זאת לצד 40,000 לוחות סולאריים שמספקים את החשמל הנקי למפעל. כששאלתי מה עלות ההקמה, המארחים שלנו הביטו אחד על השני כשואלים ״אפשר כבר לפרסם את המספר?״ – מוכנים? העלות נאמדת בכמיליארד יורו.
בתפוקה מלאה המפעל יאכלס 1,600 עובדים – חלקם הועברו מהמפעל הקודם ורבים אחרים עברו הכשרה ייעודית מקיפה ב-250 כיתות לימוד ייעודיות, כמובן בתשלום מלא בזמן ההכשרה ציינו בחברה. הגעתי למקום ממש יום לפני הפתיחה הרשמית, רגע לפני שיגיעו כל הפוליטיקאים, נציגי הכפרים הסמוכים ואנשי BMW לטקס גזירת הסרטים. בנקודת הזמן הזאת, המפעל עוד היה שקט מאדם, למעט עובדים בודדים שביצעו ניסויים אחרונים, אך המראה של מתקן טכנולוגי כזה, רגע לפני שהוא מתחיל לעבוד במלוא התפוקה בסוף השנה, הוא עוצר נשימה.
Irlbach-Straßkirchen - המפעל העצום
הצצה לדור השישי של הסוללות
הדור השישי לסוללות של BMW מביא איתו כימיה חדשה לגמרי עם שיפור של 30% בקיבולת ובטעינה, לצד ירידה של 20% בשחיקה, בהשוואה לדור החמישי (שממשיך בינתיים בייצור בדינגולפינג, עד שקצב הייצור של החדש ישתלט לחלוטין).
המארז החדש בנוי משני סגמנטים מרכזיים הכוללים יחד למעלה מ-900 סוללות בודדות מיוחדות (תארו לעצמכם סוללת "דאבל D" על סטרואידים) המחוברות להן יחד בריתוך לכדי ארכיטקטורה מתקדמת של 800 וולט. הסוללות מגיעות מספקים כמו CATL ו-EVE (שלהם מפעלים גם בדברצן שבהונגריה), אך המוח מאחורי מארז הסוללות, היחידה שמנהלת את כל הקרקס החשמלי, הוא גרמני לחלוטין. המוח הזה יודע לנהל את הטעינה בחוכמה, לזהות קיבולת טעינה ולנהל את אופי הטעינה ואפילו לערב מערכות הגנה ולהכניס את המארז למצב חירום במקרה של תאונה.
כאשר יצרן רכב ניגש לתכנן מארז סוללות, הוא נדרש לאזן בין עמודי תווך עיקריים: טווח, בטיחות, משך חיים, הספק, עלויות וקיימות. מבנה מארז הסוללות של BMW שונה מכל מה שהכרנו עד היום: במקום חלוקה למודולים רבים (לרוב שמונה ומעלה, תלוי בדגם), המארז מחולק לשני סגמנטים ענקיים שכל אחד מהם מכיל כ-450 סוללות מחוברות (בהתאם לדגם). השאלות הראשונות שצפות נוגעות לתחזוקה, מה קורה אם סוללה אחת "סורחת" ומאבדת קיבולת? מהנדסי BMW מסבירים שאין צורך לפרק את המארז כולו או להחליף סגמנט שלם או מארז שלם בעלויות שיכולות להגיע לעשרות אלפי שקלים/יורו, לטענתם שאר 445 הסוללות בסגמנט פשוט מפצות עליה, מעין עיקרון של "בטל בשישים". המארז כולו, אגב, מוצף בנוזל קירור לטובת שמירה על טמפרטורה אופטימלית.
מארזי הסוללות הללו כבר משתלבים בדגמים כמו ה-iX3 וה-i3, שבחלק מגרסאותיהם מסוגלות להגיע לטווח מדהים של מעל 900 ק"מ לטעינה, נתון שמעלה תהיות לגבי הדחיפות האמיתית במעבר לסוללות מצב מוצק (Solid-State). נראה שאולי עוד לא מיצינו את מלוא הפוטנציאל של הטכנולוגיה הקיימת לפני שקופצים לדבר הבא, אבל זה כבר דיון לפעם אחרת.
ולסיום, אי אפשר שלא לתהות בשאלה שמטרידה כל בעלים של מכונית חשמלית או מישהו ששוקל לרכוש מכונית מחושמלת – בטיחות מול קרינה אלקטרומגנטית. באחת הסדנאות קיבלתי הזדמנות לשאול את השאלה ממקור ראשון, שני מהנדסי החברה בתחום הסוללות, שאחראים על נושא הבטיחות, אין טובים מהם לשאול את השאלה הבוערת. המבט שקיבלתי בתמורה לשאלה נע בין ״איזה קרינה?!״ ל-״על מה אתה מדבר דביל״, אבל בנימוס הגרמני הם אמרו שהכל עומד בתקנים המחמירים ביותר, כשמארז הסוללות נבדק בחדרים ייעודיים לבדיקות שכאלה, כשהם מבודדים מכל ״רעשי רקע״ אחרים, כשהתקנים אפילו לא מתקרבים לגבול התחתון של הסכנה.
אפילוג
מקווה ששרדתם, לא נרדמתם, והצלחתם ללמוד יחד איתי דבר או שניים על הממלכה של BMW, על צורת החשיבה והיקיות הגרמנית שנתקלת בחומה סינית תוקפנית שלא רואה איש, כפר, אדם או כל משתנה אחר בניסיון שלה להשתלט על השוק האירופאי.
דור חדש של סוללות