עיצובי המכוניות הרבועות, מאותגרות היעילות האירודנמית של תחילת שנות ה-80 עמדו בסתירה מוחלטת לצורך הקיומי להפחית את צריכת הדלק בעקבות משבר הנפט הגדול. חלקן הגדול אמנם צימקו נפחים, גילחו משקל והקטינו מטראז' "ברזלים" אבל עדיין היה מדובר בחזירי בנזין רעבים עם הרגלי שתיה של משחתות. מצד שני, כלי הרכב גם שיקפו את תרבות הפופ-אלקטריק הצבעונית עמוסת הטכנולוגיה והחידושים בחלל הפנים שסללו את הדרך לעתיד בטוח יותר ומתוחכם בעשורים שלאחר מכן - ולא רק האמריקנים חגגו בו.
שווה להציץ בעניין הזה על ההומאז' שיונדאי ביצעה לאחרונה לספינת הדגל Grandeur שיוצרה בשנת 1986 והייתה ספינת הדגל הרשמית של היצרן. בסוגריים, נציין כי לא ממש מדובר במכונית לגמרי מקורית כי השורשים שלה מעורבבים ביפן, גרמניה ואנגליה; גארנדור היא הסבה קוריאנית של הגרנדה, מכונית גרמנית באותו השם שיוצרה תחת רישיון חברת פורד בקוריאה. הגרנדור הראשונה, היא מיצובישי דבונאיר, שכן היצרנים התקשרו בהסכם שיתוף פעולה שאפשר ליונדאי למתג את הדבונאיר בסמלים שלה וקו סגנוני מעט שונה כדי ליצור הפרדה מסוימת.
העיצוב של הנציגה מקוריאה הדרומית היה ישיר ולא יומרני - קו זוויתי, כמעט חסר קמטים שהועשר ברצועות ציפוי כרום צדדי שהפך את המרכב הארוך, באורך 4.87 מטר לייצוגי ופחות קודר. תא הנוסעים, גם הוא הצליח להעביר בצורה משכנעת את רעיון היוקרה לאותה תקופה "דיגיטלית", בעוד הרכב המנועים נשען על יחידת בנזין - מיצובישי V6 בנפח 3.0 ל' עם 150 כ"ס שדאגה להעביר את הכוח לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים אוטומטית 4-מהירויות. יונדאי המשיכה לייצר את גרנדור בדור שני ב-1992, ובהמשך תחת שמות אחרים אולם אף אחד מהם לא הטביע את חותמו על חובבי יונדאי כשם שעשה הדור הראשון.
זו הסיבה שיונדאי החליטה השנה ליישם את שיטת השחזור/שיפוץ על הגרנדור המקורית - עם תוצאות מנקרות עיניים: הדגם הוצג בפני כמה מומחי רכב קלאסיים בדרום קוריאה, גרף מחמאות של מבקרים רבים מהעתונות המקומית והבינלאומית ומעורר הרבה תשומת לב. Grandeur EV Heritage הוא המיזם האחרון מ-Motorstudio Busan, אחד ממרכזי העיצוב המתקדמים ביותר של יונדאי שמוביל קו ברור של רכבי חשמלי בהשראת העבר. הם לא סיפקו פרטים על מערכת ההנעה החשמלית שנבחרה אבל נוכל לשער שזו אחת ממערכות ההינע שזכינו להכיר לאחרונה, ייתכן אף של איוניק-5.
האיוניק-5 גם היוותה מקור השראה מסוים בזכות הנוסח הרטרו-חשמלי שלה, שאף הוא מבוסס על דגמים משנות ה-70 של המותג (יונדאי פוני). כך למשל מקבץ נורות Pixel Led וגימורי הסאטן במקום הכרום, הגריל עשוי אלומיניום מוברש ובעל טקסטורה עמוקה יותר בעוד הפגושים, כמו גם שאר הפרטים, בעלי צורות מפושטות בהומאז' מושלם של הגרנדור 1986, כמו גם החישוקים המדמים את הצלחות הסגורות למחצה והמוכספות של שנות ה-80 (שדרך קבע היו ניתקות מהתושבת ומתעופפות בצילומי סרטי פעולה).
היצירתיות הרבה יותר נוכחת בחלל הנוסעים. המושבים ולוח המחוונים חדשים לחלוטין במעין שלוש תצוגות שונות: שתיים אופקיות, למערכות האבזור, המידע והבידור ועוד אחת אנכית לפקדים משניים. ידית ההילוכים מעוצבת בהשראת מערכות תעופה. גלגל ההגה הרב-תכליתי מכיל כמה פקדי מערכת מולטימדיה בעוד כפתורי הרמת החלונות, המשולבים בלוחות אלומיניום, מופעלי מגע בלבד. התמה השולטת, במבט כללי מזכירה טרקלין יוקרתי של מועדוני לילה, גם בגווני הבורדו העמוקים על מושבי הקטיפה. יונדאי גם לא פוסחת על אזני היושבים ומתקינה מערכת שמע משוכללת של חברת 'סאמיק' עם 18 רמקולים וסאבוופר.
ה-גראנדור EV היא מכונית תצוגה בלבד. אבל לזכות יונדאי יאמר כי הם מפגינים רוח אמנותית יוצאת דופן בפיתוח המכוניות החשמליות החדשות. זוהי, כשלעצמה בשורה מצוינת עבור הקהל שאולי חושש שכולנו נשב חגורים לשיבוטים מוטוריים חסרי ייחוד, בעתיד הקרוב והרחוק. עם לא פחות מ-20 מכוניות חשמליות נוספות במהלך 4 השנים הקרובות, יונדאי מבטיחה לנו עוד הרבה הפתעות. המיזם הבא אגב בתכנית הרטרו -המצאה מחדש של יונדאי גאלופר עם מנוע חשמלי.