קרב לילי בסינגפור: עניין של טקטיקה

המירוץ בסינגפור הינו דוגמה לתאוות הבצע של הבעלים של הפורמולה 1 מחד ולהפיכת הספורט למקדם תדמית עבור מדינות מאידך. ממשלות של מדינות שרוצות לשפר את תדמיתן הבינ"ל לעסקים ולתיירות, החלו בתחילת שנות האלפיים להציע סכומי עתק לברני אקלסטון ויתר הבעלים, בכדי למשוך את הסבב אליהן. אותן ממשלות אף הוסיפו על סכומי העתק לברני השקעה גם בבניית מסלולים. כל זאת ללא מסורת של פורמולה 1 או מירוצי מכוניות בכלל במדינותיהן. מישהו למשל זוכר את המירוץ בדרום קוריאה? הודו?

לחלק מהמדינות החדשות יש אינטרסים ארוכי טווח, כגון מלזיה (דלק) או סין (אינטרס חזק של יצרני הרכב), אבל ההתרחקות הזו של הסבב מהמרכז ההיסטורי שלו והרב המרכזי של קהל הצופים באירופה, הינו ללא ספק רדיפה אחרי רווחים מהירים בטווח הקצר של בעלי הבית, על חשבון בריאות הספורט בטווח הארוך. קהל האוהדים המרכזי נפגע בגלל השעות הקשות של המירוצים במזרח הרחוק וחוסר יכולתו לבקר במירוצים.

יתר על כן, הכסף הגדול שהזרימו אותן מדינות בטווח הקצר, הביא לעליית מחיר אירוח המירוציםגם באירופה, עם דרישות דרקוניות של ברני לעליית מחיר עצומה (בעשרות מיליוני דולרים), כאשר כל הרווחים מהפירסום בשטח המסלולים ואירוח ה VIP הולכים ישירות לחברות שלו ולא למסלולים, שלהנהלות שלהן נותר רק להעלות את מחיר הכרטיסים בכדי שלא לפשוט רגל, אבל כמובן עם פגיעה במספר האוהדים שמגיע ויכול לשלם.

ברני מצידו דורש התערבות של ממשלות אירופה בסבסוד הספורט לקהל הרחב (למעט מונקו, שם המירוץ נערך בחינם, בשל המוניטין ופוטנציאל הרווחים ישירות מהקהל העשיר). לטענתו, הבעלים של הפורמולה 1 לא צריכים לסבסד את הקהל, כאשר יש מדינות שמוכנות לשלם את המחירים המופקעים, למרות שהטריבונות נשארות ריקות.

התוצאה היא שאין מירוץ גראן-פרי במולדת הספורט, צרפת, מסלול הנורבורגרינג האגדי יוצא רק עתה מפשיטת רגל לאחר שנרכש על ידי אוליגרך רוסי והמסלול בהוקנהיים לא יכול לשאת בעלויות שנה אחר שנה. מסלול סילברסטון באנגליה נאלץ לחפש מקורות כספיים בכל דרך אפשרית בכדי לאפשר את קיום המירוץ במדינה בה ממוקמות רב רובן של קבוצות הפורמולה 1. מונזה הצליח רק עתה ולאחר מו"מ קשה להאריך את החוזה לעוד כמה שנים בודדות. בסיסי הכוח המסורתיים של הספורט ננטשים על ידי הבעלים וזה יחד עם המצב הבעייתי של שביעות רצון הקהל מהתחרותיות והמכוניות, מביא את הספורט למצב קשה מאד.

ככה אנחנו מגיעים לסינגפור במזרח הרחוק, שהכסף ממנה זורם בחופשיות לכיסיו של ברני, ואין לה כל בעיה לממן אפילו מירוץ לילה בכדי להקל על הביקורת של שעות הצפייה הקשות לקהל הרחב באירופה. אין לי תרעומת על סינגפור או כל ממשלה אחרת שמנסה לקדם את האינטרסים שלה עם כסף. הביקורת שלי היא כאוהד מסורתי של הספורט שרואה איך נעשות כמעט כל הטעויות האפשריות שפוגעות בו בטווח הארוך. דווקא המירוץ בסינגפור בלילה יש לו איזה ייחוד, אם כי בניגוד למשל לבאקו, תוואי המסלול מקשה מאד על עקיפות תחרותיות.

מנגד, האחיזה הנמוכה שמאפשר המשטח של המסלול הבנוי מכבישים ציבוריים, יחד עם הצניחה בטמפרטורה שלו, יוצרת בעיות טכניות מיוחדות עבור הקבוצות בניצול הצמיגים והבאתם לטמפרטורות העבודה הנחוצות להם. כך בשנה שעברה התרחשה ההפתעה הגדולה ביותר, כאשר קבוצת מרצדס התקשתה מאד עם הצמיגים ופרארי ורדבול הכו אותה בדירוג. במירוץ לא הייתה כבר כזאת בעיה למרצדס, אבל המיקום מכריע. המכוניות מתקשות לעקוף וברגע שהאחיזה האווירודינמית נפגעת מהמכוניות שמלפנים, המהירות נפגעת וגם הצמיגים. ככה פטל שייט לפני ריקארדו לניצחון מפתיע.

השנה פירלי מביאה את צמיגי האולטרא סופט החדשים, שכאילו נוצרו עבור סינגפור. יחד איתם יש אפשרות לסופר סופט ולסופט כמו בשנה שעברה. פרארי והאס בחרו ב9 זוגות אולטרא עבור שני הנהגים, וכך גם מרקוס אריקסון מסאובר. במרצדס ורד בול הלכו רק על 7 זוגות של אולטרא. בצד השני, נהגי פורס אינדיה ורוזברג מהמרים על 4 זוגות של הסופט, מה שמצביע על הימור טקטי שונה. המילטון הולך על 3 זוגות סופט, בעוד נהגי רדבול הולכים רק על שניים, אבל עם 4 זוגות של סופר סופט.

קשה להאמין שמרצדס יתקשו שוב כמו בשנה שעברה, ואם כן, אז הכסף שלי הוא על רדבול ולא פרארי שינצלו זאת. פירלי עשויה לבלגן את הכל אם תעלה מחדש את דרישות המינימום ללחץ הצמיגים, כפי שהיו לפני מונזה. במצב כזה, אין לדעת איך יגיבו הצמיגים מבחינת הביצועים. הצפי הינו שכמובן צמיגי האולטרא יאפשרו לכל המכוניות להוציא מקסימום ביצועים גם ללא אחיזה מכנית טובה מהכביש, אבל במחיר של ירידה חדה ומהירה. בדירוג, עם משקל נמוך, צמיגי האולטרא אמורים לספק יתרון אמיתי על הסופר סופט.

במירוץ, עם משקל מלא, הסיפור מתהפך. צריך להבין שמבחינה טכנית של כיוונון המכונית, אין שינוי בין הדירוג למירוץ ולכן כל נהג והמהנדסים שלו צריכים למצא את הפתרון הטוב ביותר והפשרה הטובה ביותר. גם מכונית שיכולה להיות מהירה למדי על הצמיגי הסופר סופט והסופט, צריכה לקחת בחשבון שזינוק לא מהעשיריה הראשונה, עשוייה לתקוע אותה כה מאחור לאורך כל כך הרבה זמן, עד שלא יהיה כל יתרון טקטי בסופו של דבר. הפשרה הזאת היא היא הנוסחה החשובה מכל בסינגפור. עקיפות תחרותיות כמעט בלתי אפשריות ולא ניתן לסמוך עליהן בתכנון המירוץ.

יש הרבה לחץ בין המילטון לרוזברג. כתבתי הרבה על החולשה המנטלית היחסית של רוזברג, אבל שניהם כה צמודים כה קרוב לסיום העונה, כך שכל תקלה או טעות עלולים להכריע. רוזברג נוטה ללכת על בטוח והמילטון מהמר יותר, אבל גם הוא לא יסתכן מול נהגים אחרים. זה פותח הזדמנות לנהגים האחרים, אבל כמובן שבשביל זה צריכים להיות קרובים מספיק. ייתכן שהזינוקים מעכשיו יהיו ״ביג בלאגן״ כדברי חבר והזינוקים המהוססים של מכוניות המרצדס לא יוסיפו לבטחון של הנהגים שלהם. אז הצטרפו אלי לקטע המכריע של האליפות ונקווה להרבה מתח, דרמה ומירוץ טוב!