כתב: נעם יעקובסון, פול גז
מארק מרקז וההונדה RCV213V יכולים אולי לכופף את חוקי הפיזיקה, אבל לא את מזג האוויר. שישי יבש, שבת רטוב ויבש ושוב רטוב. בראשון, מקצה החימום והמרוץ היו יבשים, אבל המסלול למרוץ היה בטמפרטורה של 19 מעלות צלזיוס, שזה קצת מעל לקפוא, כשהצמיגים עובדים היטב בטמפרטורות שנושקות למאה מעלות.
מרקז נאלץ לזנק למרוץ עם צמיגים בדרגת קושי רכה, למרות שהוא מעדיף לרוב צמיגים קשים יותר שמסוגלים לשאת את סגנון הרכיבה האולטרה-אגרסיבי שלו. מרקז מזנק מהפול פוזישן בפעם ה-55 בקריירה שלו, ומשתווה ללא אחר מאשר רוסי. אם בדירוג עסקינן, אז רוסי, אולי לראשונה בקריירה המאוד ארוכה שלו, מצליח לדייק בהימור, כשהוא עולה למקצה הדירוג המקדים Q1 עם צמיגי סליקס. מרקז, כהרגלו, מדייק עוד יותר ומנצל חלון זמנים צר בתחילת מקצה הדירוג הקובע Q2, כשהוא קובע הקפה מהירה על צמיגי גשם. ואז מתרסק. תנאי המסלול לא מאפשרים לאחרים לאיים על עמדת הפול.
וכך מרקז בחוד ואחריו פטרוצ'י ומילר, שניהם על גבי הדוקאטי GP19, כשהראשון בקבוצת המפעל והשני בקבוצת הלוויין של פרמאק. דובי ורוסי רביעי וחמישי בהתאמה. לורנזו, שהשליך מספר רכיבים מההונדה של רפסול, שמיני. קוארטררו עשירי וויניאלס מקום אחד אחריו. אלכס רינס, שרודף אחרי מרקז באליפות, מחריב לעצמו את הסבב בלה-מאן כשהוא מדורג 19.
הקור שנושב מהאספלט בלה-מאן נושך את חואן מיר והסוזוקי GSX-RR ואת קארל אברהם והדוקאטי של ריאלה-אווינטיה כבר בהקפת החימום. שניהם מתרסקים בלואו-סייד בהפרש של שבריר שנייה ובאותה הפנייה.
מרקז, שמתרגל אסטרטגיה מתוך עליונות העונה, נוהג לצלול אל ההולשוט ולהיעלם. זה עבד לו בארגנטינה ובחרז וכמעט עבד לו באוסטין. מרקז מזנק היטב, אבל כך גם שאר הרוכבים בחוד. פטרוצ'י נדחף אל ההולשוט, אבל מרקז בקו נכון יותר לפניות הבאות ויוצא ראשון מפנייה 3. המישלינים הרכים אולי מתחמים מהר, אבל נוסכים בטחון במרקז לאט, וכך מילר ופטרוצ'י נאחזים במרקז וטסים איתו קדימה. בהמשך גם דובי ורוסי מצטרפים לחגיגה, כשמרקז ומילר עוקפים אחד את השני בחוד. מילר עוד מצליח להוביל במשך שתי הקפות רצופות עד שמרקז צובר את הביטחון והתחושה שחסרים לו, מתחיל להאיץ וקובע קצב מהיר ועקבי. בכל הקפה מרקז מוסיף 2 עשיריות שנייה לפער. בהתחלה על מילר, ולאחר מכן על דובי. מרקז מאט רק לקראת תום המרוץ כשהוא חוצה את קו הסיום 2 שניות לפני דובי.
המאבק על המקום השני התנהל בין שלושת רוכבי הדוקאטי GP19, כשבסופו של דבר הם מסתדרים לפי הבכירות. דובי ופטרוצ'י-על גבי אופנועי המפעל סוגרים את הפודיום, בעוד מילר ואופנוע הלוויין שלו מסיימים רביעי. רוסי הוא רוכב ימאהה המוביל, כשהוא מסיים חמישי. ויניאלס והימאהה YZR-M1 נופלים קורבן לפרנצ'סקו בניאיא ולדוקאטי של קבוצת פרמאק, כשהאחרון ממריא ולוקח אתו את ויניאלס. האירוע חוסך לויניאלס מבוכה גדולה, כשהוא עוזב את המרוץ בהקפה השישית כשהוא במקום ה-14. פאביו קוארטררו, שרוכב על היאמהה YZR-M1 של פטרונאס, מסיים שמיני - סביר ביחס לציפיות השיא מרוכב צרפתי בסבב צרפתי. יוהאן זרקו מצליח לקחת את ה-RC16 של ק.ט.מ למקום ה-13.
אלכס רינס מסיים במקום העשירי אחרי שזינק 19. זאת לא הדרך לנסות ולאתגר את ההונדה של מרקז, את הדוקאטי של דובי ואת רוסי הלוחם הזקן על גבי הימאהה. לורנזו מנגד, שהבטיח שמצא את הבעיה בהונדה RCV213V של קבוצת המפעל רפסול במבחן שנערך לאחר המרוץ בחרז, מדרג שמיני אבל מסיים 11 בלבד.
ראוי לציון מיוחד פול אספרגרו, שרוכב נפלא על גבי ה-RC16 של רד-בול ק.ט.מ ומסיים מרוץ יבש במקום השישי - רק שש שניות אחרי מרקז. ושוב, דובי הוא כנראה הרוכב היחיד שיכול לאתגר את מרקז. רק שאם בעונות הקודמות מרקז וההונדה RCV213V היו נשק קטלני, ב-2019 היכולות המשופרות מאוד של ה-RCV213V השתוו לכישרון הרכיבה של מרקז, והצמד נהפך לנשק יום הדין.
גוג ומגוג במוג'לו, בעוד שבועיים פחות יום.