פורמולה 1: מרצדס חזרו בצרפת

המילטון ומרצדס שלטו בגראן פרי הצרפתי ללא עוררין

משה פינצ'בסקי  25.06.19 - 06:58
תחילת כתבה

איזו אנטיתזה למירוץ בקנדה! אם לפני שבועיים פחדתי שאשכח (ושכחתי) לכתוב על דברים, אחרי צרפת אני מגרד את הראש על מה לכתוב... איזה מירוץ משמים ומשעמם! מזל שהייתה תקלה אצל נוריס בכדי לייצר בלגן בהקפה האחרונה, אבל אם באותה הקפה, המילטון מרגיש בטוח מספיק על צמיגים גמורים עם "שלפוחיות" (BLISTERS) בכדי לקבוע את ההקפה השנייה הכי מהירה במירוץ, אז באמת כולם יכולים לנסוע לחוף ולשכוח מהמשך העונה.

 

אל תתנו לכנות ולפתיחות של לואיס לבלבל אותכם, מדובר בכריש והוא הריח את הדם של בוטאס במימי הריביירה. אין הסבר אחר להקפה האחרונה הזו שנעשתה תוך התעלמות מאזהרות (אם לא הוראות) הקבוצה! אם בתחילת העונה המילטון סימן את פטל ופרארי כמתחרים העיקריים, הרי שלפי דעתי כבר בבאקו הוא העביר את הכוונת למתחרה היחיד שיכול בכלל לאיים עליו השנה. העובדה שבן קבוצתו, ולטרי, הוא האיום היחיד על האליפות השישית של לואיס, הייתה ברורה כבר ממזמן, אבל הידיעה שעתידו של בוטאס במרצדס נמצא בסימן שאלה, הביאה את המילטון להבנה שולטרי ייתן את כל מה שיש לו וגם שהוא עשוי לא להישמע להוראות קבוצתיות במאבק עם לואיס. יותר מכך, הדומיננטיות והתוצאות של מרצדס מבטיחים להמילטון שהקבוצה לא תתערב במאבק ביניהם כל עוד שתי האליפויות מובטחות לקבוצה, אז לואיס מנצל כל הזדמנות ל"סובב את הסכין".

 

המאבק של לאנדו נוריס, ריקארדו, הולקנברג ורייקונן בהקפה האחרונה החיה את השעמום. רנו ושני הנהגים שלה, מצויים בלחץ עצום. החברה השקיעה סכומים גדולים יחסית בשבילה, בכדי להפוך את הקבוצה למתמודדת מול שלושת הגדולות, אך התוצאות עד כה העונה – עלובות, ומקלארן, עם אותו מנוע של רנו, נמצאת במקום הרביעי באליפות היצרנים. על כך תוסיפו את הלחץ של המירוץ הביתי בצרפת והמשכורת הגבוהה שמשולמת לריקארדו ותקבלו את המתכון המושלם להתקפה חסרת המעצורים של ריקארדו על נוריס במקלארן עם התקלה.

כבר הודיתי בכך שריקארדו הוא הנהג החביב עלי כיום, אבל אין בכך בכדי לשנות את המציאות של מה שקרה. ריקארדו נענש פעמיים. פעם אחת על חזרה מסוכנת למסלול שנתנה לו יתרון (חסימה של נוריס) והפעם השנייה על יציאה מגבולות המסלול שנתנה לו יתרון (עקיפה על רייקונן). שבועיים בלבד אחרי העונש על פטל שחתך שיקיין על דשא ונענש, לא הייתה ברירה לדעתי אלא להעניש את ריקארדו על חיתוך שבוצע על מסלול סלול, בדומה לאינסידנט של ורסטאפן על רייקונן בסוזוקה (שם ורסטאפן נענש), אך גם של המילטון על ריקארדו עצמו במונקו (שם לואיס לא נענש). אני עדיין חושב שפרשנות נכונה של החוקים הינה האם לנהג יש שליטה על החזרה שלו למסלול, אבל כל זה היסטוריה, לפחות עד להחלטה שיפוטית אחרת (ועבור הטרול: התייחסתי לניסיון הערעור העלוב של פרארי בתגובות לכתבת ההכנה לצרפת – אי אפשר לתקן את הטעות של השופטים בקנדה על ידי טעות עוד יותר חמורה של פתיחת אפשרות ערעור על עונשים במהלך המירוץ). המעניין הוא ההבדל בשיפוט בין האימונים למירוץ. במהלך האימונים המילטון ורייקונן נחקרו על חזרה מסוכנת למסלול ושניהם יצאו ללא כל עונש. ההסבר ההגיוני היחיד שעולה מזה, הוא שהדגש בעבירה הוא לא עד כמה מסוכנת הייתה החזרה, אלא היתרון שהנהג החוזר הרוויח, ואז כמובן שבאימונים היתרון זניח.

 

העונש השני של ריקארדו ניתן בגין העקיפה מחוץ לגבולות המסלול שביצע על רייקונן. חברים מיד העלו את העקיפה של ורסטאפן על רייקונן בארה"ב כדוגמה, אלא ששם, ורסטאפן קיצר את המסלול, בעוד שכאן היתרון היחיד של ריקארדו היה שהוא תפס את הקו הפנימי לתוך פניית סין הסופר מהירה. אני בעד לאפשר לנהגים להתחרות ובוודאי שאני בעד עקיפות, אבל יש פה מדרון חלקלק במיוחד מבחינת הבטיחות, שמוגדר על ידי גבול המסלול, ואסור לאפשר לו חריגים. בספא ריקארדו לא היה יורד לדשא, אבל בפול ריקאר יש שטחי מילוט סלולים שיכולים לארח מירוץ נוסף במקביל. מרב שטחי מילוט אין בכלל טריבונות וצופים! אם רוצים לשפר את העקיפות בפול ריקאר צריך לבטל את פניית השיקיין האומללה באמצע ישורת מיסטרל. ליד פניית סין, בקצה הישורת, יש שטחי מילוט שמטוס יכול לנחות בהם והישורת הארוכה לא מבטיחה עקיפות (לפחות בלי DRS) כפי שהמירוץ של 1973 מוכיח. אם המכוניות הללו (אולי התקופה התחרותית ביותר אי פעם בפורמולה 1 – תראו איך המכוניות נסחפות בפניות) לא עקפו בקלות בישורת, אז בוודאי שזה לא יבוא בקלות למכוניות המודרניות הארורות ופניית סין תחזור להיות האתגר שהיא הייתה!

המצב בפרארי

זהו. נראה לי שהסקודריה תניף באופן לא רשמי את הדגל הלבן אחרי המירוץ הזה. הקבוצה חיפשה הסבר להבדל בביצועים בין מה שתוכנן ונצפה לבין המסלול. לא נעים, אבל הקבוצה חזרה לאותה בעיה שהייתה לה ב 2016. הובטח אז שזה לא יקרה יותר ואכן היה נראה לפי 2017 ו 2018 שמבחינה תכנונית פרארי בכיוון הנכון, ואז הגיעה העונה הזו. את התירוץ של הצמיגים הדקים יותר כדאי לא לעלות מפאת הבושה. הרי הבעיה הייתה גלויה וידועה כבר בשנה שעברה. משהו תכנוני לא עבד נכון בפרארי ובצרפת היה המבחן האם הם הצליחו לעלות על זה או שלא. התשובה לפי פטל היא חד משמעית לא.

 דגל לבן שכזה עשוי דווקא לבשר טובות מבחינת המאבק הפנימי בתוך הקבוצה והיכולת של לקלר לתקוף את פטל. במהלך רב הסופ"ש בפול ריקאר, לקלר נראה בטוח ומהיר מפטל. גם אם ניתן לפטל הנחה ענקית על מה שקרה במקצה השלישי בדירוג, עדיין, במהלך המירוץ לקלר היה מרשים ממנו ואף הצליח לנצל את התקררות הצמיגים במהלך מכונית הבטיחות הוירטואלית לפני סיום המירוץ, בכדי ללחוץ את בוטאס. איפה שהוא, הורדת המאבק על האליפות מהקבוצה, עשויה לעשות לה רק טוב, בוודאי במסלולים שמתאימים יותר למכונית שלה, כמו המסלול באוסטריה בראשון הקרוב.

 הסבו את תשומת ליבי למאבק של לקלר עם ורסטאפן בהקפה הראשונה בכדי להראות שמקס כן סופר נהגים אחרים, בוודאי את שארל, כלומר, שורסטאפן פועל בשיקול דעת ואינו איזה מנוע הרס בלתי נשלט (למי שצפה בלה מאן האחרון וראה את התגובות כשמלדונדו נכנס לנהוג ואז התרסק). לא רק שאני מסכים עם זה, אלא שלפי דעתי מקס בחור מחושב ביותר! הוא ייכנס למאבקים רק כאשר יש לו מה להרוויח! שימו לב למה שאמר לאחר שהמילטון חזר למסלול באופן לא זהיר באימון השני. היה לורסטאפן מה להרוויח מהמאבק מול לקלר, אבל הסיכון מולו היה גבוה מאד ולדעתי, לשארל היה את יתרון הקו הפנימי הקריטי. בכל מקרה, הנקודה שאני מדגיש היא שורסטאפן מפגין השנה איכויות שהופכות אותו לנהג שלם יותר ובשל לאליפות.

 

המצב ברד-בול

אין לי הרבה מה להוסיף לגבי ורסטאפן, אבל המצב של גאסלי עגום. אם היה בטורו רוסו כשרון עולה נוסח ורסטאפן, לא הייתי ישן במקומו, אבל קוויאט, מרשים ככל שיהיה העונה, כבר טייל כל כך הרבה ברחבי ממלכת רד בול, שאני בספק שיתנו לו עוד הזדמנות ואילו אלכס אלבון, הוא רוקי מרשים, אבל היווה בחירה של אין ברירה ולהזכירכם, גאסלי עצמו הרשים בשנה שעברה בטורו רוסו עוד יותר משניהם.

 

המעניין הוא שבקנדה ובצרפת נראה שמבחינת כוח, מנועי הרנו עדיין עדיפים על הונדה. אני יכול רק לדמיין מה רד בול הייתה משיגה עם מנועי פרארי או מרצדס.

 

החזרה של מקלארן

יש קבוצות שיש להן קהל אוהדים גדול והן חשובות במיוחד עבור הספורט. מקלארן היא בוודאי אחת מהן ולכן כל כך משמח לראות אותם חוזרים להציק לשלושת הגדולות. זהו מקומם הטבעי וקשה שלא לחשוב כמו כולם איך הקבוצה הייתה נראית עם אלונסו.

 

לשמחת האוהדים, קרלוס סאיינז ולאנדו נוריס נותנים תצוגות נהיגה משכנעות מאד. למרות זאת, השינוי הגדול בביצועים הוא תכנוני. למקלארן בשנה שעברה, עם מנוע רנו, לא הייתה מהירות בכלל בישורות. ברמה מביכה. השנה, למקלארן יש ביצועים מאד מאוזנים וההשוואה של הקפת הדירוג של נוריס עם הקפת הדירוג של ורסטאפן אפילו הראתה יתרון קטן למקלארן בישורות. בתקווה זה יאפשר לקבוצה להמשיך להציק לשלושת הגדולות גם במסלולים האחרים!

 

בהתייחסות קלה לשאר הקבוצות, הרי שכרגיל העונה, התחזיות שלי מפספסות ובגדול. צפיתי שאלפא רומיאו ימשיכו לסבול, אבל רייקונן נתן תצוגת נהיגה מרשימה ביותר, ולדעתי לא כיוונן את המכונית לדירוג בלבד כפי שעשה גיובנצ'י וכמובן, ניצל מזינוק על התרכובת הרכה. רנו נראים במגמת שיפור, אבל ממקום שלא רצו להיות בו. אולי – אולי – הם יצליחו לסיים במקום הרביעי באליפות היצרנים, אבל הם עדיין נראים נחותים מול מקלארן. רייסינג פויינט ניסו את הטריק של עצירה מאוחרת, אבל זה לא הספיק. השאלה היא למה פרז קיבל עונש בהקפה הראשונה, כאשר ביצע את ההוראות לגבי נהגים שחותכים את הפניות ונסע מסביב לשלט החיצוני. האם זה היה משנה את המירוץ שלו? כנראה שלא, אבל הביצועים של פרז מראים שיש בעיה עם המכונית ולא מדובר רק בסטרול.

 

המצב בהאס מדהים לרעה. תחושה של התפרקות כללית. הנהגים והקבוצה. מאחר ומדובר במעין קבוצת בת של פרארי, לא מפתיעה שיש להם קשיים תכנוניים ואפילו לנהגים נמאס מהתירוץ של הצמיגים. מה שלא מובן לי הוא מדוע כאשר הבעיה עם הצמיגים כה עמוקה, הקבוצה לא מנצלת כל רגע נתון על המסלול בכדי לבדוק איך מכינים את המכוניות הכי טוב למירוץ עצמו. שיתעלמו מהדירוג, אם הם הופכים לבדיחה במירוץ. זה גם מה שאני מקווה שעושים בויליאמס. הדרך היחידה שלהם "לעקוץ" את הקבוצות האחרות היא אם מישהו יגזים בכיוונון המכונית לדירוג ואז יסבול במירוץ. בתוך הקבוצה ג'ורג' ראסל בוודאי מרגיש כמו בתוך סיוט. הביצועים מכסים על כל יכולת שלו ואיש לא סופר את בן זוגו, כך שגם משם לא תצמח לו הישועה.

 

נהג המירוץ

רייקונן נתן תצוגת תכלית של נהיגה נקייה ויעילה שמקסמה את היכולות של האלפא ומחקה את הבעיות שלה. לדעתי הוא הקריב מהירות בדירוג לטובת סט-אפ עדיף למירוץ.

לנדו נוריס הוא דוגמה לנהג כשרוני שמגיע בשל לפורמולה 1 ומתמזל מזלו לנחות במכונית תחרותית (או לפחות משופרת ביחס לשנים הקודמות). ג'ורג' ראסל הוא דוגמה לנהג כשרוני שמגיע בשל לפורמולה 1 והתרע מזלו לנחות במכונית בלתי תחרותית כמו הויליאמס.

אבל בסופו של דבר צריך לתת את ההצטיינות ללואיס המילטון. אני שומע המון קולות נגדו ונגד הדומיננטיות שלו ושל מרצדס, אבל כל אחד צריך להחליט מה מירוצי המכוניות הם עבורו: בידור או ספורט תחרותי? אם מדובר בבידור גרידא, אז אפשר להפוך את מכוניות הפורמולה 1 למכוניות מתנגשות נוסח הפורמולה E או אולי אפילו נעשה מריו קארט. צחוק והגזמה בצד, ספורט תחרותי חייב שהמתמודדים בו יעשו את המיטב שלהם וזה בדיוק מה שהמילטון ומרצדס עושים. אם המכוניות לא יכולות להיות קרובות האחת לשנייה או פרארי והמתחרים האחרים לא טובים מספיק, אלה לא הבעיות של לואיס ומרצדס.

כבר שני מירוצים שהמכונית של המילטון סובלת מתקלות ברגעים קריטיים, אבל הצוות הטכני מצליח לפתור ולואיס מתעלה מעל המתח והעצבים ומפגיז על המסלול כאילו כלום לא קרה. בקנדה זה קרה ממש לפני המירוץ ובצרפת זה קרה ממש לפני הדירוג. המילטון מתמודד גם עם המון לחץ וביקורת על סגנון חייו, אבל ב"מאני טיים" הוא "מחסל" את בוטאס לחלוטין.

 

נעבור לאוסטריה!

הדפס