סופה או לא סופה, בסוף מרצדס אלופה

בוטאס מנצח, מרצדס אלופה והמילטון כמעט אלוף

משה פינצ'בסקי  15.10.19 - 07:12
(צילום: Getty)
(צילום: Getty)
תחילת כתבה

חת האמרות הנדושות בתחום המירוצים היא שמירוץ לא מנצחים בזינוק (או בפנייה הראשונה) אלא רק מפסידים אותו שם. כשחושבים על זה, בעצם, אם מישהו מפסיד את המירוץ, זה אומר שמישהו אחר ניצח אותו בזינוק. כך או כך, פטל כנראה לא מאמין באמרות כאלה והרווח כולו של בוטאס.


סוף השבוע ביפן היה מוזר תודות לחוסר הוודאות שהכניסה סופת הטייפון. המסלול המאתגר של סוזוקה היווה מבחן חדש לביצועים היחסיים בין שלושת הקבוצות הגדולות, ובמיוחד בין פרארי המשתפרת למרצדס, שהציגה חבילת שיפורים. הקבוצות נאלצו לדחוס את כל הבדיקות שלהן לשני האימונים ביום שישי ובסופו נראה היה שלמרצדס יש יתרון גדול עד מביך על פרארי (ואפילו ורשטאפן הקדים את נהגי פרארי באימון השני). למרות זאת הקבוצות נותרו עם חוסר מידע ובחוסר וודאות, במיוחד לגבי הצמיגים הקשים וזה השפיע על ההחלטות במירוץ, כפי שהמילטון גילה.


המידע המוגבל השאיר את הצוותים של הקבוצות בבסיסי הבית, ערים במהלך כל השבת וביום ראשון, על מסלול ירוק לאחר הסופה, קיבלנו הפתעה כאשר פרארי הצליחו לתפוס את השורה הראשונה על הגריד בדירוג. זה מעניין ברמת האסטרטגיה של פרארי מול מרצדס. הרעיון התכנוני (שהיה אמור לעבוד מתחילת העונה) הוא שברגע ששתי המכוניות של פרארי מלפנים ועם יתרון מהירות בישורות, כל עוד אין טעויות או מקרים חריגים, אחת המכוניות שלהם תשאר מלפנים במירוץ של עצירה אחת. פרארי למדו במהלך 2017 ו 2018, שמכונית חזקה יותר במירוץ לא תצליח לאורך עונה לתקן נחיתות בדירוג.


בסוזוקה הכל התפרק לפרארי בזינוק. על המסלול הירוק, נוצר יתרון גדול למזנקים בצד השמאלי של המסלול על קו המירוץ, שהמכוניות ניקו מחדש במקצה הדירוג מוקדם יותר. יתרון גדול, אבל לא לפטל שבטעות כמעט זינק לפני הזמן, זז טיפה עם המכונית, אך הספיק לעצור אותה ואז כמובן שזינק גרוע ברגע הנכון. הדבר המפתיע ביותר בכל הסיפור הוא שפטל לא קיבל עונש על זינוק מוקדם. בעבר היו מקרים בפורמולה 1 ובאליפויות אחרות של ה FIA, שעל תזוזה מוקדמת שכזאת נענשו למרות שבפועל זה רק הרס לאותו נהג את הזינוק. ה FIA הסבירו שיש איזה טווח טעות שמותר לתזוזה לפני הזמן, כל עוד המכונית נעצרת לפני הזינוק עצמו. ה FIA לא מוכנים להסביר מה הטווח הזה בכדי שלא ינצלו אותו.


הצעירים משתוללים

בכל אופן, כצפוי, כל המזנקים מהצד השמאלי הרוויחו מקומות, כאשר בוטאס עוקף להובלה וורשטאפן עוקף את המילטון ונאבק בקו החיצוני עם לקלר אל תוך הפנייה הראשונה. לקלר התעקש בקו הפנימי, נסחף החוצה, פגע בורשטאפן והעיף אותו מהמסלול תוך פגיעה בשתי המכוניות. אם ורשטאפן היה עושה הפוך ללקלר אז המחנה האיטלקי היה מתפוצץ במקום ההולנדי. נכון שאמורים לאפשר מאבקים יותר חזקים כפי שהיה במונזה, אבל הפעם לקלר הגזים. אחרי המירוץ כתבתי שאני סומך בעיניים עצומות על טום קריסטיאנסן (המלך) כשופט ונראה לי שנעשה צדק, אלא שלשאלה מדוע אלבון לא נענש על הצלילה שדפק על נוריס לנדו בהקפה הרביעית בשיקיין, למרות שהייתה עוד יותר חמורה מהמקרה בין לקלר לורשטאפן, לא קיבלנו תשובה. תראו את התאונות בהיילייטס. אני יודע שלנדו לא ידע אפילו שנוצר מגע ושהוא לא כעס על אלבון, אבל זה לא משנה את העובדה שאלבון זרק אותו החוצה וכמעט פספס את השיקיין בעצמו. בכל מקרה, אילולא האירוע הזה, הייתי בוחר באלבון כנהג המירוץ, לאחר סוף השבוע התחרותי ביותר שלו ביחס לורשטאפן.


גזר הדין

אם כבר מדברים על שיפוט בעייתי (קריסטיאנסן רק שופט אחד מבין 3 והם חיים מפיו של מאסי, מנהל המירוץ), הרי שיש את הסיפור של השארת לקלר בחוץ לאחר התאונה בשעה שהכנף הקדמית ועוד חלקים מתפרקים לו מהמכונית, כל זאת בניגוד להוראה של מאסי וההודעה של הקבוצה שלקלר ייכנס בסוף ההקפה הראשונה. לאחר המירוץ לקלר הוענש בחמש שניות על התאונה עם ורשטאפן ועוד 10 שניות על אי הציות להוראה הבטיחותית ויצירת הסכנה למכוניות האחרות (המילטון ונוריס נפגעו וזה היה ממש מסוכן). העונש על אי הציות והסיכון פשוט מגוחך. חייבים היו להעניש בחומרה רבה יותר עם לפחות קנס עצום. משהו כואב באמת, אפילו לקבוצה כמו פרארי. מספר עם לפחות ארבעה אפסים.


העיכוב הזה של המילטון מאחורי לקלר הרס לו את המירוץ ולמרות שהוא חושב שהקבוצה יכלה לעזור לו יותר ואולי לנצח, אני לא חושב שזה היה אפשרי. מרצדס רצו להבטיח את אליפות היצרנים ולכן סביר שהחליטו לא להסתכן עם ניסוי צמיגים קשים להמילטון ועצירה אחת בלבד, כאשר לא היה להם מידע על כך מיום שישי והנהגים שניסו את הקשים במירוץ הפגינו ביצועים חלשים. ייתכן שזה היה מאפשר לו לסיים לפני פטל, אבל אני בספק אם היה מצליח להישאר לפני בוטאס.


במאבק בין פטל להמילטון בסוף המירוץ, זמני ההקפה של פטל ומהירות הסגירה של לואיס היו מטעים. פטל התחרה כל הזמן בהמילטון וכל עוד ידע שהוא יהיה לפניו אחרי העצירה האחרונה, הוא שמר על הצמיגים והתכונן לקרב הבלימה הצפוי. אני לא חושב שלהמילטון באמת היה יתרון של שנייה – שנייה וחצי להקפה על פטל, בטח לא ככל שנקפו ההקפות ולואיס נאלץ לשבת באוויר המלוכלך והחם של סבסטיאן. סוזוקה מסלול מדהים ומאתגר, אבל יש רק שתי נקודות לעקיפה (ללא טעות של המוביל). הראשונה דורשת מהעוקף להצליח להיות קרוב מספיק דרך פניית ספון המהירה וכפולת האפקסים (שגם דורשת את מירב ההצמדה בכדי לאפשר יציאה מהירה לישורת האחורית הארוכה) ואז להנות מהסליפסטרים ולעקוף לתוך ה 130R או בבלימה לשיקיין. הנקודה השנייה היא אותה שיקיין, אלא כפתיחה של התקפה, שכן אם הנהג המוביל מתגונן בכניסה, הוא יצא לא טוב ואז לנהג המתקיף יש יתרון האצה ו DRS בישורת הקדמית. פטל היה מהיר מספיק בשתי הנקודות האלה וככל שהצמיגים והמכונית של המילטון התבשלו מאחור, הסיכוי היחיד שלו היה הסתבכות של סבסטיאן עם סמן אחורי כפי שאכן קרה עם אחת הטורו רוסו, אבל גם במקרה הזה, המהירות של הפרארי בישורת, שראינו אותה כבר בספא ובמונזה, הגנה על פטל.


זה בדיוק מוכיח את הפספוס של פטל במירוץ הזה, כי ההגנה מול המילטון יכלה להיות ההגנה מול בוטאס, אילולא הזינוק הכושל. הנה סוף סוף היה לפטל סוף שבוע עם עדיפות על לקלר ואפשרות לנצח בלי עניינים של מזל ואסטרטגיה. הזדמנות להראות שהוא לפחות שווה ערך ללקלר, אבל שוב טעות קטנה תחת לחץ והניצחון חומק מבין האצבעות. לפחות ההגנה מול המילטון הייתה מושלמת.


בקו האחורי

מאחורי שלושת הגדולות היה מירוץ מרתק שתודות לטורו רוסו ומנועי ההונדה, זכינו לראות, אבל כרגיל, סאיינז כיכב עבור מקלארן ובקושי זכה לזמן מסך. את סאיינז ומקלארן הפספוס הזה כבר הפסיק לשעשע ממזמן ויש איום של תביעה. אני לא יודע אם קרלוס הוא באמת כוכב עתיד ברמה של ורשטאפן או לקלר, אבל הוא יעיל ואהוב במקלארן. הוא גם שחקן קבוצתי ומסתדר נהדר עם לנדו. מהבחינה הזו מקלארן צריכים להיות מרוצים ביותר.


רנו לפי דעתי כיווננו את המכוניות לטובת המירוץ על חשבון הדירוג. אין הסבר אחר לשוני בביצועים בין הדירוג העגום למירוץ הטוב. במיוחד של ריקארדו, נהג המירוץ מבחינתי! נכון שרייסינג פוינט ערערו כנגד החוקיות של מכוניות הרנו בטענה שיש להן מערכת אוטומטית אסורה לשינוי יחס הבלימה בין הציר האחורי לקדמי, אבל זה לא מפחית את התרשמותי מהנהיגה הזו.


רייסינג פוינט היו תחרותיים ביפן ופרז הרוויח מהטעות של ה FIA, שסיימו את המירוץ הקפה אחת מוקדם מדי, כך שהתאונה בינו לבין גאסלי לא השפיעה על התוצאה בסוף ההקפה הקודמת והאחרונה מבחינה רשמית. שני הנהגים הללו הרשימו ונראה שהנהג הצרפתי הצעיר מצליח להחזיר לעצמו בטחון עצמי בטורו רוסו ולאט לאט לתפוס מחדש את המקום הבכיר מול קוויאט.


המצב המתדרדר של אלפא רומיאו נמשך גם ביפן. ייתכן שפיתוח המכונית פסק, אבל הביצועים של רייקונן מול ג׳יובנצ׳י מראים על דעיכה מסויימת. היו לקימי כמה עונות בהן התקשה לשמור על רמה ומוטיבציה אחידה לכל אורכן ונראה שברגע שאלפא נתקעו (או הפסיקו) עם פיתוח המכונית, משהו בו נכבה. כך או כך האתגרים של הקבוצה העונה טרם הסתיימו, אם כי חלק מהמסלולים יתאימו יותר למכונית מאשר סוזוקה.


אם מדברים על התדרדרות והתאמה לסוזוקה, אז האס חזרו עמוק למשבר. לדעתי סוצ׳י היה הבלחה תודות לבלאי הצמיגים הנמוך. מאידך גיסא, סוזוקה הירוק, הקצין את הבעיה יותר מרב המסלולים. הבעיה היא שגם במקסיקו הם עלולים להיתקל באותו מצב. יש לי תחושה שהם מתייחסים לכל מה שנותר מהעונה הזו כאל מבחן לטובת מציאת פתרון שיוכלו ליישם במכונית של העונה הבאה.


אפשר להעתיק את כל השורה האחרונה לגבי האס ולהחליף בוויליאמס, אלא שמצבם עגום אף יותר. הם מסתובבים עם מחסור בחלקי חילוף ורק עם כנף חדשה אחת שהייתה אמורה לתת להם כיוון תכנוני לקראת העונה הבאה, אבל לא הוכיחה את עצמה בסוזוקה. העניינים החוזיים מול קוביצה מתחממים גם הם ולא אתפלא אם חלק מהכסף שאמור להגיע לקבוצה מהספונסרים שלו, לא יגיע בסופו של דבר.


תוצאות המירוץ


אליפות הנהגים


אליפות היצרנים


הדפס