מסיבת סיום

עוד מירוץ שאין לנהגים מה להפסיד בו, אך על מסלול שמקשה על עקיפות

משה פינצ'בסקי  30.11.19 - 12:26
תחילת כתבה

מוקדם יותר השנה, לפני המירוץ בהונגריה, ״חטפתי אש״, כי טענתי שההונגרורינג אינו מסלול טוב לפורמולה 1. אין ספק שהוא מסלול נהדר לאימונים ולקטגוריות נמוכות יותר, אבל גולת הכותרת של מירוצי המכוניות אמורה להתחרות על מסלולים שמאפשרים לה ממש תחרות (וכן אני זוכר שבסוף היה בהונגרורינג אחד המירוצים הטובים השנה). לצערי אנו שוב מסיימים עונה במסלול ביס-מרינה באבו דאבי, שהוא דוגמה לכל מה, שרע במסלולים מודרניים. תסתכלו על הקטע השלישי והאחרון במסלול. אפילו אם הייתי מתכנן מסלול בשכונה שלי הוא היה פחות פתלתל ואיטי.

תאורטית, השילוב של קטעים איטיים וטכניים יחד עם שתי ישורות (אחת ארוכה למדי) אמור לעזור לעקיפות, שכן הקטע האיטי דורש הצמדה גבוהה, שאמורה לייצר גרר גבוה בישורת, ומכאן יתרון למכונית העוקפת בסליפסטרים ובוודאי הפרש מהירות גדול יותר למכונית, שנהנית מDRS. בפועל התאוריה לא פועלת כי הקבוצות מתפשרות על הצמדה הרבה פחות גבוהה לקטע האיטי ונסמכות על האחיזה המכנית של המכוניות מהצמיגים, המתלים והשלדה. דווקא פניות מהירות יותר כגון האסים בסוזוקה או הפניות של מאגוטס-בקטס-צ׳אפל בסילברסטון, מחייבות הצמדה גבוהה יותר בלי יכולת פשרה מול הישורות. התוצאה ביס-מרינה היא קושי רב בעקיפה. פני המסלול לא יוצרים שחיקה קשה והדרישה העיקרית הינה האצה ובלימה, כולל בישורת הארוכה. במצב כזה, מכוניות עם יתרון של שנייה להקפה ואפילו יותר, לא מצליחות לתרגם את היתרון לעקיפה תחרותית. הדוגמה הטובה ביותר היא חלום הבלהות של כל אוהדי פרארי ממירוץ ההכרעה של אליפות 2010, כאשר פרארי הכניסו את אלונסו תחת מכונית הבטיחות להחלפת צמיגים וחרף יתרון גדול בביצועים, הוא לא הצליח לעקוף את הנהגים שלא עצרו ופטל ברדבול זכה באליפות ברגע האחרון. אם מירוץ 2010 הנ״ל לא הסביר את הקושי בעקיפה, אז תבחנו את המירוץ המוזר מ 2016 כאשר הסיכוי היחיד של המילטון לאליפות היה לעכב את רוזברג ולקוות שהנהגים האחרים איך שהוא יכנסו ביניהם.

עושה רושם שבכל שנה אנו מגיעים לסוף העונה עם מומנטום חזק של רד בול וורשטאפן. שימו לב שזה היה כך גם עם מנועי רנו. הדבר המעניין ביותר אולי יהיה לבחון את ביצועי המכוניות על מסלול ״רגיל״ בגובה פני הים, לעומת המסלולים הגבוהים בדרום אמריקה. בוטאס מקבל יחידת כוח חדשה, כך שנוכל לבחון יחסית בבירור את הביצועים של שלושת הקבוצות הגדולות, בצורה מאוזנת. אם רד בול הונדה ימשיכו להפגין את הביצועים מברזיל, חייבים לראות במקס מועמד מוביל לאליפות בשנה הבאה.

חוסר השחיקה ביס מרינה, מאפשר לפירלי להביא שוב את שלושת תרכובות הצמיגים הרכות ביותר וכל פעם שאתם רואים את תרכובת ה C5 (ההייפר סופט) זה צריך להדליק לכם נורה אדומה, כי צמיגים רכים כאלה לא מאפשרים קרבות אלא מתאימים יותר למצעדים. התרכובות הרכות האלה פועלות גם לטובת פרארי ורד בול ביחס למרצדס, שכן הן שמות את הדגש על הקפה מהירה בדירוג ואז שמירה עם המיקום בזינוק למירוץ ויצירת שיירה עד לסוף. נכון ששלושת הקבוצות הגדולות תעבורנה בוודאי את Q2 על צמיגי הביניים הצהובים (תרכובת האולטרה סופט), אבל אני לא רואה איך זה יתרום לעקיפות. עונש המיקומים שבוטאס יחטוף על הגריד יקשה גם הוא אסטרטגית על מרצדס לתקוף או להגן עם המילטון לבד מול רד בול ופרארי.


מזג האוויר צפוי להיות חם (למרות שבמהלך המירוץ יש צניחה גדולה יחסית בטמפרטורת פני המסלול לאחר שקיעת החמה) ויחד עם השחיקה הנמוכה, אני חושש ששוב נצפה באסטרטגיות של עצירה אחת עם ניסיון אנדרקאט לשיפור המיקום.


בחירות הצמיגים של הנהגים



 

נקודת עניין מרתקת לא פחות תהיה התנהלות זוג נהגי פרארי. אם הסקודריה חולמת על אליפות בשנה הבאה, אזי פוסט ברזיל, הנהגים חייבים להראות שיתוף פעולה נוסח ספא ולא השמדה הדדית נוסח ברזיל. אני לא יודע איך ניתן לעשות זאת ללא קביעה ברורה של נהג מס1 ונהג מס 2 כמו במרצדס ובמיוחד רד בול. אני לא רואה איך אומרים לאחד מהנהגים של פרארי שהוא מס׳ 2, אז אולי ההכרעה צריכה להיות פר מירוץ, לפי הדירוג, אלא אם הקבוצה החליטה אחרת בגלל יתרון ברור במירוץ. בכל אופן, לאפשר להם להיאבק פתוח ירד מהפרק. חייבים מעכשיו הוראות קבוצתיות ברורות עם סנקציות ברורות לא פחות בצידן.
מאחורי שלושת הגדולות נותר המאבק על הכסף של המקום החמישי ומטה באליפות היצרנים, למרות שההפרשים בין רנו לטורו רוסו ומטה די גדולים ויידרש מירוץ מטורף נוסח ברזיל עם פרישות מרובות של המובילים, בכדי לאפשר מספיק ניקוד למהפך.

ברנו יהיה זה מירוץ הפרידה של הולקנברג מפורמולה 1, כנראה לתמיד. ההצטרפות של לאטיפי לויליאמס בשנה הבאה סגרה את הגריד. ניקו יכול היה להשיג יותר באליפות, אבל אם יש בו עדיין את האש, הוא יכול להיות נהג נפלא בקטגוריות אחרות.

התוצאה הנפלאה של גאסלי באינטרלגוס, עשויה לייצר איזה מומנטום גם שם, ולא הופתע אם טורו רוסו יהיו תחרותיים במיוחד ביס מרינה. אם הונדה יספקו את הביצועים מברזיל, אולי הם אפילו יצליחו לגנוב מרנו את המקום החמישי ויהיה בכך בכדי לשים חותמת סופית על הכישלון של הקבוצה הצרפתית העונה. הקבוצה כבר עברה העונה ארגון מחדש ונראה איך יגיעו לשנה הבאה.

מקלארן השיגו את מה שרצו העונה ויכולים להתפנות לניסויים. נותרה להם עונה נוספת עם מנועי רנו ויהיה מעניין לראות אם גם בעונה הבאה מקלארן יכו את רנו בצורה כה ברורה. הקבוצה יצאה כבר בהצהרות גדולות לגבי לקיחת סיכונים בתכנון לשנה הבאה, אבל אני לא יודע עד כמה כדאי להם להמר על מהפיכה תכנונית. דווקא הפרידה הידועה מרנו, תקשה על מיצוי הפוטנציאל ואני בכלל חושש לעתיד של רנו בפורמולה 1.

רייסינג פוינט מסיימים עונת בנייה מחדש והתאוששות מההתפרקות שקרתה בשנה שעברה בשאיפה שהעונה הבאה תאפשר להם שוב לאיים באמת על קבוצות כגון מקלארן ורנו. בסיס לכך קיים בקבוצה והעתיד אחרי 2021 עשוי להיות ורוד עוד יותר ממכוניות הקבוצה. ביס מרינה יכולת השימוש הטובה של הקבוצה בצמיגים הרכים, עשויה לאפשר להם להפתיע.

אלפא רומיאו השיגו תוצאות טובות בברזיל, אבל לא רק במזל. המכוניות היו תחרותיות לאורך כל הסופ״ש וניתן רק לקוות שיש פה היפוך מומנטום בקבוצה. העתיד של הכסף מפיאט בספק ואם כל הרצון הטוב אני לא רואה אותם משיגים תוצאות טובות מספיק בכדי ״להכריח״ המשך של ההשקעה. עדיין, תוצאה טובה תמתיק את סיום העונה.

מתוק כבר לא יהיה העונה בהאס. הצמיגים הרכים ובעיית הטמפרטורה שלהם ביס מרינה עשויים לחשוף את הבעיה של המכונית שלהם בצורה הכי חמורה. אני מאד מקווה עבורם שהם מבינים את הגורמים לבעיה ועובדים על תכנון מתוקן למכונית של שנה הבאה.

בויליאמס עסוקים מדי בהישרדות מכדי להתפלל שהם הגיעו ל״תחתית החבית״ ושמעכשיו ניתן יהיה רק לשפר. אני מבין שיש מאבק לא פשוט מול הספונסרים, במיוחד של קוביצה, אבל זו קבוצה חיונית עבור הפורמולה 1 ולא רק מבחינה היסטורית, אלא משום שהיא מייצגת את מה שיפה בספורט והשינוי הגדול הצפוי מ 2021, כאילו נוצר עבורה.
כן, כולם כבר נמצאים בעונה הבאה, אבל אולי יקרה נס ויהיה לנו מירוץ סיום מרתק נוסח הונגריה.

הדפס