אנטיקליימקס בסיום עונה מרתקת

ורשטאפן ניצח, אבל העיקר הוא שמקלארן זכו במקום השלישי באליפות היצרנים

משה פינצ'בסקי  16.12.20 - 08:33

תגיות: פורמולה 1

תחילת כתבה

נהנתם מהמירוץ באבו דאבי? אני חושב שמלבד מקס (שיש להודות שיש לו אגו מספיק בשביל לא מעט אנשים) ואנשי מקלארן, כל יתר אנשי הפורמולה 1 והאוהדים, היו מעדיפים שהעונה הייתה מסתיימת כבר בבחריין. קשה אפילו להתלהב סוף סוף מניצחון חד וחלק של ורשטאפן ורדבול על מרצדס, כאשר הסיכוי למאבק במהלך המירוץ זהה כמעט למונקו. מקס ניצח את המירוץ בדירוג ובזינוק. זהו. משם, נדרשה טעות או תקלה בכדי שיפסיד. ברור לכולם שהכסף מאבו דאבי חיוני לליברטי, אבל לעזאזל, אפילו כאשר אין קהל, לא מנסים לפחות תוואי שונה, להיפטר מהשיקיין של פניות 5-6, ולהוסיף נקודת עקיפה אפשרית לתוך ההיירפין שלפני הישורת?!?

האיום הקבוע של ורשטאפן ורדבול על מרצדס בסוף העונה, כאשר למעשה האליפויות הוכרעו, נדחה השנה למירוץ האחרון. יותר מזה, רבים יאמרו שנדרש גם לואיס המילטון מוחלש בכדי להשיג את התוצאה, אבל האמת המרה היא שמרצדס מפוקסים ממזמן על העונה הבאה, אם לא על המהפכה התכנונית של 2022. אני מקווה מאד שחרף התקלה של עזיבת הונדה, רדבול השכילו להושיב את ניואי וחבורתו, לעבוד במרוכז לקראת המפץ הגדול. 2021 היא שארית מוזרה של העונה הנוכחית כתוצאה מהקורונה והקבוצה היחידה שנאלצה להשקיע בפיתוח אליה היא פרארי, אבל זה קרה באשמת ההחלטות העגומות שנלקחו עם המכונית של 2019. ייתכן שהפרישה של קאמילרי נוגעת לזה, אבל כל טלטלה כזאת בהנהלה, מזעזעת את פרארי יותר מכל קבוצה אחרת. בכל אופן, רדבול חייבים לשבור את מעגל הקסמים הזה מול מרצדס ו-2022 נועדה בדיוק בשביל זה.

מקס ורשטאפן הוא נהג המירוץ כמובן. המסלול באבו דאבי שם דגש על האצה ובלימה, אבל גם על הכיוונון האווירודינמי העדין והמתוחכם שמאפשר שימור נכון של הצמיגים לטובת עצירה אחת. ברגע שהמכוניות נוסעות בקרבה, ההצמדה נפגעת ולא רק שלא ניתן לעקוף, אלא שהשחיקה עולה. כל זה כמובן לא היה רלוונטי למקס, שלא עשה טעות וכאשר רדבול הכניסו אותו במכונית הבטיחות (הוירטואלית שהפכה לממשית) בהקפה העשירית, גם הטעות האסטרטגית נמנעה (פרארי עלו על המוקש הלא וודאי הזה). מבחינה זו, היו אולי תצוגות נהיגה יותר טובות, אבל כל מה שצריך לעשות זה להשוות את ורשטאפן לאלבון בכדי להבין, שיש סיבה מדוע הכל נראה כה קל עבור מקס. קשה לאהוב את האישיות של האיש וללא ספק מדובר בנהג אגרסיבי (אם כי יש שיפור), אבל אני פשוט לא מצליח להבין את הטוענים לכך שלא מדובר בעילוי. זה כמו לטעון שכדור הארץ שטוח. עזבו את ההוכחות במירוצים, הנהלת רדבול היא מהקשוחות והמקצועיות ביותר. הם חשופים לנתונים שאנו לא מכירים, והיחס שלהם (ושל יתר הפאדוק) לורשטאפן הוא כמו היחס שהיה לסנה או לשומאכר. יחס עדיף להמילטון, כי העתיד של מקס לפניו, לשנים ואליפויות רבות.

טס קדימה
אם נחזור להמילטון, אני חושב שיש לחזרה הכה לחוצה שלו, סיבות עמוקות ולא רק שהוא השתגע בבידוד שלו. קיים לחץ לא פשוט בפורמולה 1, אפילו על אלוף כה דומיננטי. מדוע אתם שואלים? ובכן, הסיבה הברורה היא שמרצדס מחזיקים כמעט בכל הקלפים הטובים וטוטו ביצע את המהלך עם ראסל בסאחיר, שחשף את היד של המילטון. עוד לא נולד הנהג שאין לו תחליף; לא המילטון, לא ורשטאפן ולא כל אחד בתקופה המודרנית, בה התרומה של הנהג לביצועים פחתה כל כך. זו לא התקופה של פאנג׳יו, אפילו לא של קלארק / סטיוארט.

אם המילטון מסיים בצורה מקרטעת את עונת האליפות הכי דומיננטית שלו (ובוודאות לא הכי מרשימה שלו – 2008, 2018), הרי שבוטאס מסיים אותה בשן ועין. מדובר ב-dead man walking. אני לא יודע אם ניתן לשקם את מעמדו במרצדס או אפילו בפאדוק. כאשר הביטחון העצמי של נהג כה שבור, היכולות שלו נפגעות במעין מדרון חלקלק. אני באמת חושב שבוטאס נהג טוב יותר מאיך שהוא נראה כיום. זהו המחיר שמשלמים בני הקבוצה של המילטון או ורשטאפן. הצורך לתפקד כל הזמן בטופ היכולת ולנצל כל רבע הזדמנות ולא לבצע אף טעות. אני חוזר לכך, שאני מאמין לגמרי לרוזברג, שברגע שהצליח לגרד בציפורניים את האליפות מהמילטון, הוא לא יכול היה למצא אנרגיות בכדי להמשיך ברמה הזאת. זהו ההבדל האמיתי בין הגדולים ביותר, לאחרים, אפילו אם יש להם אליפות. היכולת לחיות שנים, בהקרבה והסגפנות הנדרשת לתפקוד כזה. תראו את החיים של המילטון. כל השטויות אם הבגדים והג׳ט סט נועדו למלא אצלו את העובדה שאין לו חיים מעבר לפורמולה 1. אין לו זוגיות ואין לו ילדים. אם מי הוא מתנחם בשעת הזאבים בלילה? עם רוסקו...

הדבר המשמח ביותר מבחינתי האישית, היה הזכייה של מקלארן במקום השלישי באליפות היצרנים. כאשר אוהד פרארי אומר דבר כזה, סימן שמשהו מאד רציני קורה פה. כמובן שהדברים נאמרים ״לא מאהבת המן, אלא משנאת מרדכי״ (למרות שקשה שלא לפתח רגשות חמים למקלארן אחרי העונות הקשות וכמובן עם סאיינז ונוריס). הכוונה כמובן היא לצדק המתבקש בכך שקבוצת רייסינג פוינט תרוויח כמה שפחות מהעבירה המוסרית (וגם החוקית), של העתקת המרצדס של שנה שעברה (יש יאמרו: קבלתה ממרצדס בעסקה). בעונה מתוקנת, ה FIA ויתר הקבוצות לא היו עוברות על זה בשקט, אבל תחת האיום הקיומי שריחף משנה שעברה על הרבה קבוצות (כולל למשל מקלארן אפילו), כל הדברים הסתדרו, כולל ההסכם הסודי מול פרארי. בסופו של יום הצדק נעשה. רייסינג פוינט לא זכו במקום השלישי ופרארי סבלו בושות כל העונה, כולל כמובן באבו דאבי.

אם כבר התייחסתי לפרארי, אז כאשר סוף סוף לקלר מבצע את האסטרטגיה הנכונה בדירוג, מגיעה מכונית בטיחות שהורסת הכל. פרארי ניסו ללכת הפוך לאסטרטגיה של כולם, ולא הצליחו. אני חושב שהביצועים של פרארי באבו דאבי מסבירים קצת מה נדרש מלקלר בכדי להוציא את הפודיומים שהביא השנה. הפרארי היא המכונית השישית הכי מהירה (למעשה אפילו רייקונן ניצח אותם באבו דאבי – עוד נהיגה שלא זכתה לתשומת הלב לו הייתה ראויה!). לפחות האסטרטגיה המוטעית והמסלול הדפוק, אפשרו לפטל להפגין כישורי הגנה יפים במירוץ האחרון עבור הסקודריה.

נתפנה מפה לסיכום כלל העונה הזו בקרוב. עונה שהייתה מהמוזרות בהיסטוריה של האליפות.