עונת 2021 – הקבוצות והנהגים לקראת בחריין

רגע לפני הזנקת עונת הפורמולה 1 אנחנו מסמנים מי המועמד המוביל לאליפות וכיצד התכוננו הקבוצות במהלך החודשים האחרונים

משה פינצ'בסקי  25.03.21 - 14:12
(צילומים: Getty)
(צילומים: Getty)

תגיות: פורמולה 1

תחילת כתבה

מרצדס
מרצדס והמילטון הם הפייבוריטים לאליפות. במעין ״ריקוד אחרון״ של קבוצת האליפות הדומיננטית בהיסטוריה של הפורמולה 1, אבל אם בסוף העונה שעברה חשבתי שהם יכולים לקחת את האליפות בעונה הזו בעיניים עצומות ובעצם להתרכז לחלוטין ב-2022, הרי שכל השינויים שקרו בסופו שדבר, יחד עם מגבלות הפיתוח וכנראה השקעה יוצאת דופן מצד רדבול והונדה, הכריחו ויכריחו אותם להתרכז ולהתאמץ גם בעונה הזו.

אימוני טרום העונה חשפו שייתכן שהשינויים להפחתת ההצמדה, פגעו יותר באיזון של מכוניות ה-LOW RAKE (מרצדס ואסטון מרטין) מאשר במכוניות ה-HIGH RAKE (רדבול במיוחד). יתר על כן, שתי קבוצות "המרצדס" סבלו מבעיות טכניות שפגעו מאד בהכנות שלהן במהלך האימונים הכה קצרים (אך באופן מעניין לא הופיעו אצל מקלארן וויליאמס). אני משער שמרצדס תתגבר גם על בעיות האיזון וגם על הבעיות הטכניות, אבל מתי בפעם האחרונה מרצדס התחילה עונה במצב כזה?

במקביל נוצרו במהלך העונה שעברה סדקים ביחסים בין הקבוצה להמילטון, שלא ניתן להתעלם מהם. אם מבחינת מרצדס, המילטון נתפס בעבר כמרכיב חיוני לאליפות (לדוגמה 2018), הרי שבעונה שעברה היתרון של מרצדס היה מבטיח אליפות כמעט לכל נהג של הקבוצה. יתר על כן, הקבוצה עברה שינויי בעלות במקביל לכניסת מגבלת התקציב וקיצוץ מאסיבי בכוח האדם וזה הפך את הדרישות הכספיות של המילטון ביחס לתקציב החדש למטורפות, כמעט 10% משווי התקציב החדש לפי חלק מההערכות. הנהלת הקבוצה לא פרייארית בלשון המעטה והם קפצו על ההזדמנות בגראן פרי סאחיר בכדי ״לבדוק את ג׳ורג׳ ראסל״, אבל בעצם להעביר מסר מהבהב להמילטון והספונסרים שלו, שיזכור את יחסי הכוחות האמיתיים בספורט הזה. זו מכה לא פשוטה להמילטון והתוצאה ניכרת בחוזה החדש בן השנה בלבד שנחתם. תארו לכם שורשטאפן או בוטאס (בסיכוי נמוך בהרבה) יאבקו עם המילטון על האליפות ובמקביל יציעו את שירותיהם לקבוצה לעונות הבאות. מצב של נהג מוביל שמסיים חוזה הוא מצב לא בריא נקודה.

על בוטאס לא ארחיב, לא משום שהוא לא היה נהג כשרוני, אלא משום שבמקום לשפר את ביצועיו ביחס להמילטון, הוא עבר עונה קשה נוספת, כולל מול ורשטאפן וכולל מכה קשה גם מול ג׳ורג׳ ראסל. צריך אישיות יוצאת דופן בכדי להתרומם מזה, או מזל רב. ועוד מילה על הצד הטכני - מרצדס נאלצת להתמודד לא רק עם הפחתת ההצמדה, אלא גם עם הצמיגים החדשים שמכניסים אלמנט לא ידוע עם השפעה עצומה ובמקביל, ה-DAS של מרצדס שאפשר לקבוצה הוצאת ביצועים טובים יותר מהצמיגים, על ידי חימום מהיר יותר או הפחתת השחיקה, נאסר לשימוש. לכל זה תוסיפו את העובדה שמרצדס מקבלת פחות זמן שימוש באמצעים המתוחכמים לפיתוח המכונית מכל הקבוצות האחרות, כאשר במקביל נדרש הפיתוח הקריטי של המכונית לעונה הבאה עם כל השינויים המהפכניים. אין ספק שמרצדס קבעו שיאים חדשים של יעילות ותפעול, והם מסוגלים לנצל את המשאבים שלהם בדרך הנכונה ביותר, אבל ככל שהמגבלות דוחקות, ככה עולה ההסתברות שקבוצות אחרות תוכלנה להשתפר ביחס אליהם.

רדבול
אפילו אחרי אימוני טרום העונה, קשה להעריך אם מדובר באיזו תקוות שווא להפתעה או בדבר אמיתי, אבל רבים מהפרשנים שמכירים את הנפשות הפועלות ונמצאים בקשר ישיר, מרגישים ״באז״ מיוחד מהכיוון של רדבול. הונדה עוזבת את הפורמולה 1 בסוף העונה, אבל הפורמולה 1 נכנסת לתקופה של הקפאת יחידות הכוח ונראה שהונדה נכנסים לעונה במצב של ״אול-אין״. הונדה ינסו לעזוב בהיי ולמחוק במשהו את זכרונות הפספוס האדיר של 2008, כאשר עזבו, ומכרו את הקבוצה לרוס ברון, שזכה איתה מיד (עם מנוע מרצדס), באליפות. אפילו אם רדבול לא יזכו באליפות העונה, עדיין המנוע המוקפא של הונדה עשוי לזכות בעונות הבאות. כל זה מביא אותי לחשוב שהונדה יעשו הכל בכדי לנצל את ההזדמנות האחרונה הזו.

אימוני טרום העונה חשפו חלק מהפיתוחים של רדבול לעונה, ולא ראיתי איזו הפתעה בסדר גודל של ה-DAS של מרצדס בשנה שעברה, אבל נראה שניואי והצוות שלו הצליחו למקסם את הקונספט של העונה שעברה וייתכן, כפי שהזכרתי לעיל, שהשינויים האויירודינמיים השפיעו פחות לרעה על קונספט ה-HIGH RAKE אותו מובילה רדבול, מאשר הקונספט ההפוך אותו מובילה מרצדס. אפילו אם יש לרדבול יתרון בפתיחת העונה, האם הם יוכלו להחזיק מעמד מול מרצדס בעונה ארוכה של 23 מירוצים את מרצדס? לטעמי בסופו של יום האליפות תלך למי שיתאים את עצמו הכי טוב לצמיגים החדשים ואימוני טרום העונה נתנו תמונת מצב מאד זמנית.

מקס ורשטאפן אינו כוס התה שלי, אבל הוא הנהג המהיר ביותר בעולם כיום, לדעתי, ובוודאי שהוא האיום הגדול ביותר על האליפות של המילטון. במאבק הישיר הזה, מקס יכול לנצח אפילו עם מכונית נחותה במעט, כל עוד הוא מקבל גיבוי מבן קבוצתו מול מרצדס, ולא מתמודד לבד מולם וחשוף לאסטרטגיות שונות של המילטון ובוטאס. כמובן שרדבול והונדה חייבים לספק גם אמינות ברמה תחרותית מול מרצדס, שכן גם שם הם סבלו עד כה.

פרז היה הכוכב של העונה שעברה, אבל זכה להיכנס למושב הקשה ביותר בעולם, כבן הקבוצה של מקס. זה מזכיר לי את המצב שהיה בבנטון עם הנהגים לצד שומאכר. פרז הוא נהג מהיר, אבל כוחו האמיתי דווקא ביכולות הטכניות שלו בעבודה עם הקבוצה. זה הצליח לו מאד בסאובר וברייסינג פוינט לדורותיה, אבל רדבול דומה הרבה יותר למצב שהיה לו במקלארן, כלומר קבוצה מובילה וסופר מנוסה, שבוודאי תדרוש מהנהג שיעבוד לפי דרישותיה ולא הפוך. מצד שני, רדבול אינה רוצה להוכיח את הטענה שהיא קבוצה של נהג אחד בלבד ובוודאי שאם רוצים לאפשר למקס להתמודד על האליפות, הוא יהיה חייב וינגמן נוסח בוטאס. פרז במצבו וגילו, נראה לי, שיסכים לתפקיד כזה, בוודאי יותר מאשר סאיינז ללקלר או לנדו לריקארדו. השאלה הגדולה היא אם הוא בכלל מסוגל.

מקלארן
יש לי חוב מסיכום עונת 2020, בו לא התייחסתי מספיק לסיפור החזרה לגדולה של מקלארן בעונות האחרונות, לאחר ההתרסקות (בעיקר עם הונדה) בתחילת עידן הטורבו ההיברידי. מקלארן סיימו את העונה שעברה במקום השלישי, ששימח אותי כאוהד פרארי(!!!) משתי סיבות. האחת היא שרייסינג פוינט לא זכו במקום הזה. השנייה היא, שמקלארן חזרו למקומם הטבעי ככוח מרכזי בפורמולה 1. ההתדרדרות מ-2014 התרחשה במספר מישורים, כולל כלכלית ועד איום ממשי על החברה עצמה במשבר הקורונה, זאת למרות שלמעשה קבוצת הפורמולה 1 כבר חזרה לעצמה ולמרות ההתבססות של ייצור רכבי האקזוטיקה לכביש. מקלארן היא מיסודות הבסיס של הפורמולה 1, כמו ויליאמס, והן קבוצות שלא נעלמות כמו יצרני הרכב, נוסח הונדה, כאשר הצד הכלכלי – שיווקי לא מתאים. אוהד של קבוצה אחת עשוי לשנוא קבוצה אחרת, אבל בסופו של יום, הקבוצה שלו טובה רק ככל שיריבותיה ראויות ובוודאי שקיימות.

החזרה של מקלארן לא הייתה מתאפשרת ללא החלטות קשות וגב שנתנו הבעלים. הדבר החשוב ביותר שנעשה, לעניות דעתי, היה הנחת המפתחות בידיים של ז'אק בראון. השינוי הכי גדול שז'אק הביא למקלארן, היה איזו שהיא שמחת חיים, עוד לפני ההצלחות. מקלארן, על פי עובדיה, הפכה להיות מקום קר ולחוץ. מקלארן תמיד התפארו בפוקוס על הטכנולוגיה, אבל ניהול משאבי האנוש שם הפך לבעייתי. זה השינוי החשוב ביותר שבראון הביא, יותר מאנדראס סיידל או כל בן אדם ספציפי אחר, כי היכולות הטכנולוגיות והתכנוניות תמיד היו שם. סביבת העבודה במקלארן השתפרה פלאים וזה, יחד עם צמד נהגים טובים, אך גם נחמדים, הפך גם את התדמית הכה רצינית וזעופה של מקלארן לחמה וחביבה.  מספיק לדמיין את המעבר מהפרצוף של רון דניס לז'אק בראון או מאלונסו ללנדו נוריס, בכדי להרגיש את השינוי האנושי שחל במקלארן. אדגיש שוב, טכנולוגית מקלארן תמיד היו ויהיו חזקים, אבל סביבת העבודה האנושית קריטית לא פחות להצלחה לפי דעתי.

העונה מקלארן הציבו לעצמם אתגר גדול במעבר ליחידת הכוח של מרצדס (אם כי לא לתיבת ההילוכים), דווקא כאשר השינויים המותרים כה מוגבלים. אימוני טרום העונה הציבו אותם חזק בחוד, כנראה רק אחרי רדבול ומרצדס מבחינת סטינטים ארוכים והם לא סבלו מבעיות טכניות מיוחדות. כלומר, עמדו באתגר ונראה שעומדים לפתוח את העונה כהמשך ישיר של העונה המצויינת שלהם בשנה שעברה. לכאורה מקלארן רק התחזקה בגזרת הנהגים, כאשר החליפה את סאיינז בנהג עם יכולות מוכחות לניצחון – דניאל ריקארדו. בפועל, אני מחכה לראות כיצד לנדו ודניאל יסתדרו. החשש שלי הוא שהם דומים מדי, כלומר, שניהם נהגים סופר תחרותיים, שמשחררים לחץ בהומור שובב. זה עובד כשנהג אחד הוא כזה והשני זורם, אבל כשיש שניים והדירוג ביניהם לא ברור, ההומור עלול לא לעבוד ולהפוך לעוד תחרות.

גם לנדו וגם ריקארדו "מוכרים" לספונסרים ולעוקבים שלהם, דמות מסויימת והדמויות שלהם עשויות לייצר תחרות משל עצמה. כמובן, ששני ״ליצנים״ יכולים להסתדר מצויין גם, אז זה לא יותר מאשר חשש. ברמת הנהיגה, תהיה כאן תחרות, שכן שניהם נהגים מעולים, אבל ריקארדו רוצה להחזיר את עצמו למצב של איום על ניצחונות כמו ברדבול ואילו לנדו רוצה לעבור מלשחק את "רובין" ללשחק את "באטמן". הוא תופס את עצמו כנהג הוותיק במקלארן ובוודאי לא כנהג שני לריקארדו. פה ההנהלה של מקלארן תצטרך להיות עם היד על הדופק ולנהל את הנהגים בצורה טובה. טכנית, מקלארן תהווה מבחן מעניין לראות מכונית HIGH RAKE עם יחידת הכוח המובילה של מרצדס. מקלארן קרובים קונספטואלית הרבה יותר לרדבול מאשר למרצדס וככל שילמדו את הביצועים שיחידת הכוח מאפשרת, אני מצפה שנראה אותם דוחפים יותר ויותר את מרצדס ואת רדבול. יש סיכוי גבוה לכך שמקלארן ישמרו על המקום השלישי גם העונה ואפילו תוך שיפור התחרותיות שלהם ביחס לעונה שעברה.

אסטון מרטין (רייסינג פוינט)
הפרוייקט של לורנס סטרול התחיל אולי סביב הבן שלו, אבל כמו כל איש עסקים, האבא זיהה הזדמנות עסקית, ונכנס בה בכל הכוח, תוך קיבוץ שותפים חזקים והפיכת הקבוצה לקבוצת בת דה-פקטו של מרצדס. לא מדובר פה באיזו השקעה זמנית כל עוד לאנס מתחרה, אלא השקעה אסטרטגית באסטון מרטין כיצרן, כשלורנס דואג שגם מרצדס ואפילו טוטו וולף, יצטרפו עם skin in the game, כמשקיעים. אני מעלה את כל זה בכדי שתבינו שמדובר בפרוייקט אמיתי שנמצא כאן בכדי להצליח, ולא תלוי בהצלחה של לאנס או בגחמה של מולטי מיליארדר שעלול להיעלם מחר.

מבחינה טכנית הקבוצה מגיעה לעונה הזו עם מכונית המרצדס של 2019, יחד עם שדרוג יחידת הכוח, תיבת ההילוכים וכל המתלים האחוריים, למה שמרצדס הציגו בשנה שעברה! ״חינם, ככה עוד בחייהם״, תודות לכך שהשתמשו ביחידות הכוח מ 2019 של מרצדס. היתרון הגדול כאן הוא לא רק יחידת הכוח הכה דומיננטית, אלא המתלים האחוריים המהפכניים שמרצדס הציגו בשנה שעברה, שמקנים יתרונות אווירודינמיים באיזור של המכונית שהפך העונה לעוד יותר קריטי.

באימוני טרום העונה הקבוצה סבלה מהכי הרבה בעיות, כולל אותה בעייה בתיבת ההילוכים ממנה סבלה מרצדס. התוצאה הבעייתית הוחמרה משום שפטל ספג את עיקר הבעיות ולמעשה מגיע למירוץ הראשון עם הכי מעט הכנה שזכורה לי אצל מישהו למעט המקרה החריג של הולקנברג בעונה שעברה. לאנס דווקא הספיק להפגין ביצועים לא רעים ביחס למיעוט הקילומטרז. נראה לי שהפרוייקט הזה יתרומם לאורך העונה הארוכה בהיסטוריה ואפילו שההזדמנות הגדולה לזכות במקום השלישי באליפות היצרנים בשנה שעברה, לא תחזור, אין זה אומר שאסטון מרטין לא יכולים לתת פייט לכל קבוצה בדרג השני. סימן השאלה הגדול הוא על רמת הביצועים של פטל. אם המכונית תהיה תחרותית, קשה לי להאמין שהוא לא יביא תוצאות לפחות כפי שפרז הביא. לאנס עם פוטנציאל נמוך מפטל, אבל מסוגל לאסוף הרבה נקודות.

אלפין (רנו)
נראה שהקבוצה לא בצעה קפיצת מדרגה מבחינת הביצועים לפי אימוני טרום העונה, למרות קונספט תכנוני מיוחד של ריכוז כמה שיותר קירור בחלק העליון של המכונית מאחורי כונס האוויר העילי וזאת במטרה לצמצם את החלק האחורי של המכונית לטובת הגברת האחיזה האווירודינמית, גם במחיר הגבהת מרכז הכובד של המכונית. יש להדגיש שהקבוצה לא נראתה רע והחשוב מכל, אלונסו נראה כאילו לא עזב כלל את האליפות ולא הראה גם סימנים לבעיה עקב תאונת האימונים שעבר לאחרונה. כשפרננדו נוהג כך, הוא לפחות מחפה על האובדן של ריקארדו ואילו לאוקון ניתנת הזדמנות נוספת להפגין את היכולות שלו מ-2018. אלפין אינה הסוס השחור של העונה לדעתי, אבל היו סמוכים ובטוחים שאלונסו יוציא כל טיפה של ביצועים שיש בחבילה הזו. אם הוא לא איבד מהיכולות שלו, האליפות הרוויחה חזרה את אחד הנהגים הגדולים בשנות האלפיים.

פרארי
מבחינת שיפור בביצועי המכונית בהשוואה לעונה שעברה, פרארי צפויים להציג את השיפור הרב ביותר (בניכוי / קיזוז ההפחתה העונה בהצמדה האווירודינמית). זה ברור משום שכל מה שנדרש לכך הוא יחידת כוח לא מסורסת והתאמת ושיפור המכונית להספק החדש. בהנחה שאין אצל פרארי הפתעות רעות, העבודה שלהם פשוטה יחסית.

במקביל, גם בגזרת הנהגים, הסקודריה צפויה לשיפור, משום שבמקום פטל שהרגיש נבגד (בצדק מסויים) ושלא הצליח מסיבות כאלה או אחרות, להפגין ביצועים שהתקרבו לבן קבוצתו או לביצועי העבר שלו, הרי שסאיינז, כנראה לא יהיה במצב הזה. ברור שקרלוס לא אמור להכפיל את התוצאות של הקבוצה (תוצאה של נהג אחד היא תמיד על חשבון של אחר, אפילו בתוך אותה קבוצה), ולמעשה מערכת היחסים שלו עם שארל (קרלוס בהגייה צרפתית), עלולה להיות מתוחה, אבל אני בספק שסאיינז יצליח להשיג רק שליש מהנקודות של לקלר, כפי שפטל השיג בשנה שעברה. למעשה, קבוצה עם שני נהגים תחרותיים ומשתפי פעולה, יכולה להשיג הרבה יותר מבחינה טקטית במהלך המירוצים, כפי שמרצדס מוכיחה שנה אחר שנה.

הבעיה של הסקודריה והשאלה המעניינת היא איפה השיפורים האלה יביאו אותם לעומת הקבוצות האחרות. אפילו אלפא טאורי, שסיימה אחריהם בשנה שעברה, נראית שעשתה קפיצת מדרגה מבחינת ביצועים, כך שפרארי עשויים אפילו להתדרדר למקום השביעי העונה. מנגד, נראה, שאלפין, לא בצעו קפיצה שכזאת, וכנראה שגם אסטון מרטין לא. כל זה לא מבטיח דבר לפרארי, מלבד שהמאבק בין מקום 3 ל 7 באליפות היצרנים יהיה לוהט אפילו יותר מבעונה שעברה!

מבחינת פרארי, המקסימום מהעונה יהיה מקום שלישי והמינימום יהיה מקום חמישי (שיפור לעומת שנה שעברה), אלא ש״האיך״ יהיה חשוב לדעתי יותר מאשר המספרים, משום שפרארי סימנו את העתיד, כמטרה ולכן יהיה חשוב יותר מהמיקום באליפות היצרנים, לבחון את ביצועי יחידת הכוח, תפקוד הקבוצה ובמיוחד ביצועי הנהגים והיחסים ביניהם. רוצים לראות פה פוטנציאל שיפור לקראת המהפכה של העונה הבאה. זה המדד החשוב ביותר. ניצחונות יגיעו לשארל או לקרלוס רק במזל נוסח מונזה בשנה שעברה, אבל שניהם מסוגלים להגיע לפודיומים. אם לקלר הצליח בזאת בעונה שעברה, אז בוודאי שהוא אמור להצליח בזאת גם העונה ואולי להפתיע ולהזכיר למי שמסתכל רק על התוצאות, מדוע הוא נחשב להבטחה כמעט ברמה של ורסטאפן. סאיינז צריך למצא את מקומו בקבוצה וביחס ללקלר. לקרלוס יש מנטליות רצינית ומוסר עבודה הגבוה בפאדוק, כך שאני דווקא מאמין שהם יסתדרו. לא בדיוק כמו עם לנדו, אבל סידור יעיל וטוב.

אלפא טאורי
הגענו לסוס השחור של כל הפרשנים כמעט. השינויים הטכניים, ההשקעה של הונדה והגבלת התקציב הם גורמים חזקים לשידרוג של הקבוצה הסימפטית במעלה האליפות. אני לא צוחק אם אומר שזו ההזדמנות שלהם לצאת מהצל של קבוצת האם ואפשר לראות זאת גם בבחירת צמד הנהגים. דעתי על היכולות של גאסלי ידועות. הגיע בזמן הכי לא נכון לכסא הכי אכזרי באליפות. הביצועים שלו בעונה שעברה סתמו את רב הביקורות. טסונודה מסתמן ככישרון יפני שאם יפרוץ עוד עשוי לבד להשאיר את הונדה בפורמולה 1. הנוכחות שלו בקבוצה גם תבטיח מחוייבות גבוהה של הונדה, כך שהתוצאות המפתיעות מאימוני טרום העונה, בהם הקבוצה נראתה כקבוצה השלישית או הרביעית הכי מהירה (בסטינטים ארוכים), אמורות להימשך עמוק אל תוך העונה. אם הנהגים לא יעשו שטויות, אלפא טאורי עשויה אפילו לזנק אל החמישיה הראשונה באליפות היצרנים!

אלפא רומיאו
הקבוצה שאמורה להרוויח הכי הרבה מהשיפור ביחידת הכוח של פרארי. קימי הוא כוכב בלתי נגמר שמסוגל לאסוף ניקוד כה חשוב, אבל לגבי ג׳יובנאצ׳י הרמתי ידיים. אני לא יודע למה הוא לא הוחלף, אבל זו כנראה ההזדמנות האחרונה שלו ודווקא לכן כנראה יתרסק.

האס
הקבוצה נמצאת במצב פיננסי רע ובהתאם רמת ההשקעה המינימלית שלה לעונה הנוכחית, בשאיפה ל״עונה פיננסית״ והשקעה במכונית של העונה הבאה. שני נהגים צעירים בדמות מיק ה״בן של״ שומאכר ומזפין, מבטיחים שמאמץ יושקע על המסלול, אבל במחיר של טעויות רבות וחוסר הבנה וניסיון בכדי לעזור בפיתוח. כמובן שהבלחות יכולות לקרות, אבל אני אישית לא עוצר את נשימתי ומודה ששני הנהגים לא יצרו אצלי ציפיות. אפילו לא שומאכר.

ויליאמס
החלפת הבעלות אפשרה לקבוצה לעשות את הדבר הנכון של הישענות גבוהה יותר על מרצדס וכמובן שמגבלת התקציב ומגבלת זמן השימוש במשאבי הפיתוח האווירודינמי, פועלים לטובת הקבוצה. במקביל הם נהנים מנהג מרצדס הבא בדמות ראסל, שהוכיח לכל הספקנים, מה הוא שווה. לטיפי נמצא שם בשביל הכסף בעיקר, אבל אם יהיה שיפור מספק, הוא נהג מוכח, שמסוגל להביא ניקוד. חייבים גם להזכיר את רוי ניסני שסיפק יום אימון שלם בתנאים קשים במיוחד והפגין ביצועים שאותי אישית הפתיעו מאד לטובה. נאחל לו בהצלחה השנה ב-F2 ואם יצליח לקבל את הסופר לייסנס, אני כבר יכול לדמיין אותו עושה את הקפיצה האחרונה. בכל אופן, אם ויליאמס לא יצליחו העונה לנצח לפחות את האס, אז זה כישלון. עדיין, המטרה שלהם היא שיפור בטווח הארוך וזה דורש השקעה גדולה בעונה הבאה.

המסלול בבחריין
הכתבה הזו חרגה מכל מגבלה, אז אפנה להכנה למירוץ בעונה שעברה, בשינויים המתבקשים לאור כל שנכתב כאן ותזכרו שהעונה כל הנהגים מקבלים את אותו מבחר צמיגים, כך שיהיה מעניין לראות לידי מי זה יעבוד. חג פסח שמח ומירוץ פתיחה מלהיב.