הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הפרק הטורקי בסדרת המתח

אליפות מותחת + מסלול נהדר = מרוץ לפנתיאון?

משה פינצ'בסקי  09.10.21 - 07:27
מקס ורשטאפן וסרחיו פרז עם מכונית הונדה-רדבול בהשראת מכונית ה-RA272 של ריצ'י גינת'ר מהגרנד פרי במקסיקו 1965 (צילום: Getty)
מקס ורשטאפן וסרחיו פרז עם מכונית הונדה-רדבול בהשראת מכונית ה-RA272 של ריצ'י גינת'ר מהגרנד פרי במקסיקו 1965 (צילום: Getty)

תגיות: פורמולה 1

תחילת כתבה

לפני שנה אילצה הקורונה את הפורמולה 1 לחזור למסלול הנהדר באיסטנבול ובעזרת פני מסלול חלקלקים יחד עם מזג אוויר משתנה, זכינו למרוץ כה מדהים, שליברטי פשוט היו חייבים לחזור לעוד. ראינו בסוצ׳י שמזג אוויר יכול לייצר מרוץ מרתק גם במסלול משעמם, אבל מסלול מאתגר שגם מתמרץ אקשן ועקיפות כמו באיסטנבול, יכול לייצר מרוץ שכזה גם בלי עזרת הגשם.

המסלול באיסטנבול מציג אוסף פניות מהירות יחד עם שינויי גובה וישורת ארוכה כראוי, שמאפשרת עקיפות תחרותיות, או תאונות פנים קבוצתיות, לפי בחירת הנהגים. למאפיין הזה של מסלול שמצריך פשרה קשה בין ההצמדה האווירודינמית לפניות המהירות (ובמיוחד פנייה 8 הארוכה) להפחתת גרר עבור הישורות, נוספה לפני שנה הפתעה של פני מסלול חלקלקים במיוחד (על יבש) שהסיטה את הפשרה של ההצמדה לכיוון הצמדה גבוהה, גם בציפייה לגשם. השנה, נטען כי ניסו למנוע את בעיית חוסר האחיזה המכנית מפני המסלול, על ידי שטיפתו בלחץ גבוה.

השינויים הקטנים האלה ברמת האחיזה המכנית מפני המסלול, עשויים להכריע במאבק הצמוד בין מרצדס לרדבול, אבל אין לי מושג לטובת מי. הביצועים צמודים מאד, כאשר כנראה לרדבול יש יתרון קל מבחינת הצמדה לעומת יתרון מהירות ושמירה על הצמיגים אצל מרצדס. הפרשים מזעריים, שעשויים להיות מושפעים מאד משינויים ברמת האחיזה של המסלול באיסטנבול. תאורטית, דווקא אחיזה מכנית טובה יותר, עשויה לעזור לרדבול עם שמירת הצמיגים, אבל אחיזה נמוכה שוב כמו בשנה שעברה, עשויה לשים את הדגש על הצמדה גבוהה יותר וגם שם לרדבול אמור להיות יתרון קטן. מצד שני, הדגש על צורך בפשרה יעילה ברמת ההצמדה, מחזיר אותנו ליתרון מסויים שיש למרצדס עם מכונית ה Low rake, שתאורטית נותנת הצמדה יעילה יותר מבחינת העלות בגרר.

הקבוצה שכבר לא מפתיעה היא מקלארן, ויש לי תחושה שהדגש על פניות מהירות יחד עם ישורות, עשוי להביא אותם לכדי איום אפילו על שתי הגדולות! אולי לא בסופש יבש, אבל כן בדירוג. כמו רדבול, למקלארן יש מכונית High rake מתוחכמת, שמצליחה לפשר בין הצמדה גבוהה במהירות נמוכה – בינונית, להצמדה וגרר מופחתים במהירות גבוהה, עקב ״התכופפות״ המכונית על מתליה האחוריים והפחתה גבוהה יחסית בזוית התקיפה של הכנפיים. מעין שתי מכוניות באחת. הבעיה היא שאפילו אם מצליחים לכוון את זה נכון (ותחשבו כמה גורמים משפיעים יש כאן – כולל המשקל המשתנה של המכונית), הנהג עשוי להיות חסר ביטחון בהתנהגות המכונית. בכל אופן, זה מסלול שעשוי להיות תיקון טוב לאכזבה של לנדו מסוצ׳י.

אדומים
פרארי ממשיכים לעבוד לעונה הבאה. הפעם סאיינז יזנק אחרון אחרי החלפת ״החלקים החשמליים״ ביחידת הכוח שלו, לחלקים החדשים. באותה הזדמנות, כמובן שכבר הוחלפו כל החלקים, אבל מעבר לבעיית השימוש הכבד שנותר עד סוף העונה, פרארי רוצים לבחון את החלקים החדשים לקראת העונה הבאה, שממנה יחידות הכוח תוקפאנה לפחות עד 2025. זה תירוץ טוב להפסד למקלארן ומעצבן אוהדים רבים, אבל מבחינתי, חשיבות המיקום השלישי באליפות היצרנים, בטל לעומת דחיפה אמיתית לחזור לחוד עם המהפכה התכנונית בשנה הבאה וכמובן, החשיבות שיחידת הכוח תהיה תחרותית למשך כל השנים הבאות. זה מחיר נוסף שמשלמים על מתיחת הגבולות החוקיים של 2019. עדיין מפתיע אותי היחס השלילי כל כך כלפי בינוטו וההתרכזות שלו בעתיד.

פירלי כהרגלם לא לוקחים סיכונים והביאו את שלושת תרכובות ״האמצע״. זה אומר שאלא אם בעיית האחיזה משנה שעברה נשארה, האדומים יהיו בעייתים מאד במרוץ, אבל יקנו יתרון בדירוג ומכאן מתנה לכל מי שיצליח לעבור את Q2 על הצהובים. מרצדס וורשטאפן יזכו ליתרון. פרז בשאיפה ואולי אפילו מקלארן. כל מי שיזנק על האדומים מסתכן בשתי עצירות או בסטינט ראשון בעייתי ביותר שידרוש הרבה שמירה על הצמיגים הרכים עם מיכל מלא.

מזג האוויר השנה אמור להיות יבש, אך לא חם, כלומר עזרה מסויימת בשמירה על הצמיגים. כל שינוי קטן בטמפרטורת המסלול, עשוי להיות מכריע. לכן אני ממליץ לעקוב אחרי הלינק הזה. אם הטמפרטורות תעלנה בכמה מעלות, מי שכיוונן את המכונית עם קצת יותר הצמדה, ירוויח בגדול לאורך המרוץ.

אם נחזור לתחזיות, המבחן כנראה הכי חשוב במאבק בין וורשטאפן להמילטון, יהיה דווקא בין פרז לבוטאס. מי מהם יצליח הכי להפריע לנהג המוביל של הקבוצה השנייה. שני מספרי השניים קריטיים, אבל בעוד פרז זכה בחוזה לעונה נוספת, בוטאס עוזב את מרצדס וראינו בסוצ׳י ברגע המאבק הישיר בינו לורשטאפן, ולטרי היה רך במיוחד. קשה לי לראות את פרז נוהג ככה במצב מקביל עם המילטון. מצד שני, מבחינת ביצועים, בוטאס נראה יותר תחרותי מפרז, אז טורקיה מהווה מבחן קריטי לסרחיו.

תחנות
וורשטאפן ובוטאס כבר שילמו את המחיר על חלקים טריים ליחידת הכוח, אבל המילטון עדיין לא. אני לא יודע כמה זמן עוד מרצדס יבחנו את המזל שלהם. מלזיה 2016 היא נקודת שפל ביחסים בין לואיס לקבוצה. בטורקיה המילטון מככב עוד מימי ה-GP2 אז קשה לחשוב על הזדמנות נוחה יותר בשבילו לתשלום המחיר מצידו. אני לא חושב שאם יזנק אחרון יצליח לנצח, אבל פודיום הוא בהחלט אפשרי, במיוחד אם בוטאס יפנה לו את הדרך. זה גם שם משקל נוסף על הצורך של מרצדס בולטרי שמאיים על מקס לאורך כל המרוץ.

שתי הקבוצות עם סימן השאלה הן אלפין ואלפא טאורי. אלונסו חזר לפורמה ולביטחון העצמי לפתוח את הפה, אז במקום כמו המסלול הנהדר בטורקיה, אני מצפה ממנו להופעה משובחת. נהג נהדר נוסף הוא כמובן גאסלי, שהמכונית שלו אמורה להיות אחת החזקות אבל גם בסוצ׳י לא יצא מזה דבר. המזל הרע יסתיים מתי שהוא אבל הלחץ מעלה את ההסתברות לטעות בשיקול דעת של פייר וזו נקודת החולשה הכי רצינית שלו. דומה מאד ללקלר, אבל חמור יותר.

מצטער על קוצר היריעה ומקווה שהמרוץ יצדיק כתבה ענקית.