אפשר לצמצם את הגודש בלי גזירות אבל האוצר לא רוצה

האוצר יכול לצמצם בקלות את מספר כלי הרכב החדשים שעולים לכבישי ישראל בכ-40 אלף לשנה, אבל בוחר שלא לעשות את זה. למה? כי יותר קל להטיל מסים חדשים מאשר לוותר על ישנים. ניתוח מיוחד

אייל אברהמי  20.02.20 - 13:43

תגיות: ליסינגפקקים

תחילת כתבה

בחודשים האחרונים ניתחנו כאן כמה פעמים את תוכניות האוצר להטיל מסים חדשים על מכוניות פרטיות באמצעות אגרת גודש, מסי חניה ופטנטים נוספים. ציטטנו את פקידי האוצר מספרים עד כמה הם מוטרדים מהפקקים, מעלותם הבלתי נסבלת בכסף, ברעש, בזיהום ובבריאות, ואיך הגיעו למסקנה, אחרי עבודת מטה יסודית כמובן, שאין ברירה אלא להכאיב לכם בכיס כדי שתשאירו את האוטו בבית ותעברו לתחבורה הציבורית הנפלאה שטסה ברחובותינו.

אנחנו מצידנו ניסינו להסביר עד כמה כל העניין הזה מיועד בראש ובראשונה לשאוב עוד מהנהגים אבל גם אחרי הניתוחים האלה, שיחה שניהלנו עם פקיד בכיר לשעבר באוצר השאירה אותנו בהלם מעד כמה יכולים להיות שם ציניים. לא, אין פה חידושים גדולים, ובטח שלא קונספירציות מורכבות, אבל יש חשיפה של החלטה מודעת של האוצר להתעלם מכלי רב עוצמה שיכול לצמצם מיידית את השוק בעשרות אלפי מכוניות בשנה וזאת באמצעות תיקון פשוט של העיוותים במיסוי שווי השימוש. למה אף אחד לא שוקל את זה? פשוט. כי זה מהלך שיצריך הקלות מיסוי ולא הטלת מסים חדשים, וזה כנראה גורם לפקידים ביעותים. שיטת המקל והמקל של משרד האוצר.

מה זה שווי שימוש?
בואו נתחיל עם קצת רקע. שווי שימוש הוא המונח שמתאר את תשלום המס שנגבה ממי שנהנה ממכונית צמודה ממקום עבודתו. כדי לחשב את  התשלום הזה מתווסף לשכרו של העובד סכום תיאורטי שאינו משולם בפועל ושתפקידו היחיד הוא להגדיל מלאכותית את הברוטו וכך גם את מס ההכנסה המשולם. הסכום שמתווסף לברוטו החודשי הוא 2.48% ממחיר המחירון הרשמי של המכונית הצמודה כשהייתה חדשה. כך למשל אם מר ישראלי מרוויח 10,000 שקל ברוטו לחודש, ויש לו רכב צמוד שמחירו כחדש 100 אלף שקל, הוא ישלם מס הכנסה כאילו הרוויח 12,480 שקל.

בשיטה הזאת יש הרבה מאוד עיוותים שנוגעים בראש ובראשונה להוגנות הבסיסית שלה. מדוע למשל  שהמיסוי יהיה לפי מחירה של המכונית כחדשה ולא לפי מחירה בשוק? הרי מכונית בת 3 שנים שווה הרבה פחות ממכונית חדשה ולכן שווי השימוש המשולם עליה צריך להיות נמוך יותר. שאלה אחרת נוגעת למחיר המכונית כפי שמחשב האוצר שמתבסס על המחירון הרשמי של היבואן בעוד שהמחיר האמיתי - זה שמשלמות חברות הליסינג - נמוך בצורה דרמטית. וזה לא הכל כמובן: בשיטה הזאת אין שום התייחסות לכמה קילומטרים נוסע העובד ברכב הצמוד ומי שעושה 50 אלף קילומטרים בשנה ישלם בדיוק כמו מי שעושה 5000 קילומטרים בשנה.

באוצר היו מודעים לעיוותים הללו מהרגע שבו מבנה המס הזה אושר ב-2008, אבל בזמנו טענו שם (אם כי לא במילים הללו) שהמטרה המרכזית שלו היא לצמצם את השימוש ברכבי ליסינג ולהקטין את חלקם בשוק, שגרם בזמנו ועדיין גורם ללא מעט עיוותים, ומכאן גם החישוב שמכביד את הנטל. כאן אפשר לפתוח דיון בהוגנות בסיסית של מיסוי אבל בואו נעזוב את זה  ונקפוץ ל-2020 ולאותה ציניות שהזכרנו של האוצר. הרעיון בגדול מאוד פשוט: תיקון העיוות שלפיו המס מחושב לפי מחיר המכונית כחדשה יכול להביא לצמצום משמעותי בעלות לעובד של מכונית ליסינג בת 3-5 שנים ובעקבות זאת להאטה בקצב ההתחדשות של צי הליסינג האדיר ולהרבה פחות מכוניות חדשות על הכביש, והנה ההסבר המלא. 

כך זה נראה
חוזה ליסינג טיפוסי עומד כיום על 3 שנים שבסיומם אוספת חברת הליסינג את המכונית ומביאה לעובד מכונית חדשה במקום. מבחינת העובד זה תהליך שלוקח בערך 10 דקות ובסיומו הוא נוסע הביתה עם אוטו חדש. המכוניות לרוב די דומות אבל לעובד לא אכפת להחליף כי חדש זה סבבה, כי כנראה האוטו החדש הרבה יותר נקי ובעיקר כי הוא משלם את אותו הכסף בדיוק. גם למעביד זה לא משנה כי הסכום שהוא משלם לחברת הליסינג זהה ואם זה אותו הכסף אז נחמד לו לצ'פר את העובד.

עבור חברת הליסינג קצב התחלופה הזה הוא כאב ראש כי שוק המשומשות רווי וקשה למכור את המכוניות שמסיימות את החוזים, אבל זה הביזנס והם התרגלו. לעומת זאת למדינת ישראל, או ליתר דיוק לגודש במדינת ישראל, זהו מצב זוועתי שמעודד גידול מלאכותי ומיותר במצבת כלי הרכב. כל מה שצריך לעשות כדי לשנות זה לתת לעובד תמריץ להחזיק את מכונית הליסינג 4 או 5  שנים במקום 3, ותמריץ נהדר יכול להיות הנחה של 30%-40% על שווי השימוש שהוא משלם, בדיוק כמו הירידה בערך המכונית החדשה לאורך התקופה הזאת.  בכסף הזה אפילו אנשי ההייטק המפונקים יסכימו לשטוף מדי פעם את האוטו במקום להחליף אותו. השינוי הזה היה מביא להתארכות חוזי הליסינג ולצמצום מיידי במספר המכוניות החדשות שנמכרות בישראל. באיזה היקף? בואו נעיף מבט במספרים.

לפי נתוני משרד האוצר כ-40% מהמכוניות החדשות שיובאו  ב-2018, כ-105,000 במספר, נמכרו למוסדיים והיו מיועדות ברובן המכריע להיות מכוניות צמודות. אם אתם מתעקשים על פילוח יותר מדוייק אז 33.5% נמכרו לחברות הליסינג ועוד 6% לגופים שמנהלים את ציי המכוניות הצמודות שלהם בעצמם. עוד מספר רלוונטי מנתוני האוצר הוא 311,000, שזה מספרם של העובדים שהחזיקו באותה שנה מכונית צמודה ושילמו עליה שווי שימוש. אם אנחנו מסתכלים על שני המספרים יחד רואים שבשנת 2018 כשליש מהמכוניות הצמודות בישראל הוחלפו במכוניות חדשות לחלוטין,  בעוד המכוניות המשומשות שסיימו את החוזים נמכרו בשוק המשומשות. אגב, בגלל הרוויה בשוק המשומשות חברות הליסינג מוכרות את המכוניות המשומשות הללו תוך שימוש בתוכניות מימון נדיבות וזאת בעיה כלכלית בפני עצמה, אבל נשאיר את זה להזדמנות אחרת. 

התחזיות הקודרות
עכשיו דמיינו מה היה קורה אם חוזי הליסינג היו מתארכים מ-3  ל-5 שנים, וחברות הליסינג והמוסדיים היו מחדשים רק חמישית מצי הרכב שלהם - 60 אלף מכוניות במקום 100 אלף כיום. מדינת ישראל הייתה חוסכת את הגודש ואת העלויות של 40 אלף מכוניות מדי שנה, וזאת בלי  מסים חדשים ובלי גזירות. אתם יודעים מה - עזבו 5 שנים, בואו נלך על 4 שנים ועל חיסכון של 25,000 מכוניות חדשות בשנה. מדהים, לא?

אז זהו שלא. באוצר מודעים לכל זה אבל לא מדמיינים אפילו לרגע את האפשרות שיאלצו להיגמל מכספי מסי הרכב הפרטי וכנראה שגם יותר נוח להם להטיל עליכם מסים חדשים. האמת? עם המיסוי המוטרף על רכב בישראל אפשר להבין למה האוצר מעדיף לשאוב מכם עוד במקום להיות יצירתי. מס הקנייה הממוצע למכונית עמד ב-2018 על 35,000 שקל. תכפילו את זה ב-40,000 מכוניות לשנה שהורדנו מהכביש במתווה הזה ותקבלו 1.4 מיליארד שקל לשנה, וזה אני מזכיר, רק מס הקנייה, בלי לחשב את הסכום האדיר שיופחת משווי השימוש, אגרות, מיסוי דלק, חלקי חילוף ועוד ועוד. ולכן כשאנחנו מגיעים לדיון על שווי שימוש האוצר שוכח מיד את כל בעיות הגודש.

הנה התייחסות שמצאנו בדוח השנתי על ענף הרכב שפרסם האוצר לפני כחודשיים: ״כיום נשמעת הקריאה להפחית את סכומי הזקיפה של שווי השימוש ויש בכך סכנה ממשית שכל מה שהושג ברפורמה (הכוונה לשינוי בשווי השימוש ב-2008. א"א)  יימחק והשוק יחזור למצב המעוות תוך יצירת הטבת מס משמעותית לעשירונים העליונים״. ומה עם הפקקים שעליהם מלין כותב הדוח חמש פיסקאות קודם לכן? ומה עם העשירונים התחתונים שיידרשו לשלם את מס הגודש? ומה עם התבוננות ארוכת טווח על מה שטוב למדינת ישראל? לזה אין כמובן תשובות.

לא קשה לדמיין מה הולך לקרות בהמשך. הניסויים באגרות גודש יסתיימו תוך כמה חודשים, האוצר ישיק קמפיין שטיפת מוח שיסביר לכם שזה בעצם בשבילכם ולמענכם ואחר כך יעלה הצעה דרקונית במכוון למסי גודש וחנייה. הכנסת תרעש ותגעש אבל בסוף תאשר הצעה שתהיה פחות קיצונית ממה שהגיש האוצר אבל שבכל זאת תעלה לכם כמה מאות שקלים לשנה. ואתם? אתם תשלמו את המסים החדשים, תמשיכו לעמוד בפקק ורוב הסיכויים שגם תמשיכו לשתוק. סעו בזהירות.