בין פתח תקווה לממלכה החשמלית: יגואר I PACE במבחן דרכים

העתיד כבר כאן: מבחן דרכים ביונדאי איוניק חשמלית

כביש 6 אחר הצהריים והכל אפור ואפרורי; העננים, הגשם שמטפטף בלי הפסקה מהבוקר, הכביש ואפילו הנהגים במכוניות סביב. אני אחרי יום ארוך בצפון עם שליש מהסוללה ומרחק של בערך 70 קילומטר לתקע המבטחים בסוכנות של יגואר בפתח תקווה, ובמילים אחרות נסיעה שגרתית בלי שום איום באופק. אני מחליף תחנה ברדיו, לוקח שלוק מהקפה ומתלבט אם ללכת בערב לחדר כושר ולמות משעמום על המכונה או לרוץ בחוץ ולקפוא מקור. סוג של ניסור מוזר שמגיע מאחור מחזיר אותי לכביש. אני מציץ במראה וקולט כתם ירקרק-אפרפר (כן, שוב אפור) מתקדם במהירות לכיווני. אני מפנה את המסלול השמאלי ותוך עשר שניות חולפות להן בטיסה נמוכה וברעש אגזוזים חזק אודי RS3 ומרצדס E63AMG, שילוב של בערך 1000 כוחות סוס. איפשהו בתת המודע אני זוכר שבסוללה שלי אין מי יודע מה הרבה חשמל אבל איזה בן אנוש, שלא לדבר על פטרולהד במובן הרע של הביטוי, יכול לעמוד בפיתוי כזה? אני מעביר את ה- iPace למצב ספורט, מדביק את הדוושה לרצפה ובתוך שבריר שנייה מקבל את הבונוס הכי כיפי של מכונית חשמלית - תגובת הדוושה. אני לא יודע במה יצא לכם לנהוג במהלך החיים אבל אני יכול להבטיח ששום דבר לא דומה לתגובת הדוושה של מכונית חשמלית עם 400 כ"ס, חוץ אולי מרכבת הרים בנפילה חופשית. זו לא מכה בגב, זו בעיטה אגרסיבית שמעיפה את המכונית קדימה ומטלטלת אותך כאילו כללי הפיזיקה בוטלו.

האודי והמרצדס חוזרות למלא את החלון הקדמי והיגואר מעוררת בהם עניין. הם מרחפים קצת סביבי, מסתכלים, מסמנים והמשחק מתחיל. האודי מגרגרת ומרעישה כמו מטוס קרב, ואני שומע לא רק את ההילוכים מתחלפים אלא גם את השריקה של הטורבו, וזה מתרגם להרבה מאוד מהירות. המרצדס צמודה אליה מאחור עם סאונד-טראק משלה, פחות קולני אבל עדיין נוכח. ואני ביגואר סוגר את השיירה בדממה מוחלטת ובלי שום קושי לשמור על הקצב שמוכתב בעיקר על ידי התנועה שסביב. וזה נראה בערך כך: הנהג של האודי מזהה פיסת כביש פנויה ונותן גז. המכונית מורידה שלושה-ארבעה הילוכים, מעלה כמה עשרות דציבלים עם הבקפיירים הקטנים האלה שבפולקסווגן כל כך אוהבים, ונורית קדימה. המרצדס צמודה מאחור ומנסרת חופשי. ואני מלטף את הדוושה, ובלי שום קושי או דרמה, שומר על תאוצות הביניים הללו בלי שום מאמץ. יותר מזה, כשעברתי להוביל את השיירה נבחרת הפאר הגרמנית התקשתה לשמור על תאוצות הביניים אם כי בהמשך הם סגרו את הפערים.

מה אני אגיד לכם - זו ללא ספק הייתה אחת הנסיעות הכי כיפיות שלי על כביש 6 ובצער לא מבוטל נפרדתי במחלף קסם בהבהוב אורות. ברמזור היציאה, עם חיוך גדול של אחרי, נשמע צפצוף חד מלוח המחוונים הדיגיטלי ואחריו הופיע אייקון צהוב ומאיים ותחתיו הכיתוב LOW BATTERY. כן, לכל כביש 6 יש מוצאי כביש 6.

בין עיצוב לסוללות

גרסת האב טיפוס של היגואר I-PACE הוצגה לראשונה בסוף 2016 ועברה כמה גלגולים לפני שהדגם הסדרתי הושק רשמית במארס 2018. במהלך התקופה הזאת הוזכרה טסלה לא פעם כיריבה שאליה מכוונת יגואר וזאת בעיקר בשל הטווח המוצהר של היצרן - 470 ק"מ, טווח שהתבסס על סוללה ליתיום-איון עצומה שמיוצרת על ידי LG הקוריאנית ושעלותה מגיעה, לפי פרסומים בחו"ל, ל-40% ממחיר המכונית. בסוגריים נוסיף שהמספר הזה גבוה הרבה יותר מהטווח המשולב שמדדה בהמשך הסוכנות האמריקאית לשמירת הסביבה (EPA) שעמד על 377 ק"מ, שהוא כשלעצמו, לפחות בנקודת הזמן הנוכחית, טווח מכובד מאוד למכונית חשמלית.

חוץ מטווח מרשים כולל המפרט של ה-I-PACE הרבה הבטחות - שני מנועים חשמליים שיושבים על צירי המכונית ומספקים יחד 400 כ"ס, מומנט עוקר הרים של 70 קג"מ, הנעה לכל הגלגלים, תאוצה מעמידה למאה קמ"ש ב-4.8 שניות, תא נוסעים מרשים, מערכות בטיחות והרשימה עוד ארוכה.

במבט ראשון בחניה ה-I-PACE מצליחה לבלבל. משהו בפרופורציות של המכונית, עם חרטום קצרצר, רוחב של יותר משני מטרים, גלגלים שממוקמים ממש בפינות המרכב וישבן שקצת בולט אחורה, קצת זר לעין המורגלת לשטאנץ הקבוע של אינספור הג'יפונים שממלאים את הכבישים. ידיות הדלתות, ששוקעות לתוך הפח לאחר ההנעה לצורך שיפור האווירודינמיות, רומזות על הרעיון שבבסיס העיצוב הזה - עתידנות. אני אישית לא הצלחתי לגבש דעה נחרצת ביחס לעיצוב הזה אבל אין ספק שהוא ייחודי, שונה ובולט על הכביש.

ככה עושים את זה בעולם החשמלי

תא הנוסעים הוא יגואר במיטבה. לוח המחוונים הוא בעצם מסך עם תצוגות משתנות, מסך מגע גדול במרכז הקונסולה אחראי על הפונקציות השונות של המכונית ועל מערכת המולטימדיה (הנפלאה) ומסך נוסף וקטן יותר על בקרת האקלים. בין לבין ישנם כמה כפתורים בסגנון הישן והטוב שחוסכים חלק מההתעסקות עם התפריטים תוך כדי נסיעה, ועוד כמה כפתורים הם בורר ההילוכים - דרייב, רברס, פארקינג וניוטרל. הילוכים במובן של תיבת הילוכים אין כידוע למכוניות חשמליות.

תא הנוסעים מרופד בעור איכותי ונעים ומבודד היטב את רעשי החוץ. מה עוד? בדגם המבחן (היקר יותר) היה גם גג זכוכית שנמתח לכל רוחב המכונית. הזכוכית אמנם כהה מאוד ומסננת קרינה, אבל בהעדר 'סגירת בד' פנימית אני בספק רב אם זו תוספת שמתאימה לקיץ הישראלי.

ולפני התנעה הצצה לפינת הבטיחות שכוללת את כל מה כל הארסנל המקובל במכוניות יקרות - תיקון סטייה מנתיב, בלימה אוטונומית, מצלמות לכל הכיוונים, בקרת שיוט אדפטיבית, התראת שטחים מתים וכנראה ששכחתי עוד כמה תוספות.

עיקולים בגלבוע

בוקר באולם התצוגה של יגואר בפתח תקווה. הסוללה טעונה במלואה ומחשב הדרך מעריך, על סמך הנסיעות הקודמות, שיש לי 360 ק"מ, די והותר כדי לקפוץ להעיף מבט בכנרת המתמלאת ולחזור. אני מתחיל במצב 'חיסכון' מתוך מחשבה שכדאי להבין כמה חשמל שואבת הג'אג לפני שאני שורף את האספלט, אבל התוכנית הזאת לא מחזיקה מעמד הרבה זמן; אתה לא יכול לשבת מול ההגה של מכונית עם 400 כ"ס ולחשוב על תוכניות חיסכון, אז במקום לחסוך אני משתדל להישאר סביב המהירות החוקית ודי מהר אני מוצא את עצמי בעמק יזרעאל. למרות האפרוריות הנוראית ומטחי הגשם שמכים מדי פעם העמק, עם משטחים אדירים בירוק בהיר ורענן, מרהיב ביופיו. אני קופץ לסיבובון מהיר בגלבוע - רק כדי להתרשם על כביש טיפה יותר מאתגר מהאחיזה ואין מה להגיד שזה מרשים. ההנעה הכפולה, שכאמור מבוססת על מנוע נפרד לכל אחד מהצירים תורמת לחלוקת המשקל מאוזנת והופכת את ה-I-PACE לחדה והדוקה. כשלזה מתווספת תגובת הדוושה המדהימה - 70 ק"גמ שזמינים מסל"ד 0 - יש גם לא מעט כיף. אסייג בקטנה ואוסיף שמהצד השני של הסקאלה יש לא מעט משקל - 2.2 טון ליתר דיוק - וגם ההגה לא בדיוק מפיל, אבל בשורה התחתונה ה-I-PACE מאוד מרשימה דינמית ביחס לכל קרוסאובר שבו נהגתי.

צפו בוולוג: היכרות ראשונה עם יגואר I PACE:

אני יורד מהגלבוע ומתגלגל לכמה צילומים ליד גן השלושה וכיוון שעוד מוקדם אני קופץ ברגל לעין שוקק, בריכה יפיפיה של מי מעיין צלולים וחמימים. אין אף אחד בטווח של קילומטרים ואני מתלבט אם לשכשך קצת, אבל המים לא מספיק חמים בשביל מזג האוויר הזה ולשמחתם של הדגים אני מוותר ונוסע לחפש ארוחת צהריים.

בית שאן בחורף

אני מחבב את בית שאן - יש בה משהו מאוד ישראלי במובן הכי טוב של המילה - אבל אני חייב להודות שמזג האוויר האפור לא עושה לה טוב. הבתים הפרטיים בסדר, וילות בערפל אתם יודעים, אבל הבלוקים שגם כך לא מצטיינים ביופי הופכים באור הזה למדכדכים ממש. אני מחליט להמשיך לארוחת צהריים בעמק הירדן. האופציות הסביבתיות כוללות חומוס או שיפודים ואני בוחר בחלבונים מן החי ונכנס לצל תמר הוותיקה. בכניסה למסעדה עוצר אותי נהג הסעות שמתעניין בפרטים הטכניים הכי קטנים של האוטו. אני פותח בשבילו את 'מכסה המנוע' - שמתחתיו מתחבא בגאז' קטן שבו מונחים הכבלים שמיועדים להטענה - ביתית או מהירה, ומתחתיו כמה מכללים מכניים. המנועים ממוקמים כאמור על הצירים הסוללה הענקית ברובה ברצפת הרכב. האיש דווקא מתרשם הרבה יותר מגג השמש שאיכשהו - ולמרות מזג האוויר הדי קריר - מתחמם קלות.

שני שיפודים אחר כך אני חוזר ליגואר ומתלבט מה הלאה. יש לי בערך חצי סוללה והמשך הנסיעה לכנרת עלול לשים אותי על הקשקש. גם קפיצה לראות את מה שנשאר מקישוטי חג המולד בנצרת - על פקקי התנועה המציקים שלה - נראית לא ריאלית, אז אני מחליט לחזור הביתה ואולי לגנוב עוד כמה סיבובים בגלבוע. כשאני כבר מגיע לגלבוע הגשם כל כך חזק עד שאני מפחד שהווישרים לבדם יחסלו את הסוללה וחוץ מזה גשם ועיקולים זה לא מסוג השילובים שחביבים עלי, אז אני מסובב את ההגה לכיוון אם המושבות.

בדרך לכביש 6 מסתבר לי שיש פער בין מחשב הדרך למד קיבולת הסוללה. המחשב פסימי למדי, בעוד שמד הקיבולת נוטה לאופטימיות זהירה. בעברית כל זה אומר שהמחשב חושב שיש לי 140 קילומטר בעוד מד הסוללה נותן לי חצי. זה מייצר ביניהם הבדל 60-70 קילומטרים, אבל זה לא באמת משנה כי עם שניהם יש די והותר כדי לחזור הביתה. ואז עליתי על כביש 6, פגשתי את האודי והמרצדס מהפתיח והתחלתי לשרוף חשמל כאילו אין מחר.

פתח תקווה בלי וייז

אני בפאתי פתח תקווה ובפעם הראשונה מהבוקר מד הסוללה ומחשב הדרך תמימי דעים: המחשב נותן לי 18 קילומטר, מד הסוללה נותן קוביה אחת כתומה ואייקון מפחיד. עקרונית זה צריך להספיק עד לאולם התצוגה אבל יש קאץ' שלא הזכרתי קודם - ה-GPS של הוייז לא מצליח להתחבר מתוך היגואר. אני חושב שמה שממסך אותו זה מפשיר האדים של החלון הקדמי, שמתבסס על רשת של חוטים דקיקים וכמעט שקופים ששזורים בזכוכית. זאת אומרת אני אבוד בפתח תקווה, עם פול וישרים, אדי סוללה ובלי וייז. הייתי שואל אנשים ברחוב איך לנסוע, אבל בגשם הזה אין אף אחד ברחוב. בצר לי אני מפעיל את מערכת הניווט המובנית של היגואר. קול של גבר אנגלי מנומס מזמין אותי להתחיל לנסוע, ו-וואלה, אם מתעלמים מהניסיון שלו לבטא שמות רחובות כמו תוצרת הארץ או יגע כפיים, הוא גם מכיר את הדרך. אני נוחת בסוכנות של יגואר עם 11 קילומטרים בסוללה.

זה אמנם קרוב אבל בכל זאת קשה שלא להתפעל מהעובדה שהיגואר עשתה קצת יותר מ-340 קילומטר, שחלק לא מבוטל מהם תחת עומסי מנוע כבדים ומאוד לא מייצגים. זה אומר שבנהיגה קצת יותר רגועה ויומיומית היא תעשה יותר ושנסיעות ארוכות במושגים ישראלים כמו אילת או רמת הגולן הם לגמרי בטווח שלה. תוסיפו לזה את תא הנוסעים, היכולות והמותג ותקבלו חבילה מרשימה ושימושית שמסתכלת עמוק עמוק בלבן של העיניים של כל מכונית סטנדרטית בסביבה. ואחרי כל זה נשארנו רק עם סוגיית המחיר, שמתחיל ב-450 אלף שקל ויכול לטפס בעוד כמה עשרות אלפים בהתאם לאיבזור. זה כנראה אומר שהכבישים לא יוצפו בקרוב ביגואר חשמליות וחבל.

יגואר I-PACE

מחיר: החל מ-450 אלף שקלים

מנוע: שני מנועים חשמליים

הספק: 400 כ"ס

מומנע: 69.8 קג"מ

סוללה: ליתיום איון 90 קילוואט/שעה

0-100 קמ"ש: 4.8 שניות

מהירות מירבית: 200 קמ"ש (מוגבל אלקטרונית)

מידות (ס"מ): 156*214*468

משקל:2208 ק"ג

איך עוקבים אחרינו:

https://www.facebook.com/carworld5/