קלף חדש וקטן-גדול הצטרף לחפיסת הקלפים של יונדאי וקוראים לו יונדאי וניו (Venue) ובתרגום חופשי “מקום מפגש”. לא בכדי קיבלה המכונית הקטנטונת במשפחת הקרוסאוברים של יונדאי את השם הזה: “מקום מפגש” כי הם מאמינים שהאנרגיה הטובה שהם ניסו להכניס למכונית תגרום לה להיות אבן שואבת לחברים, בני משפחה ואחרים והם ירגישו בה מספיק נוח לערוך את הנסיעה שלהם ממקום המפגש למקום היעד.
האחות הגבוהה של ה-i20 יונדאי וניו בנויה על הפלטפורמה של i20 וזאת הסיבה שבסיס הגלגלים שלה צנוע והוא מציע 2.52 מטרים בסך הכול. לנוסעים מלפנים לא תהיה שום בעיה של מרחב מחייה ובמיוחד כשהמושבים החדשים שלה תומכים וקשיחים במידה טובה וברמת גימור סופרים הם אפילו יציעו פינוק בדמות ריפודי עור סינטטיים משולבים בד להרגשה יוקרתית קצת יותר.
אם נעבור לשורת המושבים השנייה, נגלה מושבים נוחים כמו במושבים הקדמיים וגם אלה יהיו מרופדים ועשויים באותם חומרים. מידותיו הצנועות של הוניו לא יקלטו בנוחות מופלגת 3 מבוגרים, ממש לא. שני נוסעים מבוגרים יוכלו להסתדר למרות דוחק קל של הברכיים שנמצאות ממש קרוב למושבי הקדמי. אם אתם תהיו אלה שיסעו בה מאחור, קחו בחשבון שאין לה שקעי טעינה וגם לא פתחי מיזוג אחוריים, אז מומלץ להתחיל את הנסיעה עם טלפון טעון לגמרי ולקוות שתצטרפו כאשר המזגן כבר עבד כמה דקות והחלל של המכונית הספיק להצטנן מעט. בדלתות האחוריות תגלו תאי אחסון קטנים לבקבוק שתייה בגודל בינוני ומעל לראש לא נמצא שום גג פנורמי או גג שמש שיכניס את אור היום בזווית עליונה כי חלונות הצד האחוריים מושחרים ומסננים היטב את הקרינה.
גם תא המטען של המכונית לא יוכל לאפשר העמסת מטען מעבר לקניות רגילות או מזוודה וחצי עם 355 ליטרים, אבל אם מישהו מבני הבית יגייס אתכם להעביר מכונית כביסה, כנראה שתצליחו במשימה אם תשכיבו את המושבים ותקבלו נפח של 1,143 ליטרים. תא המטען כולל כמה גימיקים חביבים בסגנון החוכמולוגי שהכרנו במכוניות של סקודה וכל אלה מסייעים בניצול מיטבי של נפח תא המטען ושימוש יעיל יותר.
עיצוב הוא הקלף החזק ביותר את המשפט של הכותרת הנ”ל תשמעו מכל נציג מכירות בכל אותם מכירות של כל המותגים הנמכרים בישראל באשר הם ובכל מקום בארץ. טעמו של הנהג הישראלי לא ממש שונה מטעמו של הנהג בחו”ל שממשיך לחפש את העיצוב המודרני והמגניב בכל מכונית גם אם מדובר בדגם קטן שמידותיו יותר קטנות מיונדאי קונה. ליונדאי וניו יש משהו מיוחד וקופסתי ביותר שמצליח לעבוד על בלוטות החביבות של העיצוב החיצוני ויש בו כמה אלמנטים שביחד יוצרים את הדבר הזה שנקרא “עיצוב עם נוכחות”. כבר היו קופסאות מיוחדות בעבר ואחת המיוחדות ביותר הייתה דייהטסו מטריה המוזרה. משהו במוזרות הקופסתית שלה ובחרטום המיוחד שלה, היה בלתי מוסבר אבל בין אם חשבנו שזה יפה או אולי מכוער, לא יכולנו להתעלם מהמכונית הזאת והתחושה שבה וצפה גם כאשר פגשנו את הוניו.
הגריל הענק וחסר הפרופורציות, הקוביתיות הפשוטה, הזנב האלגנטי והשם של המכונית שמשובץ בו במילוי בסגנון אמייל לבן וכמובן גם הגג של המכונית שצבוע בגוון אחר שמתלבש היטב על הצבע הכחול העמוק שלה, יותר כחול עמוק מאשר בשיר של ריטה “ערב כחול עמוק”. הפנסים הקדמיים המרובעים ומסגרת ה-LED שיוצרת מוטיב מיוחד למכונית הזאת שלא קיים בשום יונדאי , ואפשר למצוא אותו כמעט בכל מקום במכונית. לא היה בה ולו פאנל או פס אחד בגוון ניקל וזה רק תרם לדעתנו לניראות המיוחדת שלה. עם מרווח גחון כה גבוה של 19.5 ס”מ ועם חישוקי גלגלים גדולים ומעוצבים כמו להבים מסתובבות, היונדאי וניו עונה לטעמנו על כל הקריטריונים הנחוצים בתחום העיצוב החיצוני ואפילו במידה מסוימת של התרסה שאומרת: “אין צורך בהגזמה, אין צורך בניצנוץ, אין צורך בעודף איבזור. מה שפשוט כאן, פשוט עובד”.
VIDEO שיטת המינימליזם יונדאי אחרת שפגשנו בעבר וכמו במכוניות האחיות, גם פה אין מערכת בקרת שיוט אדפטיבית וחבל על כך. תא לאחסון הטלפון הסלולרי ממוקם במקום הגיוני אבל זה חסר היגיון שהוא לא מציע טעינה אלחוטית. לא תמצאו בה מקום מיועד למפתח ההתנעה כי היא זקוקה לו בכדי להתניע. למרות שזאת הגרסה היקרה של הוניו, עדיין לא הצליחו למצוא דרך לאבזר אותה במפתח חכם. אבל לעומת זאת, תמצאו בה מסך מולטימדיה מהטובים שפגשנו במידות ובאיכות וגם באופן המיקום וההרכבה שלו לתוך הקונסולה הראשית. הוא יציע את מה שכל מכונית של כלמוביל מציעה, אבל במקרה הזה, עם אפשרות להפעלה באנדרואיד אוטו או באפל קארפליי עם שיקוף מלא של הנייד שלכם שיחסוך לכם לרכוש את חבילת קונקטד של יונדאי שמחירה אלפיים שקלים. כל המערכות פשוטות וקלות לתפעול, זיהוי הטלפון מהיר וקל והחיים באמת טובים כשהמערכות מדברות עברית.
לוח השעונים של היונדאי וניו פשוט ובסיסי עם שתי חוגות גדולות של מהירות וסל”ד מנוע בגוון כחלחל שמתכתב עם צבע הריפוד הפנימי של מושבי המכונית וצבע הפלסטיק של דיפוני פנים הרכב. בין שני המחוונים נמצא מחשב הדרך ותצוגת פונקציות הסיוע לנהג והכל בצורה ברורה ופשוטה בגוונים שמתאימים לצבעים הכלליים. המכונית מלאה בפאנלים של פלסטיק קשיח וצבעוני מקיר לקיר או ליתר דיוק מדלת לדלת, אבל יאמר כי לא מדובר בחומר זול ושביר וגם איכות ההרכבה של כל המכלולים בהחלט סולידית וטובה מאוד. פלסטיקים צבעוניים בתוך מכוניות נטו בעבר להחליף גוונים מחמת השמש הישראלית הקשוחה, והיונדאי וניו תצטרך להוכיח זאת כמו אחיותיה שזכו לכמה רעיונות צבעוניים בעבר וצלחו אותו בכבוד.
רמת האבזור במכונית עונה על המינימום ולא תמצאו בה יותר שקעי טעינה, או תאורות קריאה ואיופר או כל סממן אחר של איכות חיים טובה יותר. גם הידית בין המושבים (שמציעה ריפוד קל) משוכה לה לאחור ורק המרפק זוכה לפגוש אותה ולא מעבר. ידית ההילוכים ממוקמת היטב ותחתיה בוחר מבצי הנסיעה ורמת בקרת האחיזה, הסבר אודותיהם יגיע בהמשך. לסיכום נאמר כי התחושה בתוך המכונית משרה אווירה צעירה, צבעונית אבל גם אלגנטית שהולמת את שמה של המכונית: “מקום מפגש”.
חידת יחידת הכוח יונדאי בחרו להציג בוניו החדשה את אחד החידושים שלהם בתחום המנועים. לא, אין זה חידוש פורץ דרך וגם לא מדובר בטכנולוגיה שתעיף את יונדאי לחלל. יחידת הכוח של המכונית כוללת מנוע בנזין רגיל בנפח 1.6 ליטר בטכנולוגיית Smart Stream שמספק 123 כוחות סוס בסל”ד גבוה של 6,300 ומומנט טוב למדי בשיעור של 16 קג”מ בקירוב ב-4,500 סל”ד. למנוע שנחשב גדול בנפחו (ובמשקלו) למכונית הקטנטונת יש מערך הזרקת דלק מתקדם שמסייע לו להישאר יעיל וחסכוני בה בעת וזאת גם בזכות תיבת הילוכים אוטומטית רציפה בטכנולוגיית iVTEC שלדברי יונדאי , תעשה הכל על מנת שלא נחוש בהחלפות ההילוכים והפעולה שלה עם המנוע תהיה טובה וחלקה. כל אלה יחד עם תזמון שסתומים חשמלי משתנה, מסייע למנוע להישאר צנוע בצריכת הדלק וזה אכן הוכיח את עצמו בתנאי המבחן שהיו לעיתים מאומצים, כי המכונית הסתפקה בסה”כ בליטר דלק לכל 14.6 קילומטרים בממוצע (למרות שנהגנו במצבי ספורט ונורמל לפרקי זמן ארוכים). העברת הכוח לגלגלים הקדמיים יכולה לקבל סיוע באחיזה עם מערכת בקרה שנמצאת בסמוך לתיבת ההילוכים ושם יכול הנהג לשנות את רמת האחיזה בהתאם לתנאי הדרך כמו חול, כביש חלק או שלג. בעת המבחן שרר חום קיצי והאספלט באזור השרון היה רחוק מנקודת החלקלקות שלו, אז הנתון הזה לא נבחן כלל.
תהיו נחמדים ליונדאי וניו, והיונדאי וניו יהיה נחמד אליכם בחזרה יונדאי תכננו את המכונית לשוק האמריקאי בראש ובראשונה ובמיוחד כרכב שני במשפחה למשימות אורבניות. העיון בנתוני המנוע אודות רצועת הכוח שמגיעה לשיאה בקצה הסקאלה (כמעט) של סל”ד המנוע כבר בישרה כי את הכוח והנמרצות לא נקבל כל עוד נשוטט ברחובות העיר אלא רק כאשר נצא לכבישים הפתוחים.
הנסיעה במצב רגיל או חסכוני ברחובות העיר לא עוררה שום חשד ביחס למה שיקרה בכביש המהיר. הוניו הרגישה קלילה ונעימה לנסיעה בעיר במיוחד בזכות מידותיה וקוטר הסיבוב הקטן שלה ותגובות הדווש שלא דרשו ממנה יותר מדי. המנוע ותיבת ההילוכים מצאו שפה משותפת ובאמת שלא הרגשנו בתחומי הנסיעה הרגועה כי מדובר בתיבה רציפה. את המתלים והבולמים בדקנו כמה פעמים באזורים בהם יש הרבה סוגים של פסי הרעדה והגענו למסקנה חד משמעית שהמגבלה שלה להתמודד איתם היא 30-40 קמ”ש. בטוח המהירות הזה המכונית תנטרל את בעיות הכביש ותרגישו שאתם נוסעים במכונית שקטה ורכה. אבל מעל למהירות הזאת, הוניו תיכנע לשיפועי פסי ההרעדה והיא גם תשמיע קולות של אי שביעות רצון שיגיעו מהמתלים והגלגלים. תחושת הישיבה הגבוהה תורמת להרגשה הכללית הטובה של שליטה בנעשה ומצטרפים לכך התפעול של מערכת המולטימדיה ומערכת המיזוג האלקטרונית שלראשונה מציעה מסך תצוגה עגול וגדול. רוב הכפתורים גדולים ונעימים לתפעול והדבר היחיד שהיינו משנים שם זה את הרגישות של מצלמת הנתיבים שהיא ברמת רגישות כה גבוהה, עד שהיא מתחילה להתריע כבר כשמתקרבים לפס ההפרדה.
היציאה לכבישים המהירים מחוץ לעיר דירבנה אותנו לעבור למצב ספורט. שם גילינו שתגובת דוושת התאוצה הפכה לחדה יותר והמנוע התעורר לחיים בצלילים גבוהים יותר, אבל תיבת ההילוכים לא ממש שמחה לשתף פעולה עם העניין הזה והלחיצה על הדוושה לא תורגמה ישירות לתגובה של מהירות. רעשי רוח ורעשי כביש מהגלגלים הצטרפו יחד למשהו שלעיתים צרם לאוזן. ניסיונות עקיפה ב-80 קמ”ש ותאוצה ל-100 קמ”ש בכל המצבים של תיבת ההילוכים, גילו את אותה תוצאה, השהייה בתגובה וטיפוס איטי ורעשני למהירות התלת סיפרתית הקדושה, 100 קמ”ש. עם זאת, הוניו לא ממש התנדנדה ולא נטתה על צידה בפיתולים והפניות חרף הגובה שלה (19 ס”מ מרווח גחון, זוכרים?) וכל עוד לא דחקנו בה לזווית לא שגרתית, היא הייתה יציבה. לעומת זאת, היא לא תרגיש בבית אם תחפשו לקבל משהו חייתי בעליות לנס הרים, שם היא דווקא תתגלה כמי שלוקחת את החיים באיטיות ובשלווה אבל בליווי טונים צורמים של סל”ד גבוה ואותם רעשי רוח שחודרים לתוכה במהירות תלת ספרתית.
אף על פי כן, נוע ינוע יונדאי וניו בא לעולם למלא צורך מובהק של קהל צמא למכוניות עירוניות קטנות בתצורת קרוסאובר ובמיוחד אם יש להן כמה רעיונות חביבים בעיצוב שימשכו את העין ויצרו נושא לשיחה. בתחום הזה יש לוניו בדיוק את מה שצריך ואף יותר. לדעתנו היא לא ממש תזנב ביונדאי קונה שנראית לדעתנו יפה יותר אבל זה רק עניין של טעם.
אנחנו יודעים כי הנוסחה של העיצוב והחבילה הכללית תצליח ויהיו ליונדאי וניו את הנהגים והנהגות שלו. אלה שהעיצוב החיצוני והפנימי, הצבע, הגריל הענק, הצבעים הפנימיים בכמה גוונים, הרעיונות החביבים בתוכה ובמיוחד הגובה מהכביש וכל זה במחיר נמוך, כל אלה ידברו ישירות לליבם ולארנקם של אותם אלה שיבקשו לזנוח את ה-i20 למשל ולעלות מדרגה אחת גבוה יותר תרתי משמע.
איכות הנסיעה וביצועי המנוע יישארו על “רצפת העריכה” של אותם צרכנים אורבניים אופנתיים, וגם האבזור שאיננו מושלם כמו מפתח רגיל, חוסר בטעינה אלחוטית, חוסר בשקעי טעינה ליושבים מאחור וכמובן בלי גג פנורמי שהיה מייקר את הסיפור. עוד יישארו על רצפת העריכה גם ציון הבטיחות של משרד התחבורה שהוא 6 וגם רמת הזיהום שאיננה מצטיינת ונעמדת על 8. אם כבר דיברנו על זיהום, ראוי לציין כי צריכת הדלק בתום המסע המשותף עם הוניו הראתה 14.4 ק”מ לליטר וזה נחשב לנתון טוב מאוד ביחס למאמצים שהמכונית נדחקה אליהם. יתרונותיה של המכונית רבים אם תדעו להכיר את מגבלותיה ולא לבקש ממנה להיות שום יונדאי אחרת כמו אחיותיה למשפחת הקרוסאוברים, יונדאי וניו לא באה לסיבוב הופעות קצר ובקרוב יחכה לה קרב מר מול קרוסאוברים קטנטנים אחרים ולא רק סיטרואן C3 איירקורס, או סיאט ארונה.
יונדאי וניו -Supreme
מנוע: בנזין 1.6 ליטר בטכנולוגיית Smartstream