ב.מ.וו ידועה בחוויית הנהיגה ש(מרבית)דגמיה מספקים לאוחזים בהגה, כשבראשם ניצבות גרסאות ה-M השונות – חזקות יותר, מעוצבות יותר, ספורטיביות יותר. חטיבת M שהוקמה ב-1972 החלה בשיפור דגמי ב.מ.וו השונים, תחילה עם ה-3.0 CSL ולאחר מכן עם ה-530 MLE כשב-1978 הציגה את ה-M1, המכונית הראשונה שתוכננה מראש תחת כנפיה הספורטיביות של החטיבה.
מאז אותה M1 אייקונית, החטיבה הסתפקה בשדרוג הדגמים הסדרתיים והס מלהזכיר את חבילות העיצוב M-Sport. מאז חלפו 44 שנים ולפני כשנה התעוררה החטיבה והציגה לעולם את דגם ה-M החדש, אך לא הייתה זו מכונית סדאן או קופה אתלטית, אלא דווקא רכב פנאי מגודל, ואם זה לא מספיק שדכו למנוע הבנזין גם מנוע חשמלי וסוללה. רחמנא לצלן. האם הוא מצליח להיות גם רכב פנאי מפנק וגם ספורטיבי? ואיך לעזאזל המסה הזו מסתדרת עם חוקי הפיזיקה?
תקציר
עיצוב ותא נוסעים: אגרסיבי מבחוץ ומושך מבטים, מבפנים מרגיש יוקרתי, איכותי ומרווח לחמישה נוסעים.
איכות נסיעה ואבזור: נוחות הנסיעה נוקשה יחסית, שדה הראייה לא מצטיין, אך האבזור עשיר מאוד.
ביצועים והתנהגות: יחידת הנעה מתקדמת, חזקה מאוד, עוצמתית ובשרנית, אחיזה גבוהה ותחושה בטוחה, אך לא מספק התנהגות כביש מרגשת.
למי מתאים: למי שרוצה לטעום מכל העולמות – טכנולוגיה, ביצועים, יוקרה.
מחיר עדכני למועד המבחן: 1,350,000 ש"ח
עיצוב ותא נוסעים
העיצוב החיצוני לא מנסה להסתיר שום דבר. אבל ממש שום דבר. צמד הכליות ענקיות ורחבות, מוקפות פס תאורה ומסגרת זהב, החישוקים בחיתוך יהלום וצבע זהב, פסי הקישוט ומסגרת החלונות העליונה בצבע זהב ואפילו בדפיוזר האחורי תמצאו פס... ניחשתם נכון, מזהב. הקווים זוויתיים, החזית אגרסיבית, הפרופיל בסגנון "שוטינג ברייק" ומאחור צמד יציאות מפלט כפולות הממוקמות אחת מעל השניה.
עיצוב הפנים נאה, שלב חדש בעיצוב תאי הנוסעים של ב.מ.וו שהחל ה-iX החשמלי. צמד מסכים קעורים, מיעוט כפתורים והמון חומרים איכותיים ונעימים למגע כשהגג מעוצב בטקסטורה זוויתית ונאה. איכות ההרכבה טובה מאוד, אך בכל זאת היו כמה פאנלים (גם חיצוניים) שלא היו מהודקים במיוחד, אנו נזקוף זאת לחיים (המאוד) קשים שעבר רכב המבחן. הנדסת האנוש יכולה הייתה להיות טובה יותר, כאשר גלגלת השליטה המוכרת מקלה על התפעול.
בהשוואה ל-X7 עימו הוא חולק פלטפורמה, הוא קצר ב-7.1 ס"מ (511 ס"מ) רחב ממנו בחצי ס"מ (200.5 ס"מ), נמוך ב-8 ס"מ (175.5 ס"מ) ובסיס הגלגלים זהה (310.5 ס"מ). אך אל דאגה, פרט לוויתור על שורת המושבים השלישית, מדובר ברכב מרווח מאוד ל-5 נוסעים שגם ייהנו מתא מטען ענק (527 ליטר) אך עם סף העמסה גבוה וללא פיצ'רים שימושיים כמו וויי תלייה או תאים, פרט לשקע 12 וולט.
איכות נסיעה ואבזור
נוחות הנסיעה היא לא נקודת החוזק של ה-XM. הוא מכויל על הצד הנוקשה וגם במצב "נוחות" של הבולמים האדפטיביים שיבושים שונים מורגשים, הן בעיר והן מחוצה לה, אך הם בכל זאת עוברים עידון מסוים וה-XM לא מתרסק חלילה או סוגר בולם בחבטה. שדה הראייה גם הוא לא מצטיין, עקב קורות קדמיות עבות ומבט מוגבל לאחור, אך באופן מפתיע, כושר התמרון דווקא טוב ביחס לגודל, עם קוטר סיבוב של 12.5 מטר, כמטר יותר מסדרה 1 למשל.
ה-XM משווק ברמת גימור אחת, סופר עשירה, הכוללת פריטים כגון מושבים קדמיים מחוממים, מאווררים ועם מערכת עיסוי, חימום להגה ולמשענות היד, חימום גם במושבים האחוריים, מצלמות היקפיות בתלת-ממד, תאורת אווירה גם בתקרה ועוד לא מעט פריטים שינעימו את האווירה. גם אבזור הבטיחות עשיר עם מערכת בקרת שיוט אדפטיבית שפועלת בצורה טובה, אך מערכת השמירה על מרכז הנתיב לא מרגישה מהוקצעת מספיק.
ביצועים והתנהגות
ל-XM בגרסתו ה"רגילה" הספק משולב של 653 כ"ס המגיעים ממנוע V8 בנפח 4.4 ליטר (489 כ"ס) בשידוך למנוע חשמלי (197 כ"ס), הוסיפו לכך הנעה כפולה ותיבה אוטומטית פלנטרית 8 הילוכים שפועלת בצורה מהירה מאוד, וכל הסלט הזה מאיץ את כמעט 2.8 הטון האלו ל-100 קמ"ש בתוך 4.3 שניות. החוויה בהאצה, בכל מתאר שאתם רק יכולים לדמיין, בעליה תלולה, מהמקום או בזמן תאוצות ביניים, פשוט משכר. למי שכל זה לא יספיק, בעולם מוצעת גם גרסת Label Red עם 748 כ"ס, אנחנו בטוחים שהיבואנית תשמח להזמין לכם אחד. צריכת הדלק למי שמתעניין (באמת?) עמדה על 8.5 ק"מ לליטר. סביר לגמרי ביחס לגודל, המנוע ואופי המבחן.
לכל המכאניקה הזו יש גם לא מעט אלקטרוניקה ואפשרויות התאמה מגוונות. למשל, בורר מצבי הנהיגה ניתן להתאמה אישית כמעט בכל סעיף (תגובת מנוע, גיר, הגה, טעינה ריגנרטיבית ואפילו למצב הצליל ממערכת הפליטה), בנוסף תוכלו כמובן לקבוע את אופי הפעולה של המצב ההיברידי, המאפשר גם נסיעה חשמלית בלבד בזכות סוללת 25.7 קוט"ש (נטו) והבטחה ל-83 ק"מ חשמליים, בפועל השגנו 65 ק"מ מכובדים. גולת הכותרת היא כמובן שני לחצני M1 ו-M2 על ההגה, הניתנים גם הם להתאמה אישית.
ובסופו של יום מדובר במכונית M, והציפייה להתנהגות כביש ספורטיבית, משל היינו ב-Z4 או ב-M2, התנפצה כבר בעיקול הראשון. נתחיל בכל מה שחיובי – האחיזה פנומנלית, ה-XM נותן פייט לחוקי הפיזיקה עם צמיגים רחבים (315 מ"מ), ההנעה הכפולה ומערכת הבולמים והמוטות המייצבים האקטיביים ששומרים עליו מאוזן ובקושי רוכן, כשבלמי הענק עם קליפרים 6 בוכנות מלפנים בעלי היזון חוזר מספק ומצליחים להאט את המסה הזו ללא שום בעיה וללא סימני דעיכה. החלק הפחות טוב נוגע לתחושות – אין פה תחושה קלילה ואתלטית בסיבובים, העברות משקל עם כניסה מהודקת לפניה או משחקי זנב אם חזרנו לגז מוקדם מדי. ה-XM אוחז, עוצמתי ומהיר מאוד, אבל אם אתם בעניין של התנהגות כביש ספורטיבית, בחרו אחת מהסדאניות כדוגמת M2 או M3.
סיכום
ב.מ.וו XM, הרבה לפני שהוא M, הוא רכב פנאי סופר יוקרתי ומושך מבטים, מאובזר ומרווח. יחידת ההנעה המשולבת מצליחה להביא אותו אל מחוזות הביצועים של דגמים ספורטיביים. האם זה הופך אותו ראוי לענוד את תגית M בפני עצמה, זו שמייצגת את חווית הנהיגה המושלמת והספורטיבית? כאן אני כבר לא בטוח. הוא נעדר התחושות ופרצי האדרנלין שמצטברים בכל עיקול ועיקול, עד שלבסוף הוא נופל בין הכיסאות - הוא לא נוח כמו X7 או מתנהג כמו M3. אז למי הוא בכל זאת יתאים? למי שרוצה לטעום קצת מכל העולמות מבלי להתחייב – מבחינה טכנולוגית הוא "רק" היברידי-נטען ולא חשמלי מלא, הוא יוקרתי ומאובזר אבל פחות משכך ומבודד מהסביבה, הוא חזק מאוד ואוחז, אבל לא מרגש.