דונגפנג, יצרנית הרכב שבבעלות הממשל הסיני, הרחיבה לאחרונה את היצע הדגמים בישראל, ואחרי הבוקס הקטנה והחשמלית, שלא הצליחה לזרוח כאן למרות שמדובר ברכב לא רע בכלל, מגיע תורו של המייג' (MAGE) - קרוסאובר קומפקטי עם הנעת פלאג-אין הייבריד, שנכנס ישירות לזירה הצפופה והמבוקשת ביותר בישראל, תחת הבטחה לאבזור נטול פשרות ותג מחיר לכל כיס. חיפוש קצר חשף כי למעשה, המייג' הוצג לראשונה בסין כבר ב-2023, שם הוא משווק תחת כנפיו של תת-המותג Aeolus עם אפשרות גם להנעה חשמלית מלאה.
המותג החל את דרכו בישראל תחת היבואנית מטרו מוטור עם השקת ה"בוקס", סופר-מיני חשמלית שתומחרה בצורה אגרסיבית בניסיון לייצר דריסת רגל ראשונית בקטגוריה הקטנה, שלא הרבה צעדו בה דאז עם כבל טעינה ביד. זמן לא רב לאחר מכן, עבר הזיכיון לידיה של דלק מוטורס, שמזהה בדונגפנג את מנוע הצמיחה שלה בעולמות המחושמלים, ובעוד שהבוקס שימשה בעיקר ככרטיס כניסה צנוע, המייג' צפוי להיות ניסיון פריצה משמעותי בהרבה, וכל העיניים נשואות אליו.
תקציר
עיצוב ותא נוסעים: העיצוב החיצוני לא מצטנע, חזית מחודדת וגג משתפל תורמים למראה "ספורטיבי", תא הנוסעים נאה ומציע מספר שילובי צבעים, איכות החומרים וההרכבה אינן אחידות.
איכות נסיעה ואבזור: כיול המתלים מתקשה להתמודד עם שברים ופסי האטה באופן מספק, הן בעיר והן מחוצה לה. רשימת האבזור מקיפה, אך בסעיף הבטיחות חסרה התרעת רכב בשטח מת.
ביצועים והתנהגות: יחידת ההנעה מספקת ביצועים סבירים הן במצב החשמלי והן כשהסוללה מתרוקנת. התנהגות הכביש רחוקה מלהיות דינמית על אף העיצוב החיצוני.
למי מתאים: למי שמחפש רכב פנאי קומפקטי וזול, או שהרכב יוצע לו במקום העבודה, כך שייהנה גם משווי שימו שנמוך והטבת המס הגבוה לרכב פלאג-אין.
מחיר עדכני למועד המבחן: 150 אלף שקל
עיצוב ותא נוסעים
העיצוב מאמץ צללית בסגנון "קופה", עם גג משתפל לאחור, פרופיל זוויתי, חזית אגרסיבית בעלת יחידות תאורה צרות ומחוברות, וידיות דלתות שקועות שנשלפות ידנית. הזנב מתהדר בספוייר מחולק ותאורת בלם כפולה ואנכית (קריצה לפורמולה?), והתוצאה מעט מתאמצת מדי לטעמנו, מזכירה בחזית את דגמי MG החדשים ובפרופיל את אומודה 7 למשל. מאחורי העיצוב עומדות מידות נדיבות ביחס לסגמנט: עם אורך של 4.65 מטר, רוחב של 1.90 מטר, גובה של 1.63 מטר ובסיס גלגלים של 2.77 מטר. לשם השוואה, רכב פנאי פופולרי כמו מאזדה CX-5 קצר ממנו רק בסנטימטר בודד, אך בסיס הגלגלים של המייג' ארוך ב-7 ס"מ.
תא הנוסעים מציע שילוב צבעים נעים למראה כשפתחי המיזוג הזכירו לנו גם הם את אלו שב-MG ZS שבכלל מזכירים כאלו של למבורגיני (אין בושה), ופאנל מוברש בתבנית מעוינים שתורם לתחושה העשירה. במרכז הדשבורד מסך בגודל "14.6 השולט על כל פונקציות המכונית, לרבות בקרת האקלים וכיוון מראות הצד. ממשק ההפעלה לא שונה ממותגים סיניים אחרים שפגשנו, אך מהירות התגובה אינה מרשימה וכך גם איכות הגרפיקה של התפריטים השונים, למעט המצלמות ההיקפיות שאיכותן טובה, לפחות פתחי המיזוג ממוקמים מעל המסך ולא תחתיו. מנגד, כשמתחילים למשש, מגלים איכות חומרים והרכבה סבירות בלבד, וניכר כי התרגלנו לקבל מהסינים תאי נוסעים איכותיים יותר, אפילו ברמות המחיר של המייג', כך שבסעיף זה הוא לא מתעלה.
מתחת לקונסולה המרכזית תמצאו שקע USB-A אחד בלבד המנוטרל בידי דונגל בהתקנה מקומית המאפשר צימוד לאנדרואיד אוטו (אפל קארפליי יש ישירות מהמפעל) ולידו שקע מצת. המחסור ביציאות טעינה אילץ אותנו לחבר את כבל ה-USB-C שברשותנו למחברים של שורת המושבים השנייה – פחות מקובל ברכב שמשווק ב-2026.
מושב הנהג נוח לרוב, אך הוא די בסיסי ועשוי להיות רך מדי בנסיעות ממושכות וצר לבעלי מבנה גוף רחב. שדה הראייה לפנים טוב, גם אם המבט קדימה לא גבוה במיוחד כמצופה, בעוד שלאחור שטח הראות הוקרב מעט לטובת העיצוב. בסיס המושבים האחוריים נמוך ושקוע לאחור, מה שמייצר זווית רגליים מעט מקופלת שעשויה להפריע לנוסעים גבוהים. ניכר גם כי מעבר לרצפה השטוחה, לא חשבו יותר מדי על היושב במרכז והוא יאלץ להסתדר עם שטח מחייה מצומצם לכתפיים ומשענת גב זקופה וקשיחה, לפחות מרווח הראש טוב.
נפח תא המטען עומד על 525 ליטר שימושיים. סף ההטענה גבוה יחסית ועלול להקשות על העמסת ציוד, ובנוסף בולטים בהיעדרם ווי תלייה ואמצעי עגינה לרשתות. מתחת לרצפה לא תמצאו גלגל חלופי, ולמתעניינים נציין שלמייג' אין אישור להתקנת וו גרירה.
רשימת אבזור הנוחות מכובדת, אך הוא נופל בסעיף מגוון מערכות הבטיחות. גם איכות החומרים לא אחידה
המושבים הקדמיים נראים טוב, אבל לא בהכרח יהיו נוחים לאורך זמן
המרווח מאחור סביר לקטגוריה
איכות נסיעה ואבזור
בכל הקשור לכיול המתלים, המייג' מתקשה לספק את העדנה שמציעים חלק ממתחריו, אפילו הסיניים שבהם. בנסיעה עירונית, כיול המתלים נוטה לצד הנוקשה, ומצליח לרסן חלק קטן ממפגעי האספלט. שברים חדים, בורות ופסי האטה - לא משוככים כמצופה ומלווים לעיתים קרובות בחבטה וסגירה של המתלה. מחוץ לעיר המצב אינו משתפר באופן משמעותי, והמייג' סובל מחוסר איזון ותנודות מרכב בכביש גלי. בידוד רעשי הרוח טוב, אך רעשי כביש נוכחים על רוב סוגי האספלט, והתחושה פחות מבודדת מדגמים אחרים שחווינו. כל זאת לא באמת מפתיע, בהתחשב בעובדה שהמכונית נועלת צמיגי ״Wanli״ (מכירים? אנחנו לא, וגם לא בטוחים שאנחנו רוצים להכיר) שמקנים תחושה לא מאוד איכותית בלשון המעטה.
דונגפנג מייג' מוצע בישראל ברמת אבזור אחת, הכוללת בין היתר הנעה מרחוק, ריפודי עור סינטטי, מושבים בעיצוב ספורטיבי מלפנים ומאחור, כוונון חשמלי למושב הנהג עם זיכרונות ומערכת כניסה קלה, מושבים קדמיים מחוממים (למה לא מאווררים?), הגה מחומם, לוח מחוונים דיגיטלי "10.25, גג פנורמי נפתח עם וילון, חיישני רוורס, מצלמות היקפיות, תא מטען חשמלי וחישוקי "19. לא רע בכלל.
בסעיף הבטיחות תקבלו את מרבית המערכות המקובלות כיום בשוק, אך לדגם דירוג 2 מתוך 8 במדד משרד התחבורה וזאת עקב היעדרה של מערכת התרעת רכב בשטח מת, שמצידה גורעת גם התרעת תנועה חוצה מאחור והתרעת פתיחת דלת, וכן התרעה ובלימת תנועה חוצה בצומת והתרעת שכחת ילדים. כמו כן, הדגם טרם נבחן במבחן הריסוק האירופאי. פעולת שמירת הנתיב לאורך ימי המבחן הייתה על הצד המתערב של הסקאלה עד כדי כך שהעדפנו לבטלה בכל תחילת נסיעה, מזל שכמות הצפצופים וההתרעות סבירה.
תא מטען שימושי למשפחה, אך נטול אביזרי אחסון וגם אין גלגל ספייר
הנדסת אנוש מבוססת מסך... גם בעת הנוכחית הבינו שחייבים כפתורים
ביצועים והתנהגות
כאמור, למייג' הנעה היברידית-נטענת, מהסוג החביב על הישראלים, שמשלבת בין מנוע טורבו בנזין בנפח 1.5 ליטר בהספק 111 כ"ס ומנוע חשמלי בהספק 188 כ"ס אשר אחראי כמעט באופן מוחלט על העברת הכוח לגלגלים. ההספק הכולל עומד על 299 כ"ס, ויורד אל הגלגלים הקדמיים דרך תיבה חכמה המשלבת בין 4 הילוכים ותיבה רציפה, והוא מסיים את ההאצה ל-100 קמ"ש ב-10.6 שניות.
ובכן, איך זה מרגיש על האספלט? במצב החשמלי זמינות הכוח לא סוחפת אך מאפשרת תנועה בקצב טוב, אבל כשהסוללה מתרוקנת מתגלה מערכת ניהול די מבולבלת שמתקשה להחליט אם לתעדף את מנוע הבנזין או את זה החשמלי, והתוצאה היא השהייה ניכרת בקיק דאון כדי לבצע עקיפה למשל, מה שמצריך תכנון מקדים, בנוסף, הדבר נכון גם ביציאה מהמקום עם הססנות מסוימת.
מתחת לרצפה שוכנת סוללה בקיבולת 17 קוט"ש שמצהירה על 81 ק"מ חשמליים, ועבורנו היא הספיקה ל-75 ק"מ של שיוט נינוח בכביש מהיר – לא רע. טעינה ביתית AC מתאפשרת בהספק שכבר חשבנו שלא נפגוש בעידן הפלאג-אין המודרני - 3.3 קילוואט שמצריכים מאיתנו כ-5 שעות וחצי עד ל-100%. טעינה מהירה (יחסית) של 22 קילוואט, אורכת כ-30 דקות מ-30% ל-80%. ומילא שמרבית בעלי הפלאג-אין בקושי מטעינים אותם, אז בעמדה מהירה? שיהיה.
אחרי שהסוללה מתרוקנת, היא דואגת להשאיר לפחות 4 ק"מ חשמליים, כשמנוע הבנזין משמש בעיקר כגנרטור שמעביר כוח לסוללה ומשם לגלגלים, אלא שאז צריכת הדלק צונחת דרמטית ל-13 ק"מ לליטר במבחן שלנו, רחוק מהצהרות שמדברות על כמעט 19 ק"מ לליטר, ואפילו ממתחרים עם מנוע טורבו-בנזין שמציגים נתונים חסכוניים יותר. אגב, לא קיימת אפשרות למנוע את התרוקנות הסוללה ולתעדף הנעה משולבת כדי לשמור תמיכה חשמלית לאורך זמן רב יותר, וגם לא מצאנו כפתור מצבי נהיגה או דרגות לבלימה הרגנרטיבית, וגם אם זה קיים, דונגפנג הצליחו להסתיר את זה מצוין, כך שניכר שגם בסעיף זה המייג' בסיסית ממתחרותיה.
על אף העיצובי הספורטיבי והכיול הנוקשה יחסי של המתלים שהזכרנו קודם, המייג' לא מתרגם זאת לריסון תחת עומס, כשרכינה מורגשת בעיקולים והנטייה ברורה לתת-היגוי. גם ההגה חסר היזון חוזר, ודוושת הבלם סובלת ממהלך ראשוני ספוגי ולא אחיד.
הביצועים סבירים ביחס להספק של כ-300 כ“ס. הטווח החשמלי ריאלי, אבל צריכת הדלק פחות הרשימה
סיכום
דונגפנג מייג' נכנס לזירה עם קלף מרכזי – מחיר נגיש ל-C-SUV ביחס לתקופה ולמתחרים דוגמת BYD סיליון 5, ג'ילי סטאריי, MG HS וגם דיפאל S05 שצריך לגרסאותיו הנעת PHEV. בתמורה ל-150 אלף שקל נזקוף לזכותו מראה פנאי-קופה נאה, מידות נדיבות, רשימת אבזור מכובדת וטווח חשמלי שלרוב יספיק לנסיעות בית-עבודה. אלא שמתחת למעטפת, נחשפנו לפשרות בסעיפים משמעותיים לרבות איכות החומרים הלא אחידה, הנדסת האנוש, נוחות הנסיעה ובידוד הרעשים, הביצועים הסבירים וצריכת הדלק אחרי שהסוללה מתרוקנת.
בשורה התחתונה, המייג' מתקשה לטשטש את גילו, שבעידן הנוכחי כל שנה היא קריטית, ועקב הגעתו המאוחרת לישראל הוא עשוי לקרוץ בעיקר לציי רכב בזכות המחיר והטבת שווי השימוש ולמי שמחפש עסקה בנוסח ״פח-לשקל״ מעבר לכל שיקול אחר.