הקומבינה הישראלית: פשט את הרגל וממשיך לנהוג במכונית יוקרה

מדינת ישראל היא גן עדן לחייבים בהוצאה לפועל. לא תשמעו על הרבה מדינות מתוקנות בהן בעל עסק שפשט את הרגל וחייב כסף לספקים משוטט לו חסר דאגות במרצדס חדשה. בשנים האחרונות המצב השתנה, הסבלנות כלפי עבריינים התקצרה ןהמערכת הכבידה את ידה על החייבים וחייהם אינם פשוטים כבעבר, אך עדיין – זה לא מונע מחלקם לנסות ולהערים על המערכת. לפעמים הם גם עושים זאת תוך זלזול משווע באינטיליגנציה כמו במקרה שלפנינו.

בתיק הנדון, מדובר על חייב "כבד" שעל אף שהביא לקריסת לא מעט עסקים מהם גזל כספים, הוא נצפה נוהג בקרייזלר חדשה. החייבים שראו את הרכב בחנייתו רתחו מזעם והם פנו ללשכת ההוצאה לפועל לדווח עליו. לא עבר זמן רב ורשמת ההוצאה לפועל החליטה לעקל את רכבו - כלומר לתפוס אותו, למכור ולחלק בין הנושים את התמורה בגינו. אלא שתוך זמן קצר צץ לו כוכב חדש: הבן שטען כי הרכב בבעלותו והאבא רק שואל אותו מעת לעת.  

הבן טוען כי מעשית חונה הרכב בחצר בית ההורים מפעם לפעם שעושים בו שימוש, אך מבחינה רשמית הוא רשום על שמו, כל שכן כאשר הוא זה שנושא בתשלומי הביטוח, הדלק ואגרת רישיון הרכב. על פניו, מתעצב לנגד עינינו טיעון משכנע שהרי אין חוק שאוסר על הילד לסייע לאביו או להחנות את הרכב בחנייתו. מנגד, טען אחד מבעלי החוב כי מדובר על מאחז עיניים - הרכב נמצא בשליטה הבלעדית של החייב שגם משלם את ההוצאות.

נכתב כך
הרשמת לא התרשמה עמוקות מעדותו של הבן. לדבריה, מלבד העובדה כי הרכב רשום על שמו, אין שום תימוכין או עדות אחרת המצביעים על שימושו ברכב. כך למשל, נטען על ידו כי הרכב נרכש באמצעות הלוואה, אולם לא הוגש אף מסמך שתומך בכך. מנגד, דווקא הוגשו מסמכים שמוכיחים חד משמעית כי האבא הוא זה שמשלם על הביטוח וחתום על הוצאות הדלק.

במסגרת חקירת הבן, הודה הבחור כי הוא משתמש ברכב לכל היותר יומיים-שלושה בשבוע בלילות בלבד, כשברוב הזמן הוא נמצא אצל אביו שנוסע עמו ללימודיו מדי יום או אצל אמו שנוסעת עם הרכב לקניות ולפעילויות עם הנכדים.

בשלב הזה השתכנעה הרשמת סופית כי עושים עליה סיבוב: "יצא המרצע מן השק", וברור כי הרישום על שם הבן, אינו אלא ניסיון להוליך שולל את המערכת. אי לכך, דחתה הרשמת את בקשת הבן והותירה את ההחלטה לתפוס את הרכב ולמכור אותו. הבן יאלץ לשלם גם 2,000 שקלים הוצאות משפט.

לא בבית ספרנו
לדברי עו"ד אסף ורשה, יו"ר פורום הנזיקין בלשכת עורכי הדין, שעוסק גם בדיני הוצאה לפועל: "מדובר למעשה על חשיפה של 'מנהג בעלים' , כלומר – מצב בו מבקשים להתייחס לרכוש מסוים כאילו היה בבעלותו. לצורך כך, יש להוכיח כי החייב עושה שימוש קבוע ותדיר ברכב כשם שנוהג לעשות בעליו, וזאת בשונה משימוש אקראי ברכב על ידי מי שאיננו בעליו הרשום. לרוב, להוכחת העניין, נדרש להסתייע בחוקר שיסייע להרים את נטל הראייה שכך מתנהלים הדברים. על פי עמדת בית המשפט, אין זה סביר שאדם ישתמש ברכב שאינו שלו, להוציא במקרים בודדים ואקראיים. המנהג המגונה של חייבים לרשום נכסים בשימושם, בפרט כלי רכב, תוך מצג שווא כאילו הם בבעלותם של אחרים, סותר את חוק ההוצאה לפועל".