"חמאס לא טוב לעסקים, מלחמות לא טובות לביזנס, יאללה, שתיגמר כבר המלחמה הזו, שהישראלים יחזרו אלינו. אנחנו מתגעגעים". את המילים הללו אומר לנו בעלים של מוסך שנמצא בכפר פלסטינאי, בקרבת ביתר עלית. גם חברו, בעל מוסך פחחות באותו הכפר, מביע תסכול מהמצב "עד שהתחילה המלחמה, הייתה לנו עבודה שקבלנו מהישראלים, הרבה עבודה. עכשיו, ריק. אמרתי לכל העובדים שיישארו בבית".
על פי הערכות, טרום מלחמת חרבות ברזל, אלפי ישראלים העדיפו ליטול את הסיכון ולתקן את רכבם במוסכים שנמצאים בשטחי הרשות הפלסטינאית. הפער בעלויות התיקון והטיפול, שמגיע לעשרות רבות של אחוזים, לצד שאננות ותחושת ביטחון, הפכו את החלופה למועדפת בקרב לא מעט ישראלים.
לפני כשנה, אב ובנו מאשדוד שהגיעו למכון שטיפה בחווארה, נרצחו בפיגוע לאומני, מה שהוביל לירידה זמנית בהיקף התופעה. "אחרי זה היו טפטופים של ישראלים שבאו לתקן, ואחרי חודש, המצב חזר למה שהיה לפני, אבל עכשיו, הם לא מוכנים בכלל לבוא", נאנח בעל המוסך הפלסטינאי, "אני אומר לקליינטים, לא צריך שתיכנסו עמוק לתוך הכפר, אני אפגוש אתכם בכניסה, אקח את הרכב ואחזיר, אבל הם לא רוצים". ואכן, כלל הגורמים עימם שוחחנו מעידים כי המלחמה הובילה לירידה חדה ביותר במספר הישראלים שמתקנים את רכביהם בשטחי הרשות.
תושב ביתר עלית עימו שוחחנו, נהג להיכנס לכפר חוסאן ולתקן בו את רכבו "הישראלים גם שוחטים, אבל במחיר. על מכה בדלת רצו 4,000 שקל ובכפר תיקנתי ב-1,500". ומה עכשיו, שאלנו, "עכשיו אני לא נכנס לשם. מצאתי איזה מוסך מדרכה של יהודים שעושה לי מחירים לא שפגאט כמו בחוסאן, אבל מחיר סביר". גם ישראלי נוסף עימו שוחחנו, המתגורר בכפר בשומרון, העדיף לטפל בשני הרכבים שלו במוסך בכפר 'אל פונדוק', הפלסטינאי, אבל מאז המלחמה, הוא לא מעז; "אני חבר של בעל המוסך בפייסבוק. ב-8 לאוקטובר הוא העלה פוסט עם סמיילי וכתב דברי הלל לחמאס. מאז, אני לא מוכן בשום מצב לקחת את הסיכון".
עו"ד אסף ורשה (צילום: שחר כלב)
החוק והאכיפה
למעשה, מעבר לסיכון הביטחוני שכרוך בכניסה לשטחי הרשות, המחוקק התייחס מפורשות לעניין איסור תיקון רכבים. עו"ד אסף ורשה, מבכירי המומחים בארץ בתחום דיני הנזיקין והביטוח, מסביר כי קיים חוק בשם 'הגבלת השימוש ורישום פעולות בחלקי רכב משומשים (מניעת גניבות), תשנ”ח-1998', במסגרתו נאסר מפורשות על תיקון רכב בשטחי האחריות האזרחית הפלסטינית, "לשון החוק קובעת כי תיקון משמעו - טיפול מכני, חשמלי או אלקטרוני שבוצע ברכב, לרבות פחחות וצביעה וכן תיקון מערכת מיזוג אוויר או טיפול בה".
האם רשויות החוק אוכפות באדיקות את החוק האמור? "יחידת אתגר בלהב 433 המובילה את המאבק בגניבת כלי רכב, עושה לא מעט מאמצים, אולם אין שום מסד נתונים מסודר שיכול להעיד על שינוי בפועל בדפוסי ההתנהגות של בעלי הרכבים בישראל", מציין גורם בכיר במחלקת תביעות של אחת מחברות הביטוח הגדולות. כך למשל, לפני כשנה וחצי פורסם כי היא ביצעה פעילות ממוקדת באזור הכפר נבי אליאס הגובל עם קלקיליה ונכנסה למספר מוסכים, אשר מהווים מוקד לטיפול של כלי רכב ישראלים. "צוין בהודעתה כי במסגרת האכיפה נתפסו תשעה כלי רכב ישראלים באמצע תיקון השייכים לתושבים מהרצליה, ראש העין, ת"א, פ"ת ונתניה, אבל אני בספק אם המידע הזה הרתיע מישהו, בטח אם בתי המשפט לא מטילים עונשים כבדים על העבריינים, ולבטח לא 3 שנות מאסר, כפי שהחוק מאפשר", הוא מוסיף.
מה שהיה, הוא שיהיה?
לצד כל זאת, לתופעת התיקון בשטחי הרשות, יש השלכה נוספת: תגבור המוטיבציה לגנוב כלי רכב ישראלים, בין היתר, לצורכי סחר בחלפים. "הישראלים מיתממים. מצד אחד בוכים על אובדן המשילות וגניבות הרכבים, אבל מצד שני, לא מרגישים נקיפות מצפון כאשר מתקנים להם את הרכב בשטחים עם חלקים גנובים", אומר גורם בכיר בענף המוסכים בישראל. "אם בישראל דלת לרכב עולה 6,000 שקל ובשטחים היא מוצעת ב-2,000 שקלים, אז לא צריך להיות החשב כללי באוצר על מנת להבין שזה חלק גנוב. גם מראה שעולה 1,500 שקל ונמכרת ב-500, לא הגיעה לאותו מוסך פלסטינאי, במסגרת הטבה בלעדית שקיבל מהיצרן בחו"ל".
"יהיה בסדר, זה בטוח יהיה בסדר, עוד כמה חודשים הישראלים יחזרו", מסכם בעל המוסך הפלסטינאי. "לא יודע מתי בדיוק אבל אנחנו צריכים פרנסה והם צריכים מחירים טובים. זה לא ישתנה אף פעם".