זיכרון לטווח קצר: המיוחד באחים סטיינר

ריק וסקוט סטיינר הרכיבו את אחד הצמדים הזכורים מה-WWF של שנות ה-90, אבל מדוע תקופת השיא שלהם הייתה קצרה כל כך? על האחים שכבשו את לבבות האוהדים ונעלמו

ניר קפלן
ניר קפלן  28.03.20 - 15:25

תגיות: WWE

תחילת כתבה

מה ההגדרה של פספוס? אי-מימוש פוטנציאל, כל פונטציאל? או שפספוס הוא רק משהו שיכול היה להיות גדול באמת, היסטורי כמעט, ומסיבות כאלה ואחרות, פשוט לא קרה? ומה אם הכול היה בסדר, סבבה כזה, אבל לא יותר? פספוס? אז איך הייתם מגדירים את האחים סטיינר? מצד אחד, תשאלו כל ילד ניינטיז על צמדים חזקים ב-WWF של שנות התשעים, והם כנראה השמות הראשונים שיעלו. אז ממש לא פספוס. מצד שני, אם תספרו להם שכל הקדנציה המהוללת שלהם החזיקה פחות משנה וחצי, יכול להיות שיהיה על מה לדבר. אגב, דברו איתם עוד קצת ותוכלו להפתיע אותם עם הסיפור על איך הם השתינו על מתאבק אחר. אבל עוד נגיע לזה.

קודם כל, בואו ניישר קו – כמו לא מעט מתאבקים שאנחנו זוכרים מה-WWF של התקופה ההיא, האחים סטיינר לא התחילו בתוך גבולות האימפריה של וינס מקמהון. אל הממלכה של יוקוזונה זצ"ל ואנדרטייקר יבדל"א הם הגיעו רק לאחר 4 שנים מוצלחות מאוד ביפן וב-NWA (לימים WCW, ארגון ההיאבקות השני בגודלו בארה"ב). החתמתם הייתה אחד המהלכים המשמעותיים שמקמהון עשה באותה תקופה, בכל הנוגע לניצול המצב הכלכלי הרעוע של יריבתו הגדולה.

אחת התכניות שהונחו על השולחן לפני שהשניים הגיעו דיברה בכלל רק על סקוט, ללא אחיו ריק. הקריירה של האלק הוגן הייתה בדמדומיה, ונדמה שזו של ברט "היטמן" הארט לא הצליחה להמריא. מקמהון שיווע לגיבור חדש. כמה מסגניו הגיעו אליו ואמרו לו: קח את סקוט סטיינר, אדם עם מבנה גוף של אל יווני, זריזות ואתלטיות של מתעמל אולימפי וכריזמה של כוכב רוק, ותהפוך אותו לפנים של הארגון. חלקם מספרים על תכנון ראשוני להציג את סקוט לראשונה ברויאל ראמבל של 1993 ולתת לו לנצח כל הדרך עד לזכייה באליפות ברסלמניה. מקמהון, בשמרנות שעוד תאפיין אותו שנים קדימה, רצה ללכת על המוכר, התעקש על הוגן וסיים עם הפיאסקו שנקרא רסלמניה 9. סקוט נשאר, לעת עתה, רק מתאבק זוגות. אז הנה לכם פספוס ראשון.

ואולי, לומר רק מתאבק זוגות, או רק מתאבקי זוגות, זה לעשות עוול להצלחה המטאורית של הסטיינרים ב-1993/4. מיד עם הגעתם, הם הפכו לסופרסטארים, שניים מהמתאבקים הפופולאריים בארגון. בקרקס נודד שכלל ליצנים, מתים-מהלכים ולוחמי שוורים, נראה שהאחים סטיינר פשוט רצו להרביץ ליריביהם. Bad Asses קוראים לזה בניכר. הם היו "חסרי גימיק", בתקופה שבה נדמה היה שלכולם יש גימיק. ודווקא זו הייתה הסיבה שהם בלטו כל כך. הכותבים הבינו שלשתי פצצות כריזמה כאלה לא צריך לתת מסיכה או סיפור רקע. צריך לתת להם לשחק את מי שהם באמת – שני מתאבקי מכללות מוצלחים שהם במקרה גם שני אחים שמאוד אוהבים האחד את השני. הבעייה הייתה שהם אהבו האחד את השני קצת יותר מדי. וכך אנחנו מגיעים לפספוס השני.

זוכרים את הקרבות בין ברט הארט לאוון הארט? בוודאי שאתם זוכרים. הרי מדובר באחד מקווי העלילה הכי מוצלחים שהיו ל-WWF להציע אז, ואולי גם מאז. אח קטן מקנא באחיו הגדול עד כדי שנאה תהומית וסדרת קרבות נפלאים כדי להכריע מי באמת האח המוצלח. עכשיו תארו לכם את הסטיינרים בסדרת קרבות כאלה. גם הכותבים תיארו לעצמם את הסיפור הזה. ואז תיארו את זה באוזניהם של האחים עצמם. ואז סקוט הטיל וטו. "אנחנו שני אחים". הוא אמר. "אנחנו רוצים להמשיך להתאבק האחד לצד השני, לא האחד נגד השני". יש גם מי שמספר שסקוט הבין שהוא האח המועדף על וינס מקמהון. אם הצמד יפורק, סקוט יהפוך לכוכב יחידים גדול והקריירה של ריק תתחיל לדעוך. הוא ממש לא התכוון לעשות דבר כזה לאחיו.

אז הסטיינרים נשארו צמד, והם נשארו צמד מוצלח מאוד. ילדים ברחבי העולם (כולל באולם הפחים בחולון) רכשו כרטיסים בהמוניהם כדי לראות אותם מתגברים על כל יריביהם – ממכווצי הראשים, דרך כסף בע"מ ועד הקוויבקרס. הרעיון של להפוך את סקוט לכוכב יחידים ענק כבר נגנז, אבל דרכם לתהילת עולם בכל זאת נראתה סלולה – בתור השניים שיהיו מזוהים עם מחלקת הזוגות של ארגון ההיאבקות הגדול ביותר בעולם שנים קדימה. מוכנים לפספוס מספר 3?

כאן כבר מדובר בשיקול כלכלי נטו. מה לעשות שהדשא של השכן, ובמקרה שלנו של השכן מטוקיו, היה ירוק יותר. ארגון ההיאבקות היפני NJPW הרים טלפון לשניים והציע להם לעבוד עבורו בתנאים טובים יותר מאלה שהציע להם מקמהון. למרבה האירוניה, אותו שפל כלכלי שהוביל את האחים סטיינר מ-WCW ל-WWF, הוביל אותם גם מחוץ ל-WWF  עצמו. מהופעת הבכורה שלהם ועד לזו האחרונה חלפו פחות משנה וחצי. 502 ימים, ליתר דיוק. הצמד שהיה אמור להיות שם נרדף להיאבקות זוגות ב-WWF הפך לשם נרדף ל"ברק במחבת", אותו ביטוי כל כך אמריקאי להצלחה רגעית בלבד.

הגיע הזמן לכנס את חבר המושבעים. ביקום מקביל, בהחלט אפשר לראות את סקוט סטיינר הופך לכוכב גדול כמתאבק יחידים (במאמר מוסגר נציין שהוא אכן זכה למעמד שכזה בשנותיה האחרונות של WCW, אך הארגון כבר היה על ערש דווי בשלב זה). אפשר גם לדמיין את שני האחים מתאבקים האחד נגד השני בקרבות שייכנסו להיסטוריה, או לכל הפחות הופכים לצמד הגדול בתולדות ה-WWF. אבל מה שמנע את כל זה היו שלוש התנגשויות עם המציאות, בין אם מדובר בבוס שמרן, באח שדאג לאחיו או ברצון להפיק רווח כלכלי גדול ככל האפשר. כך שקשה למסגר את סיפורם של האחים סטיינר כסיפור של קריירה מפוספסת. האמת היא שבענף שמתבסס כל כולו על דמויות גדולות מהחיים, עלילות מופרכות ומשחק מוגזם, הם פשוט תמיד ייצגו את העולם האמיתי. וכמו שזה מה שגרם להם לבלוט ב-WWF של שנות ה-90, זה מה שגורם לבלוט גם בזיכרון שלנו, כמעט 30 שנה מאוחר יותר.

אה, נכון. הם פעם השתינו על אוסקר מ"מן און אה מישן" כי הוא ישב בכיסא של פאטו ממכווצי הראשים. איזה טוב זה רסלינג, יא אללה.