זוכרים את הקרב בין האלק הוגן ליוקוזונה? זוכרים שהוגן הגיע כאלוף האמריקאי האהוב והתמודד כנגד היפני הרשע והעצום? זוכרים שכדרכם של רשעים עצומים, יוקוזונה רימה, ונעזר בצלם שהמצלמה שלו התפוצצה בפנים של הוגן? זוכרים את התמונות של ילדים בוכים בקהל בעוד הוגן מלווה בידי רופאים אל חדר ההלבשה ויוקוזונה חוגג עם דגל יפן והחגורה? וזוכרים שאז, כשהוגן הגיע לחדר ההלבשה, ברט "היטמן" הארט אמר לו ללכת לה**יין כי הוא אגואיסט שדאג שהתסריט ישתנה כדי שברט לא יהיה אלוף? אה, אז על זה אנחנו צריכים לדבר רגע.
האירוע היה "מלך הזירה", טורניר די משני שהוחלט לשנות את התצורה שלו ולהפוך אותו לאירוע ססגוני. השנה הייתה 1993, ולא מכבר מלאו 9 שנים לזכייה הראשונה של הוגן באליפות, ולערב שבו הפך לתרנגולת שמטילה ביצי זהב שב-WWF לא ראו מעולם. הוגן הפך לשם נרדף ל-WWF, שם נרדף להיאבקות, והפופולאריות העצומה שלו הובילה לרווחים וחשיפת מיינסטרים חסרי תקדים עבור ארגון ההיאבקות שמהר מאוד הפך לגדול בעולם ללא תחרות. וככל שה-WWF גדלה, כך גם כוחו של הוגן, וכך גם הסמכויות שלו, שהחלו לחרוג מ"ההוא שעושה מה שהתסריטאים אומרים לו".
בהתחלה הקודקודים היו מתייעצים עם הוגן לגבי המהלכים שיבוצעו בקרבות שלו. לאחר מכן ההתייעצויות התרחבו ליריבים פוטנציאליים. ואז מהתייעצויות הן הפכו לבקשות אישור. אם האלק הוגן סימן עליך איקס, לא היה לך סיכוי להגיע לקרבות הגדולים באמת, ואם היית חבר שלו, הקידומים והמשכורות היו בהתאם. ברוטוס "הספר" ביפקייק, "הילבילי" ג'ים, הנסטי בויז – לאורך השנים הבינו כמה וכמה מתאבקים על איזה צד של הלחם מרוחה החמאה הצהובה, וגזרו קופון הודות לשיקול הדעת הנבון שלהם. מנגד, היו כאלה שבאו להוגן פחות טוב בעין, בין אם כי הוא לא החזיק מהם, בין אם כי הם לא הפגינו כבוד כלפיו ובין אם כי הוא ראה בהם סכנה לדומיננטיות שלו. ברט הארט, למשל, ענה על כל שלושת הקריטריונים.
שנת 1993 הייתה אמורה לסמן את תהליך חילופי המשמרות ב-WWF. אותן ביצי זהב שהוגן הטיל הפכו לפחות ופחות כבדות, וגם הוא עצמו הפך פחות ופחות כבד, כי ל-FBI סוף סוף ירד האסימון שבוא'נה, יכול להיות שהחבר'ה האלה משתמשים בסטרואידים. על מנת לצמצם נזקים בצל המשפט המתנהל, ירדה ההוראה לשים קץ להזרקות. באופן טבעי, תרתי משמע, הוגן וחבריו ירדו קילוגרמים רבים של מסת שריר, וביחס ישיר, כך ירדה גם האהדה כלפיהם. בלית ברירה, הלכו מקמהון וסגניו על מודל חדש של מאבק. לא עוד גיבורים גדולים מהחיים עם שרירים לא-אנושיים, אלא מתאבקים קטנים יותר, זריזים יותר, בעלי סיבולת ויכולת לספר סיפור בזירה. בקיצור, ברט הארט.
כפי שסיפרנו בטור על רסלמניה 9, הניסיון הראשון להכתיר את הארט נכשל. הוגן עזב עד יעבור זעם לצלם סרטים בהוליווד (זוכרים "אומנת עם שרירים"?), ברט זכה באליפות ממתאבק מבוסס סיבולת אחר, ריק פלייר, והקהל לא קנה את זה. הוגן חזר, החגורה חזרה למותניו המעט רזות יותר, אבל גם זה לא עצר את הירידה החדה ברווחים. כשגם הפיתרון הישן והטוב הוכיח את עצמו כבעיקר ישן, הוחלט כן לחזור להארט ולנסות לבנות אותו מחדש. הוגן והארט כבר הוזמנו לצילומי תדמית בהם הם משחקים "משיכת חבל" עם חגורת האליפות, והתוכנית הייתה להכתיר את הארט מחדש בקרב העברת לפיד שבו יגבר על הוגן.
אבל גם ב-1993, גם כשהמניה שלו הייתה בצניחה, איקס מהאלק הוגן עדיין היה איקס מהאלק הוגן. והוא סימן וואחד איקס על ברט הארט. הוגן עצמו יטען שזה כי הוא לא האמין במודל המתאבק הקטן, הארט יטען שזה כי הוא ראה בו כאיום הגדול עליו ונאחז בקרנות המזבח, יוקוזונה יטען שממש לא אכפת לו כי הוא זה שנהנה מההפקר. אם התוכנית המקורית הייתה ניצחון של הוגן בקרב החוזר נגד יוקוזונה ב"מלך הזירה", זכייה של הארט בטורניר שיתקיים באותו אירוע, וניצחון של הארט על הוגן חודשיים מאוחר יותר, ב"סאמרסלאם", התוכנית שבאמת התממשה בסוף הייתה אחרת לגמרי. לא ברור באיזה שלב, אבל לא בפעם האחרונה, ברט הארט נדפק.
זמן קצר לפני אירוע "מלך הזירה" הודיע מקמהון להארט שהוא אמנם יזכה בטורניר, אבל לא כהכנה לקראת קרב חוזר נגד הוגן, כי הוגן יפסיד את החגורה חזרה ליוקוזונה במהלך אותו אירוע. הארט ניסה למחות ולשנות את רוע הגזרה, אך ללא הועיל. בעיצומה של אחת מהופעות היחיד הגדולות שלו, דקות ספורות לאחר שניצח את "מיסטר פרפקט" בקרב נפלא בחצי הגמר, ודקות ספורות לפני שייתן הצגה גם בגמר נגד "בם בם" ביגלו, הוא צפה מחדר ההלבשה בעוד הוגן מפסיד את החגורה ליוקוזונה. כשמי שהרגע הפך לאלוף לשעבר נכנס לחדר ההלבשה שלו, הארט נכנס מיד אחריו, והפעם הוא לא עמד לשתוק:
"אתה אומר שאני לא בליגה שלך? אתה צודק, אני לא בליגה שלך. בשמי, בשם המשפחה שלי, בשם רוב המתאבקים פה בחדר ההלבשה, אתה יכול ללכת לה**יין. לא החלפת איתי עשר מילים מאז שחזרת ואם יש לך משהו להגיד לי, תגיד לי בפנים."
הוגן ההמום הגיב: "אני לא אגיד כלום בפנים למי שהרגע אמר לי ללכת לה**יין."
והארט עצמו לא התבלבל: "אתה צודק, ואני אגיד לך שוב – לך ת**יין."
נעשה זום-אאוט לרגע. אנחנו מדברים על עימות מילולי בין שני הכוכבים הגדולים ביותר של הארגון, בזמן ש-100 מטר מהם האירוע עדיין מתרחש. להארט עצמו עוד ציפה קרב נוסף בהמשך. אבל לשניהם היה ברור שהעימות האמיתי של אותו ערב ממש לא מתקיים מול המצלמות ובין שלושה חבלים, והוא גם ממש לא מבוים.
הארט חזר לזירה, ובהתאם לתסריט, זכה בתואר "מלך הזירה". בזמן נאום ההכתרה שלו הוא הותקף ע"י ג'רי "המלך" לולר, במה שהחל את הבנייה לקרב שכן היה לו בסופו של דבר ב"סאמרסלאם", רחוק מאוד מקרב האליפות, ובעיקר רחוק מאוד מהבונוס למשכורת שקיבלו המשתתפים בקרב האליפות, או כפי שהארט אמר למקמהון ביום שאחרי האירוע: "מלך הזירה זה טוב ויפה, אבל הוא לא מרוויח כמו אלוף העולם".
בימים שלאחר העימות הדרמטי בין הארט והוגן, התברר שגם מקמהון הוא לא קדוש מעונה שהוצמד לו אקדח לרקה. לאחר שהארט התעמת גם איתו, הוא שיקר לו בפניו ואמר שמעולם לא הובטח לו קרב אליפות נגד הוגן. הארט טען, ובצדק, שמי שלא מתוכנן לו קרב אליפות, לא מוזמן לסט צילומים עם האלוף ועם החגורה. אבל גם אם הצדק היה איתו, החגורה לא הייתה איתו, וכך גם המעמד כיורש של הוגן. למזלו, גם היורש הפוטנציאלי הבא התברר ככישלון חרוץ.
כך שעל אף דרך החתחתים, הארט בסוף כן הגיע לארץ המובטחת. וב-WWF הארץ המובטחת היא מדיסון סקוור גארדן. הוא גבר על יוקוזונה ברסלמניה, 10 חודשים מאוחר יותר, וזכה בחגורה. על הדרך הוא הוסיף יוקרה רבה לטורניר "מלך הזירה", וסלל את הדרך למלכים אגדיים נוספים שיגיעו בהמשך הדרך. ב-1994, לצורך העניין, זה היה הארט אחר, בשם אואן, שגם נתן הופעה בלתי נשכחת בדרך לכתר. כל כך בלתי נשכחת, שהדרך נסללה לקרב כלוב היסטורי בינו לבין אחיו. אבל זה כבר סיפור לטור אחר.