נבחרת ספרד הייתה הטובה באירופה במשך שנים ושנייה רק לארצות הברית. דור הזהב של פאו ומארק גאסול, לצד שמות כמו ריקי רוביו, חואן קרלוס נבארו, סרג' איבקה, חוזה קלדרון, ניקולה מירוטיץ' וסרחיו רודריגס, זכה ב-3 אליפויות אירופה, פעמיים באליפות העולם והפסיד פעמיים לארצות הברית בגמר האולימפי. דור הזהב של ספרד היה אולי דור הזהב הגדול ביותר של נבחרת אירופית אי פעם.
אבל בדומה לכל דור אחר, הוא נגמר. בנבחרת ספרד לאליפות אירופה הקרובה יש שחקני NBA לא משמעותיים כמו וילי וחואנצ'ו הרננגומס, אגדות על סף פרישה כמו סרחיו יול בן ה-34 (שנפצע רגע לפני האליפות) ורודי פרננדס בן ה-37 ושחקנים שיהיו משמעותיים בנבחרת הזאת בעתיד כמו אוסמן גארובה מיוסטון רוקטס או חואן נונייס בן ה-18 מריאל מדריד.
נבחרת ספרד הייתה צריכה מוביל כדור, והצליחה למצוא אחד כזה בדמות לורנזו בראון. שחקנה החדש של מכבי ת"א נולד בארצות הברית, לא שיחק מעולם בליגה הספרדית. הוא שיתף פעולה עם מאמן הנבחרת, סרג'יו סקראיולו, בתקופתו כעוזר מאמן בטורונטו.
מתאזרחים הם לא דבר שזר לכדורסל האירופי. סלובניה זכתה באליפות אירופה עם אנתוני רנדולף, לנבחרת ישראל יש היסטוריה ארוכה של מתאזרחים בעצמה והרשימה עוד ארוכה. נבחרת ספרד בכדורגל זכתה ביורו הראשון בתולדותיה ב-2008 עם מתאזרח מברזיל, מרקוס סנה, בקישור האחורי. למרות זאת, ספרד רותחת מזעם על צירופו של הגארד החדש של מכבי תל אביב לנבחרת.
במקרה שלו זה עבד מצויין. רנדולף (GETTY, NurPhoto)
הכעס, כנראה, קשור לקשר שאין בין בראון לספרד. סנה שיחק בוויאריאל במשך שנים לפני שקיבל את האזרחות עצמה, והניסיון הזה לחבר בין המדינה לשחקן הוביל לביקורת. אלפרדו רלאנו, העורך הראשי של ה"אס" בין 1996 ל-2019, התייחס לזה: "אין לספרד בעיה עם אזרוח של שחקנים כל עוד יש קשר למדינה או למורשת. במקרה של בראון אין כלום, ספרד הוזילה את עצמה כשגייסה אותו. זה מביך בכל כך הרבה רמות, יש מאות אלפי מהגרים שמחפשים עבודה במדינה או אזרחות ואנחנו סתם מגייסים מישהו".
"ויניסיוס מחכה לאזרחות מריאל מדריד בעוד בראון קיבל אחת במסלול בזק, זה לא הוגן. יש הרבה שחקנים שהיו יכולים לקחת את מקומו וחלק מהליגה, זה מהלך כפוי טובה", כתב רלאנו. "בראון לא ספרדי ומעולם לא חשב על להיות ספרדי. זה מהלך לא הוגן". זה, פחות או יותר, הלך הדברים בספרד.
באופן חריג, הביקורת הגיעה גם מכיוון הנבחרת עצמה. רודי פרננדס בן ה-38, הקפטן של בראון ומי שכנראה ישחק בפעם האחרונה באליפות אירופה, התנגד לאזרוח עצמו. "כקפטן הנבחרת אני חייב להביע את דעתי. האזרוח של בראון לא מרגיש לי נכון. הבנתי שאזרחו אותו דרך התקשורת, אין לו שום קשר למדינה".
"היה לי את הכבוד לשחק עם סרג' איבקה (יליד קונגו) או עם ניקולה מירוטיץ' (יליד מונטנגרו), שחקנים זרים שהתאמנו באקדמיות ספרדיות מגיל צעיר וקשורים למדינה. במקרה של בראון אין קשר כזה", המשיך פרננדס. רודי זכה ב-3 אליפויות אירופה, 2 אליפויות עולם והגיע לשני גמרים אולימפיים עם ספרד, אלופת העולם המכהנת.
בהתחלה הוא לא אהב את צירופו של בראון. פרננדס (GETTY, Europa Press Sports)
זה בעצם אחד המקרים הנדירים בהם התקשורת והשחקנים עצמם מסכימים על אותו דבר. אין בעיה באזרוח של שחקנים כל עוד יש להם קשר למדינה, יש בעיה אם הם מרגישים כמו מעין טרמפיסטים שמנסים לנצל את הבמה של ספרד. אם לה רוחה הייתה מאזרחת שחקנים כמו אנתוני רנדולף, כאלה שמשחקים במשך שנים בליגה, יכול להיות שרעש הרקע היה שונה.
זה לא מובן מאליו, בטח במדינה כמו ספרד בה יש מספר חבלי ארץ ושיתוף פעולה בין ילידי ברצלונה ומדריד (בדומה למצב בנבחרת הכדורגל). במקביל, יש כאן פגיעה תדמיתית מסוימת. ספרד הייתה במשך שנים נבחרת הכדורסל הטובה באירופה, זכתה באליפות העולם ב-2019 והודחה מול ארצות הברית ברבע הגמר באולימפיאדה האחרונה.
אזרוח של ספורטאים אקראיים, בלי קשר למדינה, מרגיש כמו מהלך שמאפיין יותר מדינות כמו קטאר ולא אימפריות ספורט כמו ספרד. האדומים אולי נמצאים במעין תקופת מעבר לפני התפתחותם של גארובה ונונייס המבטיחים, אבל האזרוח של שחקן כזה פוגע ברמה מסוימת בכבוד הלאומי של המדינה. "המסר שנשלח לשחקנים ספרדים בהווה ובעתיד מטריד מאוד ויעשה נזק משמעותי", איגוד השחקנים הספרדי מסר בהצהרה לאחר ההודעה על מתן האזרחות לבראון. האמריקאי הזה הגיע משום מקום, פחות או יותר, והפך למוביל הכדור המרכזי של נבחרת גאה.
הגישה של סרג'יו סקראיולו, המאמן שזכה ב-3 אליפויות אירופה עם נבחרת ספרד, הייתה הרבה יותר פרקטית. ריקי רוביו נפצע בעיצומה של עונה טובה, סרחיו רודריגס פרש מהנבחרת והם היו צריכים מוביל כדור, אז הם פשוט השיגו אחד. "מקום הלידה או צבע העור אף פעם לא היו מה שייחד את הנבחרת הזאת", אמר סקראיולו. "אין חיבור מיוחד. אנחנו מעריכים את המחויבות, אם מישהו רוצה להיות שחקן מהנבחרת והוא מספיק טוב היא תרוויח".
בראון עצמו, פחות או יותר, אמר אותם דברים. "אני לא מתעסק בפוליטיקה. אני משחק כדורסל, גדלתי על שחקנים כמו פאו ומארק גאסול. אני שמח להיות כאן, מרגיש כמו חלק מהמשפחה. כבוד ללבוש את החולצה הזאת".
"לא מתעסק בפוליטיקה". בראון (GETTY, Europa Press Sports)
גם בספרד עצמה, בסמוך לאליפות, החלה להשתנות הגישה כלפי בראון. "הוא מצדיק את מקומו בנבחרת על המגרש", כתבו ב"מארקה", "הוא עושה את ההחלטות הנכונות בהגנה ובהתקפה, יכול לקחת אחריות ולהשתלט על משחקים. זה חשוב מאוד".
"השילוב שלו הפך להצלחה, הוא משתיק את המבקרים. יבקרו את ספרד ואותו אם הם יכשלו באליפות כי לא ירצו לדבר על חלק מהפרות הקדושות, אבל בראון מראה שהוא לא זר לנבחרת". שינוי הגישה הזה מתבטא גם על הפרקט, במקרה של רודי פרננדס ששינה את דעתו: "הוא הולך להיות שחקן חשוב מאוד עבורנו. אני מעדיף את לורנזו על שחקנים אחרים שניסו ולא הצליחו להגיע לכאן. הוא מחוייב".
בראון צפוי להיות עבור ספרד מה שהוא יהיה עבור מכבי תל אביב, מוביל הכדור המרכזי ומעין בעל בית על המגרש ומקבל ההחלטות, בטח בהתחשב בפציעתו של יול שיחמיץ את הטורניר. בשנה בה הנבחרת סובלת מפציעות או מחוסר בשלות היא הייתה צריכה פתרון, וההצלחה על המגרש יותר גדולה מסימני השאלה שהיו מחוץ לו.
הניסוי של בראון וספרד מרתק בכל הקשור לאזרוח של שחקנים זרים, שאלה שעלתה גם בישראל אחרי שמיגל ויטור קיבל אזרחות ישראלית והפך לבלמה של הנבחרת. נבחרת ספרד בכדורסל יותר מוצלחת מזאת של ישראל בכדורגל, וגם הם מצאו את עצמם מאזרחים שחקן כדי לפתור בעיה נקודתית.
הקשר של ויטור לישראל משמעותי בהרבה מזה של בראון לספרד, ויש דעות מורכבות בעד ונגד האזרוח שלו ואזרוח של ספורטאים בכללי. הרכז האמריקאי בן ה-31 של מכבי ת"א מצא את עצמו בתוך דיון לאומי של מדינה אחרת לגמרי ונראה שהצליח להשתיק את המבקרים, לפחות זמנית. ההצלחה או הכישלון באליפות אירופה עצמה יהפכו את הסיפור לאחר לגמרי.
האזינו לפרק החדש של יורוסטפ על הבית הישראלי ביורובאסקט 2022>>> האזינו לפרק (ולפרק נוסף על שאר הבתים ביורובאסקט) בשאר הפלטפורמות>>>