גיימינג כחול לבן היה קיים בארץ. כמובן היו דוגמאות שהצליחו מאוד, כמו "סוגר השטחים" הקלאסי שהיה בעצם המצאה ישראלית, הקווסטים בשפה העברית: "פיפוש" של חברת "גיליוטין" שהפך לקאלט ויצר קהל מעריצים פנאטי בזמנו (סחבק אחד מהם, אגב) ו"אושר ללא גבולות" שהיווה סאטירה על אזרח שמתמודד לראשות הממשלה. היו לנו גם את הסימולטור "כוכב כחול", משחקי הלימוד של חברת קומפדיה שגם הם יצאו בשפת הקודש, ואפילו משחק יריות מגוף ראשון בשם Rising Eagle: Futuristic Infantry Warfare, שניסה להתחרות בCall of Duty- ו-Battlefield. היו עוד רבים וטובים, אך בשורה התחתונה, תעשיית גיימינג הייתה קיימת בארץ לאורך השנים, גם אם בסופו של עניין היא תמיד היה נישתית. כל זה התחיל לאט לאט להשתנות ב2007 שהכנס GameIs יצא לפועל בפעם הראשונה.
הכנס התקיים ביום חמישי ה-6.7 וזו השנה העשירית שלו, אמנם זו הפעם הראשונה שאני הולך אליו, אבל בהחלט היה אפשר לראות מהארגון המוקפד שהכנס התפתח עם השנים, הן בצורתו והן עם הקהל שלו. אני חייב לציין שברגעים הראשונים שבהם נכנסתי לאולם ווהל באוניברסיטת בר אילן, התרגשתי כמו ילד קטן שפתח את מתנת חג המולד שלו: כמות האנשים שבאה, המבחר, הצבעוניות, כולם עשו את שלהם. תחושת רווחה קטנה קיננה בי: יש תעשיית משחקים בארץ, והיא רצינית, והיא רק תמשיך לפרוח עם הזמן. אפשר לנשום מהאף ולהיות רגוע.
עמדות X-BOX שהוצבו למען האורחים (צילום: בעז פסטרנק)
נאום הפתיחה של ניר מירצקי, אחד ממארגני הכנס השנתי, התקבלו בברכה ותשואות ע"י הקהל, והיה אפשר להרגיש את המתח וההתרגשות באוויר, אחריי הכל, זהו כנס העשור, ולפי ניר, הקהל רק גדל משנה לשנה. לא רק הקהל גדל משנה לשנה, אלא גם שיתוף הפעולה מצד הקהילה הבינלאומית, בזמן שצויין על שיתופי פעולה עם סטודיואים מחו"ל. במהלך היום היו גם הרצאות מעניינות על כל ההיבטים של עולם הגיימינג: מהצד העסקי עד לעיצוב האמנותי של כל משחק ומשחק, על התעשייה המקומית ואפילו על פיתוח המשחקים, כולם הוצגו ע"י אנשי מפתח מהתעשייה, ומפתחים מוכשרים שחיים ונושמים את העולם הזה יום יום. גולת הכותרת של האירוע היא בהחלט הדוכנים, ומילת המפתח פה היא גיוון. לפניי שנכנסתי לכנס, חשבתי שאצפה בעיקר במשחקים שמיועדים בעיקר לפלאפון, כי הם יחסית פשוטים לפיתוח וכל המטרה שלהם זה לספק לי הנאה רגעית בזמן שאני מחכה לאוטובוס או בשירותים עם הפלאפון (וכמובן שהיו גם כמה דוגמאות כאלה, אבל הן בהחלט לא היו נושא לזילזול), עיניי נפערו שראיתי שיש כל כך הרבה מפתחים עם רעיונות מקוריים ותשוקה לנושא, ואפילו דרכים חדשות לגרום לאנשים שגם שלא מתחברים לעולם הזה, להצליח להתחבר. אפילו יחידה של צה"ל נתנה נוכחות והציגה טכנולוגיות שלצערי לא קיבלתי אישור לכתוב עליהן, אךהנה כמה מהדוגמאות שהצליחו להרשים ולהפתיע אותי לטובה.
נאום הפתיחה של הכנס (צילום: בעז פסטרנק)
Vortex – Enter The Game
חברת Vortex מתעסקת בתחום ה-VR ומשקפי המציאות המדומה ומפעילה דוכני משחק ברחבי הארץ בקניונים ואירועים, ואחד המשחקים שהתנסיתי בהם (פעמיים, כי זה היה כל כך כיף ומספק) היה משחק יריות בזומבים פשוט, השחקן לובש את משקפי ה-VR, עומד במקומו, ובזמן שהוא מוקף זומבים, מטרתו היא להשתמש בשלט על מנת לירות בזומבים ולנקות את המסך מגלים של אוייבים שרק הולכים ומתרבים ונהיים חזקים יותר עם כל גל. פשוט אך אפקטיבי. בתור אחד שמעולם לא חיבב את הקונספט מכיוון ומשחק בו גרם לי לסחרחורות וכאבי ראש, אני חייב לומר שאחריי התנסות איתם דעתי השתנתה. בפעם הראשונה ששיחקתי כל העניין היה בחיתוליו אני שמח לראות שהמפתחים בתעשייה למדו והשכילו, והצליחו ליצור חוויה הרבה יותר משכנעת ושלא מכאיבה אחר כך בעיניים. כמובן שאין תחושת סיפוק גדולה יותר מאשר הרגע שאתה מגלה שאתה צלף דיי טוב ויש לך כנראה איזשהו סיכוי סביר לשרוד אם אי פעם תמצא את עצמך בשדה הקרב באמת. לצערי הביקוש למשחק הזומבים היה כל כך גדול שזהו המשחק היחידי שהחברה איפשרה להתנסות בהם, אך משיחה עם הנציגים הם טענו שיש להם סה"כ שמונה משחקים, וכולם בסגנון "משחקי חברה ומסיבות", משחקים שבהם אפשר אמנם לשחק לבד אך אפשר לצרף שחקנים נוספים לחווית משחק מלהיבה יותר.
מחובר למשקפי המציאות המדומה ונלחם בזומבים. האנדרנלין זורם. (צילום: בעז פסטרנק)
Bogolog
אחת הסיבות שאני לא אוהב את כל התחום VR וסוגיו, היא נורא פשוטה: אני עצלן. אין כמו להמרח על הכסא או הספה ולשקוע ולהשאב באיזה משחק טוב, בלי יותר מידי מאמץ. ואז בא ה Bogolog, שמטרתו היא בעצם להשתמש בסמארטפון והאנשים שמכורים לו על מנת להוציא אותם קצת מהבית ולהפוך אותם לאקטיביים. זוהי בעצם אפליקציה שמורידים לסמארטפון. את הסמארטפון מחברים למכשיר ה- Bogologוכך אפשר לשחק tetherball (סוג של כדור עף, רק שהשימוש הוא אך ורק ברגליים) שמונה הנקודות והסטטיסטיקות מתבצע דרך מכשיר הסמארטפון. המשחק דורש מאמץ אבל הדרך שבה יוצר המשחק, אדיס מקונן, מדבר עליה, מציגה בהחלט חזון נחמד ועוד דרך לגרום לאנשים להיות קצת יותר פעילים עם עצמם.
Warriors: Rise to Glory
משחק לחימה מבוסס תורות. המשחק מעוצב בסגנון לחימת גלדיאטורים בקולוסאום, וכל תור השחקן יכול לבצע פעולה אחת מתוך מספר פעולה כמו תקיפה חזקה\חלשה, הלהבת הקהל שתוסיף לנזק של המתקפה הבאה ועוד שלל אפשרויות. המשחק פשוט אך ממכר, עם רמות קושי משתנות ועיצוב פשוט, ואופציה לעצב את הדמות לפי רצון השחקן. המשחק אמנם לא המציא את הגלגל, אך הקונספט מצליח לתפוס באמצעות הומור, אנימציות משעשעות ומכניקה ממכרת.
Kapia
אם יש משחק אחד שגירד לי כל פינה נכונה במוח שקשורה לגיימינג בכל הכנס הזה, זה היה Kapia. הלכתי לדוכן ההדגמה שלהם, והדבר הראשון שמשך אותי היה העיצוב של המשחק, שבעיניי היה מדהים ויפייפה, שילוב של סטים-פאנק ופנטזיה שנעשה במנוע Unity ופשוט הוכיח כמה המנוע הזה מסוגל להגיע לרמות מדהימות של עיצוב וגיימפליי חלק. הדמו ששיחקתי בו הציג משחקיות בסגנון קווסט (לחץ ובחר) עם עולם מורכב ודמויות מעניינות בעיצובים משוגעים, כמו חתול בחליפת רובוט ענקית שחוסם לך את המעבר, או שלל דמויות משוגעות. הטריילר של המשחק מציג עוד סגנונות שבהם נוכל לשחק, אך הדמו בהחלט השאיר לי רצון לעוד. מה שהדהים אותי במיוחד בKapia- הוא העובדה שהיוצרים שלו,(פבל ואנה אנטוב) בעל ואישה, שעושים את הכל לבדם. ורמת הביצוע מרשימה בצורה פנומנלית בשביל זוג מפתחים בודדים שהצליחו להגיע לרמת הליטוש הנהדרת הזאת, פשוט לא הפסקתי להחמיא להם על העבודה המדהימה שהם עשו. אינדי גיימינג במיטבו בהחלט, ואני רק מחכה ליום שהמשחק ישוחרר לאוויר כדי שאוכל להישאב לתוך העולם שהם יצרו.
הBogalog בהדגמה ע"י היוצר שלו, אדיס מקונן (צילום: בעז פסטרנק)
גם בית הספר "תלתן" ללימודי עיצוב הראו את המשחקים שלהם (צילום:בעז פסטרנק)
Velocity Rage – Combat Racing
חשבתם פעם איך משחק שמשלב את Mario Kart ו-Carmageddon הקלאסי ייראה? אז Velocity Rage הוא התשובה. הדמו ששיחקתי בו הציג גרפיקה מרשימה בהחלט, ומשחקיות ממכרת של קרבות-מירוצים. כל כלי רכב ניתן להתאמה אישית מבחינת ויזואליות וכלי הנשק שאותו ישמש במהלך המרוץ, וכמובן שניתן גם לשפר את הנתונים של הרכב ע"י ניצחון במירוצים. המשחקיות הייתה מאתגרת ולקח לי כמה דקות משחק להתרגל למהירות של הרכבים וללמוד להכיר את הפיזיקה והשליטה ברכב ותוך כדי לתמרן ירי והגנה על עצמי, אבל ברגע שהשחקן מתרגל המשחק הופך לחוייה נהדרת ומלאת אנדרנלין.
IWAY-VR
גם חברת IWAY-VR מתעסקת בתחום הVR- ומטרת החברה היא לגרום לאנשים לבצע פעילות ספורטיבית תוך כדי משחק. התיישבתי על אופני אימון, שמחוברים למשקפי הVR, והקשבתי למאמן הוירטואלי האישי שלי. בחרתי את רמת הקושי והכושר שלי, ויצאתי לדרך. עברתי שלושה סטים בנסיעה על אופניים במרחב הוירטואלי, והייתי צריך להגיע בקצב מסויים שנבחר ע"י המערכת שתתאים את עצמה למצבי הגופני לסוף המסלול תוך כדי ירי על דינוזאורים שמנסים להכשיל אותי. הירי מתבצע ע"י האישונים של השחקן, ולחיצה על כפתור הירי באופניי האימון. כבר הצהרתי בכתבה שאני עצלן כרוני, ואני מרגיש שאם הצלחתי להנות מאימון בלי להרגיש אני מתאמן, מישהו הצליח לבצע את עבודתו נאמנה בנושא.
Bad Pad
עוד משחק שהערכתי מאוד בגלל העיצוב המשוגע שלו והמשחקיות הממכרת הוא Bad Pad. המשחק הוא בסגנון ארקייד קלאסי, של קפיצת פלטפורמות, התחמקות ממכשולים ויריבים, ומזכיר מאוד את Meat boy Super ברוחו, אך בניגוד לSuper Meat Boy, עיצוב השלבים פתוח מאשר לינארי, כך שההתקדמות מזכירה יותר את Metroid הקלאסיים מבחינת מבנה השלבים. עיצוב הדמויות המשוגע והמצוייר תורם מאוד לרוח המשחק ולסגנון המהיר ומרגיש כאילו השחקן נמצא בתור סרט מצוייר.
היו עוד המון דוגמאות, חלקם הרשימו יותר וחלקם הרשימו פחות, אלו היו הפרוייקטים שהכי התחברתי אליהם באופן אישי, אבל אי אפשר היה להתעלם מהרמה של המפתחים, מהיצירתיות, הרצון והתשוקה לגרום לנושא להתפתח בארץ, ואם כל שנה שעוברת כמות המשתתפים והמפתחים גדלה, אני יכול להיות רק אופטימי לגביי העתיד.
IWAR-VR מציגים את אופני האימון שלהם (צילום: בעז פסטרנק)