מה זה אומר להיות בן אדם? מה מבדיל אותנו מבין שאר החיות על פני כדור הארץ? האם אנחנו קרובים ליום שבו נביא על עצמנו את האבדון? שאלות אלו, ועוד שאלות מוסריות קשות, נשאלות במהלך המסע שלכם בעיר דטרויט של שנות ה-30 המאוחרות במאה ה-21. למעשה, כל המשחק מותח ביקורת קשה על האנושות ועל היחס שלה ליצורים שהיא רואה כנחותים ממנה, או במקרה הזה, אנדרואידים.
עלילה:
העלילה המרכזית עוקבת אחר שלוש דמויות מרכזיות. מרקוס, קארה וקונור. כל אחד מראה לנו זווית אחרת של המציאות העגומה שאורבת לנו בעתיד הקרוב. בתור אנדרואידים, הם נרדפים תמידית על ידי בני האנוש שרואים אותם כאחראים לאיבוד העבודה שלהם, ועוד האשמות חסרות בסיס (מזכיר לכם משהו?). הזכרתי בקצרה את הדמויות שבמשחק, אבל לפני שאמשיך, אני שם 'אזהרת ספויילר' קלה* לפני שארחיב עליהם.
קונור - אנדרואיד בשימוש המשטרה שעובד בתור בלש, מצטרף לבלש אנדרסון והם ביחד חוקרים שורה של אירועים מסתוריים שאופפים את דטרויט. קונור הוא רגוע, חכם, ומנסה בכל הכוח להתחבב על אנדרסון, שלא אוהב אנדרואידים.
קארה - אנדרואיד ממין נקבה. כשאנחנו פוגשים את קארה, היא בדיוק חזרה מתיקון אחרי שעברה "תאונה" ונמחק לה הזיכרון. קארה נשלחת לבית של אליס ואבא שלה, שם היא עוזרת בעבודות הבית, אבל העתיד לא זוהר עבורה והיא תמצא את עצמה במנוסה מהר מאוד.
מרקוס - האנדרואיד הכי מעניין לטעמי. מרקוס הוא עוזר בית של צייר מפורסם בשם קַרל מנפרד. מרקוס מקבל יחס אדיב מקַרל, שלרוב מתייחס אליו כאילו הוא הבן שלו. יחס זה יעזור לבנות את העתיד של מרקוס וישפיע ישירות על המשך המשחק ועל ההתנהגות של מרקוס בעתיד.
בגדול, זו העלילה של Detroit: Become Human. מאחר שזה משחק מוּנַע-עלילה, אני לא באמת יכול לחשוף דברים מבלי להרוס לכם את החוויה או לגלות לכם פרטים חשובים. אבל, אם עולם עתידני מלא ביקורת כלפי האנושות מעניין אתכם, אני ממליץ במיוחד לקנות את המשחק. ואם כבר הזכרנו שזה משחק מוּנַע-עלילה, מה זה אומר עליו במחלקת הגיימפליי?
משחקיות:
אהיה כן אתכם ואגיד שלא שיחקתי במחשקים אחרים של Quantic Dream, ולכן לא אוכל למתוח קווי דמיון. מה שאני כן יכול לעשות, זה למתוח קווי דמיון למשחקים דומים אחרים כמו המתים המהלכים או Life is Strange. אבל, המשחק שהכי דומה מבחינתי ל-Detroit, זה סדרת משחקי באטמן של טלטייל. כמו שציינתי קודם, קונור הוא אנדרואיד משטרתי, ולכן הדמיון לברוס ווין הוא מובן מאליו ולא באמת צריך הסבר. אבל גם כשמשחקים עם אחת הדמויות האחרות, המשחק כולל הרבה פאזלים וגישושים, וממש מרגישים כאילו אתם עושים עבודת בילוש בחלק מן המקרים.
כשאתם לא עושים עבודה בילוש, המשחק מחולק לשתי קטגוריות. QTE מעורבים עם סצנות (Cutscenes) ובחירת דיאלוגים. החלק האהוב עליי במשחק הוא הדיאלוגים, כמובן שזה לא חדש בעולם הגיימינג, אבל הסביבה של המשחק נותנת הרגשת חידוש לז'אנר שכבר מתחיל לאבד מהפופולריות שלו. הדינמיקה בין האנשים לאנדרואידים מעניינת במיוחד, והיא אולי הדבר היחיד שגורם לי להתחבר מחדש בכל פעם שאני סוגר את המשחק.
דבר נוסף שהופך את המשחק למעניין הוא ה-Flow Chart. בגדול, זהו תרשים זרימה שמראה לכם (על פי בחירת הדיאלוגים שעשיתם) את הדרך בה בחרתם במהלך אותו צ'פטר. הוא גם מראה את האפשרויות האחרות שיכולתם לבחור, אם כי הוא משאיר אותן נעולות ולא הורס לכם (אתם רואים שיש דרך אחרת לסיים את הצ'פטר, אבל לא רואים מה הדרך או איך להשיג אותה), אז, כמו משחקים מונעי-עלילה אחרים, הגיימפליי הוא לא המרכז פה, אבל הוא מציג טוב את העלילה ותומך בה בצורה די מושלמת.
אווירה כללית (פסקול, גרפיקה וכדו'):
בדומה לגיימפליי, הגרפיקה של המשחק, הפסקול שלו וכל הקשור בכך, נבנו במיוחד בשביל לתמוך בעלילה ולהציג אותה בצורה הטובה ביותר. לדוגמה, ממש בהתחלת המשחק, ברגע הראשון שאנחנו שולטים במרקוס, אפשר לראות בן אדם מנגן על גיטרה ומחזיק שלט שעליו כתוב "Human music pay for a music with a soul". אז נכון, זה לא משהו דרסטי אבל הפרטים הקטנים האלו תורמים לאווירת המשחק ועוזרים להרגיש שהעלילה זורמת ולא מאולצת. שלא לדבר על הגרפיקה של המשחק. לי אישית, הגרפיקה שווה כקליפת השום, אבל המשחק הדהים אותי מבחינה ויזואלית כל פעם מחדש. אם זה הגשם שיורד כמעט כל הזמן, או הבעות הפנים של הדמויות, הכול נראה אמיתי כל כך. זה היה ממש כמו לצפות בסדרה.
שורה תחתונה:
Detroit: Become Human הוא לא משחק קזואלי, העלילה שלו קשה ומציגה ביקורת קשה על האנושות ועל היחס שלנו כלפי השונה. אין לי ספק שלחבר'ה שם ב- Quantic Dream יש הרבה מה להגיד על התרבות של בני האדם, והם לא פוחדים להראות את זה. עם זאת, העלילה לא עומדת לבד והיא נתמכת באופן מושלם על ידי הפסקול של המשחק ומהגיימפליי, מה שהופך את המשחק למרענן מספיק כל פעם מחדש, כדי שלא תשתעממו מלחיצה על כפתורי דיאלוג. אבל חשוב להגיד שזה לא משחק שיתאים לכולם. למעשה, בקושי אפשר לקרוא לזה משחק. נכון, יש פאזלים ויש Quick Time Events, אבל הפוקוס העיקרי פה הוא על העלילה, אז אם אתם אוהבים עלילה, זהו משחק חובה. אם אתם מעדיפים אקשן, הייתי ממליץ לחסוך את הכסף שלכם ולקנות משחק אחר.
*הערת כותב, אני בעצמי קיבלתי כמה וכמה ספויילרים מסרטוני יוטיוב שהיו ספציפיים בשמות של הסרטונים שלהם, אז אם העלילה חשובה לכם, אני לא הייתי מחכה עם הקנייה, כל יום שעובר מגביר את הסיכוי שלכם לקבל ספויילר.