לילות לונדון הקרים, עושה רושם שהעיר מכוסה בעלטה תמידית. הרחובות שוממים מאזרחים, בזמן שמגפה קטלנית משתוללת ויצורים אפלים מאיימים על התושבים. הנפשות הבודדות שתמצאו בחוץ בשעות הקטנות של הלילה הם אנשים שאין להם מה להפסיד ורק מנסים לשרוד עד הבוקר. אבל חוץ מאלו שמנסים להעביר את הלילה בשלום, ישנם גם אלו שצדים את היצורים האפלים שמטילים את אימתם על לונדון. הם קוראים לעצמם ״המסדר״ והם מיומנים, חמושים ומוכנים לסכן את חייהם כדי להרוג את יצורי הלילה. ואני נתקל בדיוק בקבוצה קטנה של ציידים כאלו.
אני מתקרב באיטיות ללא ניסיון להסתתר מפניהם. הבריון הראשי שמוביל אותם צועק לי לחזור לביתי, הוא חושב שאני אחד מתושבי העיר חסרי הישע. אני מזנק מהר לעברו, מספר מכות מהירות ואני אוחז בו ונושך את צווארו, דם חם ניתז לכול עבר. אחד מחבריו יורה בי עם רובה קשת כבד, אני מצליח לחמוק מהירייה ומסתער עליו. הוא לא מספיק לטעון את הרובה שלו מהר מספיק ואני משסף אותו בעזרת הטפרים שלי. בעוד הוא נופל על הרצפה, חבר המסדר נוסף מנסה להכות בי עם חרבו, אבל אני מהיר ממנו. אני חומק מהמהלומות שלו ויורה מכף ידי פגיונות שעשויות מדם שננעצים בו בעוצמה ומטיחים אותו לתוך ערמה של חביות.
אני סורק את זירת הקרב ורואה חבר מסדר בודד שמנסה לברוח כדי להזעיק תגבורת. אני משתגר מולו, ונועץ את שיניי בצווארו.
הלילה אני אסעד היטב.
וואמפייר הוא משחק עולם פתוח שזורק אותנו לתוך נעליו של דוקטור ג׳ונתן ריד, רופא שמתמחה בעירוי דם בלונדון שאחרי מלחמת העולם הראשונה. אחרי שג׳ונתן ננשך על ידי זר מסתורי באחת מהסמטאות הוא מוצא את עצמו עם כוחות חדשים וצימאון לדם. המשחק מגיע אלינו מבית היוצר של Life is Strange המצוין ו-Remember Me, מה שאומר עלילה מרתקת ועמוקה שמלווה במסתורין ותעלומות רבות שתצטרכו לפתור. הדמויות השונות שתפגשו במשחק הן לא סתם עוד NPC פשוטים שנותנים לכם משימות ופרסים, הם אנשים שאתם יכולים לנצל בדרכים רבות כדי לקדם התפתחותה של הדמות שלכם גם מבחינת העלילה וגם מבחינת עלייה בדרגות, רכישה ושיפור יכולות שונות.
אתם תוכלו לבחור אם לעזור לאנשים עלי ידי השלמת משימות ולמידה על הרקע וההיסטוריה שלהם. ככול שיסמכו עליכם יותר, כך תקבלו אפשרויות נוספות ותוכלו לגייס אזרחים שונים בשביל מטרות שונות כמו גישה לציוד מיוחד אצל סוחרים, עזרה כנגד אויבים שונים ושיפורים שונים ליכולות מיוחדות. דמויות מסוימות שיבטחו בכם מספיק אפילו יתנו לכם לצרף אותם לשורות הערפדים. אבל לאלו מכם שאין סבלנות לעזור לכול בריון רחוב או מלח שיכור תמיד תוכלו להרוג אותם ולשאוב את דמם כדי לעלות בדרגות במהירות ולקבל את הזיכרונות האחרונים של הדמות שהרגתם. אבל קחו בחשבון שככול שתתמקדו יותר בהרג, עולם המשחק יגיב בהתאם, וחוליות של ציידי ערפדים יתחילו לרדוף אתכם, ואזרחים פשוטים לא ישתפו אתכם פעולה.
העולם הפתוח של וואמפייר מזמין אתכם לחקור סמטאות אפלות, מרתפים עזובים, מערות עתיקות ושלל מקומות שונים שתצטרכו לעבור בהם כדי להבין מה הקשר בין הרציחות, המגפה והפיכתכם לערפד. אבל לונדון היא מקום מסוכן ואתם תצטרכו לבחור אם להילחם בחוליות ציידים ומפלצות אפלות כדי לשרוד, ושיטת הקרב במשחק מאפשרת לכם לקרוע לגזרים כל אויב בדרכים שונות ומגוונות בעזרת יכולות ערפד אפלות שתוכלו לשפר ככול שתתקדמו בדרגות.
ג׳ונתן גם ימצא נשקים שונים ברחבי המשחק שהוא יוכל לשפר ולשדרג בצורה שתתאים ליכולות המיוחדות שבחרתם להשתמש בהן, מה שאומר שתוכלו לבלות לא מעט זמן בלנסות שילובים שונים של כוחות ונשקים כדי למצוא את שיטת המשחק הנוחה לכם.
המשחק גם מכיל מערכת התגנבות אבל לרוע המזל המערכת מסורבלת בצורה מחרידה, ולרוב אתם תבחרו לנקות בגישה הישירה. למזלכם קטעי ההתגנבות במשחק הם מעטים ולא נדרשים כדי להתקדם עם העלילה.
האווירה הקודרת שאופפת את העיר מורגשת כבר מהרגעים הראשונים בעזרת פס קול מעולה שמלווה אותנו לאורך כל המשחק בשילוב עם המונולוגים של ג׳ונתן בזמן שהוא מנסה להבין מדוע נפל עליו גורל כה אכזר ומי אחראי לכך. הדמויות האחרות במשחק מדובבות גם הן בצורה נהדרת וכל דמות מרגישה כמו בן אדם ייחודי שרק מנסה לשרוד את הלילה בדרכו שלו.
אבל למרות הפסקול המצוין והכתיבה המשובחת, המשחק נופל ברמה הגרפית שלו, מה שמרגיש כמו פספוס רציני, מכיוון ומנוע ה-Unreal Engine 4 מסוגל לתת ביצועים מדהימים, אך זה לא המקרה פה. אויבים רבים הם פשוט שכפולים אחד של השני פשוט עם שינויים בנתונים שלהם. העיר לונדון עצמה גם סובלת מהבעיה הזאת, והרבה פעמים מרגיש כאילו רוב הרחובות והסמטאות הם פשוט שכפולים שחוזרים על עצמם מה שיוצר הרבה מצבים של איבוד הדרך.
לסיכום:
וואמפייר מרגיש כמו פספוס, היה לו פוטנציאל להיות מתחרה רציני על משחק השנה עם מערכת קרב חלקה, עלילה מרתקת ודמויות עמוקות שמשפיעות על הסיפור. אבל הגרפיקה הבינונית שבחלקים מסוימים מרגישה כמו עוד מקרה של ״העתק הדבק״ ומערכת ההתגנבות שמרגישה חסרה מאד מונעים ממנו להיות יצירת מופת.