נראה שחידושים למשחקים זה הטרנד החדש בשנת 2020. Tony Hawk, Crysis, Battletoads - כולם החזירו משחקים ישנים אל אור הזרקורים. חלק מן הכותרים האלו עשו עבודה מעולה, וחלקם נחשבו לעבודה בעיניים על השחקנים בזמן שהושקע מינימום מאמץ. האם גרסת ה-Definitive Edition של מאפיה שווה קנייה, או שהיא נחשבת לאכזבה? אז אני שמח לבשר שהיא אכן שווה - אבל עם כמה דגשים ואזהרות.
העלילה
בואו נוציא את המרצע מן השק: "מאפיה" הוא משחק מונע-סיפור. העלילה שלו יושבת בראש סדר העדיפויות והעברת הסיפור באופן אמין ומשכנע לעיתים גורעת מן חלקים אחרים במשחק. העלילה במשחק עוקבת אחר טומי אנג'לו - נהג מונית שנגרר בעל כורחו לעולם של משפחות הפשע האיטלקיות בעיר הבדיונית Lost Heaven.
טומי נכנס במהירות למשפחת "סליארי" - ומשמש בתור גנגסטר לכל דבר ועניין: הוא גובה כספים, מבצע חיסולים ומנהל מלחמה נגד משפחות פשע אחרות ונגד משטרת העיר. העלילה מציגה הרבה צדדים וגורמת לשחקן לא פעם לבצע ולעשות דברים לא מוסריים ודי קשים לצפייה.
כפי שכבר ציינתי קודם, המשחק הוא מונע-סיפור והעלילה של המשחק היא שתשאיר אתכם בפנים לאורך כל הדרך ותגרום לכם להמשיך לשחק עד שתגיעו לקרדיטים. למרות שאני חושב שעלילת המשחק מוצגת באופן מצוין, עם קטעי מעבר מרשימים ודיבוב מעולה, לטעמי היא לא אמינה ולא בנויה בצורה סוחפת או דינמית.
למשל, הדרך שבה טומי "מצטרף למשפחה" פשוט אבסורדית: הוא "הציל" שניים מחברי המשפחה על ידי כך שנהג באיומי אקדח ועזר להם לברוח מאנשים שרדפו אחריהם. חצי שעה אחר כך הוא כבר נפגש עם הדון והוא מתקבל למשפחה.
למעשה, כל העלילה ב"מאפיה" מתקדמת מהר מדי ואף פעם לא נכנסת לפרטים: רגע אחד השנה היא 1932, ואז מסך שחור אחר כך השנה היא 1935 בזמן שהגיבור שלנו הוא כבר איש משפחה עם ילדה קטנה. המשחק קופץ חודשים או שנים כל פעם ומצפה מאיתנו להשלים את המידע ופשוט לקבל את הרגע כמו שהוא, ובשבילי, זה לא עובד.
המשחקיות
"מאפיה" הינו משחק יריות בגוף שלישי, ולמרות הבעיות שציינתי על העלילה, המשחק כן מתגלה כדי כיף, והוא רץ בצורה מעולה. הוא כולל מערכת Cover שתאפשר לכם לתפוס מחסה בזמן הקרבות. הייתי משווה את מערכת הקרב למשהו בסגנון The Order או Uncharted. המערכת עצמה אמנם מאוד פשטנית, אך העובדה שכלי הנשק שבהם תשתמשו נותנים הרגשה של קרב אמיתי ומאוד מספקים עוזרת להכניס את השחקנים לאווירה.
האויבים מדממים וצועקים לעזרה כשהם נפגעים, יש כמות מרשימה של דם ובכללי מאוד כיף להילחם ולקחת חלק באקשן של המשחק. להוסיף על הפשטות שלה, יש מבחר מצומצם מאוד של נשקים (פחות מעשר) וסביר להניח שתשתמשו באותם שלושה כלי נשק לאורך כל המשחק. זה לא בהכרח דבר רע - כל נשק מרגיש ייחודי והעובדה שיש מספר מאוד קטן של נשקים גומרת לכך שתכירו את כל נשק מהר מאוד ותדעו באיזה להשתמש בהתאם לסיטואציה.
בזמן שאתם לא מחזיקים נשק ביד, סביר להניח שיהיה לכם הגה. "מאפיה" מלא בקטעי נהיגה ואלו מרכיבים אחוז גדול מן המשחק. אם אתם בדרך לאסוף כספים, לבצע חיסול, להגיע למסיבה או כל "סידור" אחר - כנראה שממתינה נהיגה של כמה דקות לפחות. על הנייר זה לא נשמע נורא, אבל הנהיגה במשחק מרגישה מיושנת מאוד ולא מהנה, ואם שיחקתם במשחק המקורי אתם תדעו על מה מדובר (השחקנים הותיקים יכירו זאת היטב במשימת "המרוץ" המפורסמת).
מה שמצחיק בעניין הנהיגה הוא שהמפתחים כנראה ידעו שהנהיגה במשחק תעצבן אחוז גדול מן הקונים, ולכן הוסיפו אפשרות לדלג על כל קטעי הנהיגה שלא מקושרים ישירות לעלילה.
מבחינתי, המשחקיות מצטיינת בקטעי האקשן המעולים המשולבים ישירות עם הסיפור של המשחק. בניגוד למשחק השלישי בטרילוגיה שבו תרגישו סתמיות רפטטיבית, פה כל משימה שונה מן הקודמת ומספקת חוויה נפרדת ויש הרגשה של השפעה אמיתית על העולם וגם על הקו עלילה שמתרחש באותו רגע.
עיצוב העולם
בדומה לשליטת הרכבים, גם בקטגוריה הזאת "מאפיה" מרגיש מיושן. למרות שחלק גדול מן המשחק יכלול נהיגה ממקום למקום, לא מדובר במשחק עולם פתוח. המשחק מחולק להמון חלקים קטנים, שכל משימה משמשת בתור חלק (Chapter) אחד. את רוב המשימות תתחילו בבר המשמש כמפקדה, ומשם תצאו לחלק הנהיגה המדובר, תעשו את מה שמוטל עליכם, לרוב יהיה קטע מעבר וזהו. סיימתם את ה- Chapter.
הבחירה העיצובית הזאת הייתה הגיונית בשנת 2002, כשהמשחק המקורי יצא ולמפתחים היה קשה לרנדר עולם גדול שכזה מבלי לחלק את המשחק לחלקים. אבל, ראבק, אנחנו בשנת 2020. הבחירה להיצמד לפורמט המקורי גורמת לכך שהעלילה לא רציפה ואתם תגיעו למסך טעינה או מסך שחור כל פעם שיקרה משהו מעניין על המסך (כל סף משימה).
מבחינתי אני עם דעה מפוצלת. מצד אחד, המשחק לאורך כל הדרך נצמד למקור, שזו מעלה אותה יעריכו מעריצים מקוריים של המשחק וכנראה הם אלו שיאהבו אותה. אבל מצד שני, מעריצים חדשים שקנו את האוסף החדש ורוצים להיכנס לטרילוגיה הזאת אמנם יתקלו בסיפור מעולה, אך כזה שמסופר בצורה מרושלת ומיושנת שהורגת כל תחושת סיפוק.
אף אחד לא אוהב מסכים שחורים ומסכי טעינה, אז למה להכניס אחד כ-ל פעם שאנחנו מסיימים Chapter? הרי כפי שציינתי בהתחלה, המשחק קופץ חודשים ואפילו שנים בלי התראה מוקדמת. משימה אחת יכולה להתקיים בשנת 1931, ומשימה אחריה בשנת 1933. מה שפוגע בסיפור עוד יותר. אני אוהב לחוות דברים בעצמי.
גרפיקה ופסקול
למרות הבעיות הרבות שהמשחק מכיל, בקטגוריות הללו המשחק מצליח מכל בחינה. הסאונד, הדיבוב, המוזיקה, הכל פשוט עובד כיחידה אחת מושלמת. קטעי המעבר מושקעים במיוחד וצוות המדובבים מצליח להעביר את מניעי הדמות בצורה משכנעת ואותנטית. כמובן חובה לציין את הגרפיקה המשוגעת, ומדובר באחד המשחקים היפים שקיבלנו ב-2020. הכל מרונדר לרמות הקטנות ביותר והופך את העיר Lost Heaven למקום שוקק חיים ואמין מבחינה עלילתית, למרות שמדובר בעירייה פיקטיבית לחלוטין.
בשורה התחתונה
אם לדבר בכנות, אני אישית לא נהניתי מהמשחק. לטעמי, הוא היה מסורבל, מתיש ומרגיש מיושן. אין לי ספק שלא מדובר במשחק גרוע, אלא משחק עם נישת מעריצים מאוד קטנה. אם גדלתם על סרטים דוגמת הסנדק, או אתם חובבים היסטוריה ודמויות כמו אל קאפונה או ג'סי ג'יימס מרתקות אתכם, אין לי ספק שאתם תתמכרו לסיפור ולעולם הקודר שהמשחק מציג.
אבל - אם אתם מחפשים סיפור סוחף, עם עולם עוצר נשימה ומערכת קרב מושלמת, לצערי ל"מאפיה" אין מה להציע. למרות שכוונת המפתחים הייתה לא לגרוע מהחוויה של המשחק המקורי ולשמר אותו ככל שרק ניתן - אני מוצא שזה רק פגע בתוצאה הסופית, עקב חוסר התאמה לזמנינו.
עותק הסקירה התקבל תודות ל"עדלי יונייטד" - המשווקת הרשמית של Mafia Definitive Edition בישראל.