עונת הבכורה של דני אבדיה ב-NBA כללה מספר רגעים גדולים, אבל גם כאלה מאכזבים כשהעיקרית שבהם היא הפציעה שהובילה לסיום מוקדם שלה. עם זאת, רוחו של הכוכב הישראלי ממש לא נשברה ובפודקאסט "World of Basketball" דיבר בהרחבה על המוטיבציה לקראת העונה הבאה, השיקום וגם על התקופה במכבי תל אביב והחוויות מאבא זופר.
"השיקום הולך טוב, אני הולך לחדר כושר כל יום ועובד קשה כדי לחזק את הרגל. יש לי הזדמנות לקחת את הזמן להשתפר וזה הולך טוב בינתיים", עדכן אבדיה וסיכם: "השנה הזאת הייתה שונה. לא עשיתי יותר מדי דברים כי לא ממש היה זמן. היה משחק כל יום וכשאין משחקים אתה רוצה לנצח. הייתי פה במסעדה והיה ממש יפה פה, אבל בתקווה שכשהכל ייפתח שנה הבאה אני אחווה את העיר במלאה. אני אחווה איך לשחק מול יציעים מלאים. אני נרגש לחזור לשחק, שנה לא קלה מבחינתי בפן האישי, אבל התחלתי להתגבר על זה ומשתדל להיות כשיר לכל משחק. אני מרגיש שחוויתי הרבה דברים שיעשו אותי שחקן חזק מנטלית ואני מאוד אופטימי לגבי זה".
ההבדלים בין ה- NBA לאירופה: "למדתי המון, אני יכול להתחיל מזה שזו תרבות שונה. יותר משחקים, יותר אינטנסיביות, הרבה משחקים רצופים, ליגה חדשה לגמרי ושחקנים שלא הכרתי ולא שיחקתי נגדם. למדתי שצריך להיות עקבי ולשמור על הגוף שלך, אחרת סביר להניח שתיפגע. ואחרי השנה הזאת אני אהיה יותר ממוקד ואוודא שהכל כמו שצריך. חוויתי גם דברים שלא יהיו תמיד כמו לשחק בלי אוהדים ובדיקות קורונה כל יום. אני מקווה שזה יחזק אותי לקראת העונה הבאה".
הפציעה: "מה שקרה באוות רגע זה שלא ראיתי את הרגל, אבל כשנחתתי שמעתי קולות לא טובים, אז לא רציתי להסתכל. ג'ורדן בל בא וכיסה לי את הרגל וחשבתי שאם הוא עשה את זה, המצב כנראה רע והשתגעתי מזה בהתחלה. הודיתי לו על זה שכיבד את הפרטיות שלי, אבל זה עשה אותי עצבני וכשראיתי את הרגל שלי ושהכל במקום, זה הרגיע אותי בגדול".
לשחק עם ווסטברוק וביל: "בהתחלה זה היה הלם בשבילי. אבל באיזהשהו שלב, זה לא שזה הפך להיות מובן מאליו, אבל הרגשתי שהם חברים לקבוצה. עבורי זה כבוד גדול לחלוק מגרש עם שחקנים גדולים כמוהם שאני יכול ללמוד מהם המון, לחוות דברים והם באמת רוצים בהצלחה שלי שזה חשוב מאוד. אפשר לראות את הניסיון שלהם ושיש להם הרבה שנים בליגה, מה צריך לעשות ואיך לשמור על הגוף שלהם כדי מוכנים 'לרצוח' בכל משחק. במשחק נגד הלייקרס, כשעליתי ברבע האחרון קלעתי שתי שלשות ולייאפ, ראסל האמין בי ונתן לי את הכדור, הכניס אותי למשחק. הוא רוצה בהצלחה שלי ואני מכבד אותו על זה".
"ווסברוק רוצה שאצליח" (GETTY)
מה הוא רוצה לשפר: "אני רוצה להיות אובססיבי לקליעות. זה חלק גדול מהמשחק ואני רוצה להיות מסוגל לקחת זריקות גדולות. החלטתי לשפר את היד השמאלית כפרויקט, אני רוצה לזרוק טוב בשתי הידיים ומכוון שככה זה יהיה. אני רוצה להשתפר גם בזריקה מ-3. ומשם אמשיך להוסיף דברים".
אבא זופר: "כשהתחלתי לשחק הוא היה הרבה אחרי הפרישה, שיחק בשביל הכיף עם חברים. תמיד אני שומע סיפורים וכשגדלתי שמעתי סיפורים על הקריירה. התחלתי לשחק כדורגל, כי גם הוא התחיל ככה, ובהמשך עברתי לכדורסל. אני זוכר את עצמי משחק עם חברים בשביל הכיף. ואז עברתי למכבי תל אביב, המועדון הגדול בישראל, וכל הגישה שלי השתנתה. היה בהתחלה קשה בגלל הנסיעות הארוכות, אבל בהמשך עשיתי את העבודה שלי. הייתה לי פציעה של שבעה חודשים שעצרה אותי, הייתי נמוך וגבהתי. בגיל 16 חתמתי על חוזה מקצועני ובגיל 19 הייתה לי עונת פריצה וזכינו באליפות והחלטתי לגשת לדראפט".
"לא לגמרי קיבלתי את סגנון המשחק, והוא לא באמת אימן אותי, אבל את רוח התחרותיות ומוסר העבודה, קיבלתי ממנו. לא משנה מה עשיתי או במה שיחקתי, תמיד לקחתי את זה ברצינות. זה חלק ממני. אני נהנה, אבל משתדל לקחת את זה ברצינות ככל האפשר".
איך זה לשחק במכבי ת"א: "מלחיץ, במיוחד כשאתה צעיר. אני לא יודע אם יש את אותה סבלנות כמו ב-NBA, ששם אתה מגיע ומתפתח והקבוצה נותנת לך לגדול. באירופה מסתכלים על ניצחונות ותארים כאן ועכשיו. אתה רוצה לפתח שחקן, אבל לא בטוח שהוא ישחק, ואם ישחק הוא צריך לעשות הגנה ולעזור לקבוצה. זה מה שניסיתי לעשות מגיל 17. זה התחיל מ-6-7 דקות והפך ל-10, 15 ואז 20. בהתחלה זה היה לא פשוט עם כל הקהל, אבל בהמשך אתה מתרגל לזה והיום אני יכול לחסום הרבה רעשי רקע".
"אנחנו הקבוצה הכי טובה וכולם מצפים איתנו לנצח. ומולנו יש קבוצה שלא מגיעה מגיעה לגמר כל שנה, ואז כשהיא מגיעה, היא בטירוף לנצח את מכבי ולזכות בתואר ולעשות היסטוריה. ואם אנחנו זוכים, זאת מכבי. ליריבות אין לחץ ואין מה להפסיד. זה המון לחץ בגלל שמכבי זאת הקבוצה של המדינה. ואם יש לנו עונה רעה זה משפיע".
"לשחק במכבי ת"א זה מלחיץ. במיוחד כשאתה צעיר" (אלן שיבר)
יורוליג: "היה כיף כי הייתי בהרבה מקומות שלא הייתי. ברצלונה, מדריד, מוסקבה... זה כיף לחוות את האווירה והאוהדים במקומות כאלה".
היחסים עם שחקנים ממכבי ששיחקו ב-NBA: "קיבלתי המון עצות. הם רצו מאוד בהצלחה שלי והסבירו לי כל מה שרציתי לדעת. לא הייתי הכי ממוקד ב-NBA אלא בכאן ועכשיו וזה לעשות את שלי במכבי. פה ושם הייתי סקרן ושאלתי שאלות, אבל לא עסקתי רק בזה. אמארה סטודמאייר הוא היה פשוט שונה, הוא אהב לבוא לחדר כושר. הוא לא צעיר ולראות אותו ראשון בחדר כושר כשאני שם, זה לא מובן מאליו. הוא יכול היה לבוא אחרון, הייתה לו קריירה גדולה, והוא עדיין רצה להשתפר ולהיות מקצוען. הוא היה נשאר אחרי האימונים וצופה בי, הוא עזר לי והאמין בי. ולכן הקשר שלי איתו היה משהו מיוחד. הוא התגייר, אז הוא שאל אותי על על חגים והתנ"ך. היינו בקשר מחוץ למגרש ועליו. נהנתי בזמן שלי איתו".
הזכיות עם העתודה: "אז זה היה נראה בלתי אפשרי לעשות דבר כזה בישראל, הייתה רק מדליית כסף. והצלחנו לזכות באליפות אירופה. ואני זוכר את ההתרגשות בטיסה הביתה ולא יכולנו לצאת מנתב"ג שלוש שעות. זה היה ענק ולא יכולתי לדמיין שאעשה את זה שוב, ואז שנה לאחר מכן הייתה לנו חבורה מוכשרת, כולל ים מדר שבוסטון בחרה בדראפט, ושחזרנו את זה. למדינה קטנה כמו ישראל זה משוגע ורגע מיוחד בקריירה שיישאר איתי לנצח".