שריקת הסיום באצטדיון הארטמיו פרנקי בפירנצה היתה אות לפרוץ החגיגות של שחקני בטיס. זה קרה בתחילת החודש, כאשר הקבוצה של מנואל פלגריני הבטיחה את הכרטיס לגמר הקונפרנס, שהוא הגמר האירופי ראשון אי פעם של המועדון, אחרי 2:2 בהארכה מול פיורנטינה (3:4 בסיכום). רק שחקן אחד שלה לא עמד בהתרגשות והחל לייבב בבכי של אושר, כשהוא מנגב את הדמעות עם חולצתו המיוזעת. זה היה אנתוני, שהוציא את כל התסכול על שתי העונות האחרונות במנצ'סטר יונייטד.
"אני בוכה הרבה עם אמא שלי, עם האחים שלי ועם האישה שלי", סיפר גיבור הערב הברזילאי, שסיים את המשחק עם שער נפלא ובישול מכריע לעבדה בהארכה וסידר לבטיס את הכרטיס לגמר הגדול מול צ'לסי בוורוצלאב. "המשפחה שלי יודעת מה עברתי רק 3-4 חודשים קודם לכן. עברתי הרבה בחיים האישיים שלי, וכל זה השתנה עכשיו. אני מודה לאלוהים שנתן לי את ההזדמנות הזאת ועכשיו אחרי התקופה הקשה אני חי את החלום ורוצה להנות מהרגע", המשיך אנתוני בראיון שריגש רבים מאוהדי הכדורגל שצפו במשחק בטלוויזיה.
ברמה האישית, אנתוני הצליח להשכיח מהר מאוד את הרושם הגרוע שהותיר מהתקופה הנוראית במנצ'סטר יונייטד, שם הוא נחשב עד היום לאחד הפלופים הגדולים ביותר בתולדות המועדון. הווינגר הברזילאי נולד מחדש בבניטו ויאמרין, הבקיע 9 שערים ובישל עוד 5 ב-25 הופעות בבטיס מאז הצטרפותו בהשאלה בחורף האחרון, כשהוא חלק בלתי נפרד מתהליך השיפור של קבוצתו. "היו לי רגעים רעים ביונייטד, וברור לי שהייתי יכול לעשות יותר", סיפר אנתוני על העונה וחצי באולד טראפורד, אחרי שנאלץ להתמודד ללא הצלחה עם תווית ה-100 מיליון יורו ששולמו עליו מאייאקס. לצורך ההשוואה, הוא רשם 12 שערים ובישל 5 ב-96 הופעות באנגליה ולא היה אוהד אחד שהיה יכול להצדיק את ההשקעה האדירה בו.
במדי יונייטד. ציפיות גדולות מדי (Getty)
מאז שאנתוני עלה למשחק הבכורה שלו בלה ליגה, אי שם במחזור ה-22 בתחילת פברואר, העונה של בטיס התהפכה במובן החיובי של המילה. מהמקום העשירי, שמוביל לשום דבר, הקבוצה של מנואל פלגריני ביצעה קאמבק מרשים בחצי העונה שנותרה ונאבקה עד הרגע האחרון כמעט על הכרטיס לליגת האלופות, במקביל למסע ההיסטורי שלה לגמר הקונפרנס. תחת אנתוני, בטיס צברה יותר נקודות מאתלטיקו מדריד, ניצחה את ריאל מדריד וסיימה בתיקו מול ברצלונה. ללא קשר לתוצאה בגמר האירופי, הקבוצה סיימה שישית ותשחק בעונה הבאה בליגה האירופית, כך שהיא כבר עמדה בצפיות שלה.
אם אפשר לנתח את ההבדלים בין אנתוני של יונייטד לאנתוני של בטיס, אז צריך לומר כמה דברים. ראשית, הוא אף פעם לא היה שחקן של "100 מיליון יורו", אבל הוא גם לא כל כך גרוע כמו שעשו ממנו ביונייטד. הוא כנראה איפשהו באמצע. אנתוני מעולם לא נחשב היה לשחקן של מספרים, וגם כאשר הוביל את אייאקס לשתי אליפויות, הוא מעולם לא רשם יותר מתשעה שערי ליגה בעונה. מעשי הלהטוטנות שלו באגף, רגל שמאל החזקה ואולי גם המוצא והגיל (היה בן 22 כאשר עבר ליונייטד) משכו אותו מהר לקבוצה כושלת ונואשת כמו יונייטד שלא בוחלת באמצעים כלכליים.
המעבר לבטיס עשה לו טוב מקצועית, חברתית ומשפחתית. הוא נהנה מהשמש של אנדלוסיה ומקבל חום וחיבוק מהמאמן שלו פלגריני, ומהקהל שהתאהב בו בזמן קצר וקורא לו להישאר בכל רגע נתון ואפילו השתעשע ברעיון של פתיחת גיוס תרומות להשארתו במועדון. הוא כבר קיבל שם ספרדי - "אנטוניו", מה שאומר בעצם הכל. אנתוני הוא לא השחקן הראשון שקמל ביונייטד ופורח במקום אחר, תוצאה של מערכת אחת חולה ומערכות אחרות בריאות יותר. בנוסף, נראה גם שסגנון המשחק הספרדי מתאים לו יותר מהקצב הפראי בפרמיירליג.
עכשיו מדברים בגלוי כבר על המשך הקשר עם בטיס. נשיא המועדון אנחל הארו כבר טען שהוא מתכוון לעשות הכל כדי להשאיל אותו עונה נוספת, אבל הדבר מורכב. יונייטד כרגע משתתפת ב-83 אחוז משכרו, מה שהפך את השאלתו לכדאית במהלך ינואר האחרון, אבל לבטיס אין אפילו זכות ראשונים על רכישתו מיונייטד. בצד השני עומד מועדון שזה עתה סיים במעמקי הפרמיירליג והפסיד בגמר הליגה האירופית, מה שאומר שהשדים האדומים לא ישחקו בעונה הבאה בליגת האלופות. הפרשנים בספרד סבורים שהפקטור הזה יקל על אנתוני להמשיך עוד עונה בבטיס. הגם שהברזילאי בעצמו מצהיר בכל במה שהוא נהנה מאוד לגור בסביליה והתחבר בצורה נהדרת למועדון.
אלמנט נוסף שיוכל להשאיר אותו תחת השמש האנדלוסית היא הרצון להגיע הכי מוכן לקראת המונדיאל. אחרי שנתיים שהיה בהקפאה, הלהטוטן מדרום ספרד זומן שוב לסגל נבחרת ברזיל תחת המאמן החדש קרלו אנצ'לוטי, כשנה לפני פתיחת טורניר גביע העולם שיתקיים בארה"ב, קנדה ומקסיקו. ואחרי ששערי הנבחרת שוב נפתחו בפניו, לאנתוני תהיה הזדמנות אולי חד פעמית להראות לחובבי הפרמיירליג שהוא לא השחקן שהם הכירו לרעה, והרבה יותר חשוב - לכתוב את שמו בדפי הזהב של בטיס כאשר יפגוש הערב את צ'לסי בקרב על הקונפרנס ליג