העונה של בית"ר ירושלים רק התחילה, והיא עומדת הערב (חמישי) במבחן גדול, אולי מהגדולים ביותר שיהיו ב-2026/27. סגנית האלופה רוצה לנצח את אוסטריה וינה בחוץ ולעלות לפלייאוף מוקדמות הקונפרנס ליג אחרי שהפסידה 2:1 במשחק הראשון כשבמקביל עולים הקולות שמבשרים על ניסיונות של אלמוג כהן לסגל את עומר אצילי וירדן שועה לדרך שלו.
איתי שכטר, פרשן ערוץ הספורט, חשף שיחה בין השלושה ב"יציע העיתונות" ביום שני האחרון. "הוא אמר לאצילי ושועה שאם הם יורידו את האינטנסיביות, ויעשו דברים שהוא לא אוהב, הם ירדו לספסל. שחקן לא יכול לחשוש כל רגע מחילוף, הם לא יכולים ללחוץ 90 דקות".
כהן עצמו דיבר על הרצון לחלק את הדקות של השניים עוד בשלבי ההכרעה במוקדמות באירופה מתוך מחשבה על העונה הבאה. במשחק מול אוסטריה וינה שניהם הוחלפו בדקה ה-65, במצב של 1:1, ע"י יוג'ין אנסה וג'ונבוסקו קאלו.
שבוע לפני כן, בהארכה מול לרנקה, שועה החליף את אצילי בדקה ה-90 לאחר שהתאושש מפציעה. אצילי אמנם כבש צמד, אך ראה את הפנדלים מהספסל. בזה שלפניו, במצב של 0:0, שניהם ירדו לספסל בדקה ה-57. במשחק האירופיות אצילי הוחלף במחצית ושועה עלה בדקה ה-78. יש סיבות שונות, אבל המגמה ברורה - שני הכוכבים של בית"ר לא סיימו משחק יחד על הדשא תחת המאמן החדש.
בשנה שעברה, לשם ההשוואה, היו 23 משחקים בהם אצילי שיחק יותר מ-85 דקות ו-18 לשועה. כהן שימש אז בתור המנהל המקצועי, בזמן שברק יצחקי - חלוץ גדול בעבר בעצמו - עמד על הקווים. משהו השתנה, וזה יכול להכריע את העונה של בית"ר. אז מי צודק?
סוגייה. אלמוג כהן (אלן שיבר)
הצד של אלמוג כהן
אלמוג כהן אמנם בשנה הראשונה על הקווים בתור מאמן כדורגל, אך שימש כמנהל מקצועי גם בבית"ר ירושלים ולפני כן גם במכבי נתניה. הקדנציה המרשימה שלו באינגולשטדאט כשחקן הובילה להשפעות גם על האימון עם נהלים שונים שהוא לקח מתקופתו בגרמניה והתמקדות בפרטים, כולל מספר פיזיותרפיסטים גבוה יותר באימון.
יחד איתה, עלתה החשיבות של משחק הלחץ. גם בשנה שעברה בה בית"ר ירושלים הייתה קרובה מאוד לזכייה באליפות ראשונה מאז ימי ארקדי גאידמק ראינו את זה, כששלישיית הקישור ניסתה ללחוץ יריבות ולהשתלט על מרכז השדה. כהן צירף בקיץ הנוכחי את דניאל וורקו ונועם מוצ'ה, לצד בוריס אינו שהגיע בינואר (אחרי ששיחק לצד אלמוג כהן בעונתו האחרונה במכבי נתניה), בניסיון לשלוט במשחק.
אנחנו, פרשני הכדורגל, אוהבים לחפור לכם על "משחק הלחץ". מה זה בעצם אומר? הלחץ נועד לסייע לקבוצה להחזיר אליה את הכדור אחרי שהיא מאבדת אותו, כששחקנים נצמדים לשחקני היריב בשלב מוקדם. החשיבות של הלחץ, בטח בעמדות האגף של שועה ואצילי, בעצם מקשה על היריבה להניע כדור, מונעת בניית התקפות בשלב מוקדם ויכולה להוביל לאיבודי כדור בשליש האחרון של המגרש, מה שהופך לשער.
הלחץ בכדורגל בשנים האחרונות, בין היתר בזכות ההצלחה של בורוסיה דורטמונד וליברפול בעידן יורגן קלופ (וה"גנגפרס" הגרמני), השתנה ללא היכר. שחקנים מתבקשים להפעיל את הלחץ הזה על היריבות, לחלץ כדורים ולהפוך אותם לשערים. ליברפול הגדולה של קלופ זכתה בתארים בהובלת מוחמד סלאח וסאדיו מאנה.
שחקני הכנף של בית"ר ירושלים אמנם רשמו עונה אישית מצוינת ב-2025/26, אבל קשה להגיד שהם לחצו. אצילי ושועה, יחד, רשמו 7.78 פעולות הגנתיות למשחק כולל 3.7 חילוצי כדור. שחקני הכנף הבכירים של הפועל ב"ש, מכבי ת"א והפועל ת"א עשו בין 11.33 ל-11.58.
אמיר סהיטי לבדו חילץ 3.6 כדורים למשחק בתקופתו הקצרה בישראל, בזמן שזאהי אחמד רשם 6.6 פעולות הגנתיות ב-45 דקות למשחק. סהיטי היה שחקן משמעותי מאוד בהתקפה, ובתקופתו מכבי ת"א שיחקה כדורגל טוב יותר משמעותית מאשר בתחילת העונה (וזכתה בגביע). דן ביטון וסתיו טוריאל, שני שחקני כנף שהיו בעלי השפעה דומה לאצילי ושועה כששיחקו, סיימו את העונה עם 4.98 ו-5.23 פעולות הגנתיות למשחק. שועה היה על 3.05, אצילי על 4.73. סביר שהמספר של ביטון היה עולה אם היה משחק בפלייאוף העליון, בו ב"ש שיחקה מול קבוצות טובות יותר והוא נדרש לתרום יותר בפן ההגנתי.
מה כל המספרים האלה אומרים לנו? ששחקני כנף יכולים ללחוץ יותר. גם שועה ואצילי. יכול להיות שבית"ר ירושלים הייתה קבוצה שלמה יותר אם הם היו לוחצים, מה שאולי היה פוגע במספרים שלהם, אבל מאפשר לשחקנים אחרים כמו עדי יונה (כשיחזור), וורקו או החלוצים לנצל את המהירות שלהם ולהגיע לשערים בזכות אותם חילוצי כדור. "כשכהן מאמין במשהו, הוא מאמין בו עד הסוף", אמר שכטר בהתייחסו לשיחה בין השניים.
קלופ. מאבי שיטת הלחץ המודרנית (Getty)
הצד של אצילי ושועה
מצד שני, אין אף שני שחקנים שהשפיעו על המשחק של קבוצתם יותר מעומר אצילי וירדן שועה. השניים היו מעורבים ב-40 שערים מ-78 הגולים שבית"ר כבשה, כששועה היה מעורב ב-23, אצילי ב-21 והם בישלו ארבעה זה לזה. ההשפעה שלהם הייתה גדולה הרבה יותר משל סתיו טוריאל ולויזוס לויזו, שאמנם הגיעו למספרים נאים אך סיימו פלייאוף עליון רע.
במהלך המונדיאל דיברנו כאן על כמות הזמן שמסי מעביר בהליכה על הדשא. הארגנטינאי כמעט ולא עשה שום פעולה הגנתית, אבל עדיין היה השחקן הטוב ביותר בטורניר בו ארגנטינה הגיעה לגמר. אלמלא ההרחקה המטופשת של אנצו פרננדס, גם במשחק בו היא כמעט ולא הורגשה, היא עוד הייתה יכולה לזכות בתואר.
שועה ואצילי היו ברביעייה הראשונה בליגת העל בשערים בעונה שעברה. שועה היה רביעי במלכות הבישולים, אצילי במקום העשירי. שניהם היו ברביעייה הראשונה בכמות המצבים הגדולים שיצרו, שועה הוביל את הליגה במסירות המפתח ואצילי בכמות הבעיטות למסגרת. נכון, הם כיסו פחות מ-6 ק"מ כל אחד במשחק ועשו כמות נמוכה של ספרינטים בהשוואה לשחקני כנף בקבוצות צמרת, אבל מה יותר חשוב משערים?
רק מתוך המחשבה הזאת, אצילי ושועה יכולים וצריכים להשלים 90 דקות בכל משחק משיקולים מקצועיים. אצילי בן 33 בזמן ששועה התמודד עם מספר פציעות בשנים האחרונות, ולכן אין בושה ברוטציה, אבל הם הראו שהם מסוגלים לשמור כוחות על הדשא. איפה הבעיה? זה מנוגד לכל הגישה של הלחץ.
ארגנטינה הגיעה לגמר המונדיאל בזכות היכולת של תשעת שחקני השדה האחרים לרוץ סביב מסי. כאן מדובר בשני שחקנים עליהם צריך לחפות, וכדורגל שונה משמעותית ממשחק נבחרות. שועה ואצילי יכולים לייצר פעולה שמובילה לגול בכל רגע, אבל אם הם ילחצו טיפה יותר, הסיכוי שהכדור יהיה במקום שבו הם צריכים אותו גדל.
אולי שני השחקנים הטובים בליגה. אצילי ושועה (אלן שיבר)
מי צודק?
אלמוג כהן כנראה לא מצפה משועה ואצילי להפוך לשחקנים שלוחצים במשך 90 דקות ולא נותנים מספרים. יש חשיבות גם לשחקנים כאלה, כמו זאהי אחמד שהפך לאחד השחקנים הטובים בישראל בזכות האינטנסיביות והגמישות הטקטית, אך מדובר בשחקן שאשתקד היה מעורב בתשעה שערים במשך עונה שלמה.
הפתרון, כנראה, נמצא באמצע. שועה ואצילי יכולים ללחוץ מעט יותר בחלק מהמשחקים, בטח מול קבוצות אירופאיות שמשחקות באינטנסיביות שונה מאשר ליגת העל שלנו, ובמקביל הם הרוויחו בשנים האחרונות את ה"קרדיט" לשרוף על הדשא בדקות בהן הכדור לא אצלם והם לא רודפים אחרי מגנים.
ניר קלינגר, אחד המאמנים הוותיקים בכדורגל הישראלי ומי שכידוע לא פחד ללכת "ראש בראש" מול אבי נמני במכבי ת"א לפני עשרים שנה, אמר ש"כהן לא יכול לאבד את השחקנים האלה. אני מצפה מאצילי ושועה להרים את רמת האינטנסיביות שלהם ולא תהיה בעיה".
זאת, כנראה, התשובה. ברמה העקרונית אלמוג כהן צודק. כל עשרת שחקני השדה צריכים ללחוץ בכדורגל המודרני, והלחץ הזה מביא לשערים כפי שאנחנו רואים אצל רן קוז'וך בהפועל באר שבע. קינגס קנגווה, דן ביטון ומוחמד אבו רומי אשתקד הגיעו למספרים מרשימים מאוד כתוצאה מאותו לחץ, שהפך לשערים. עשרה שחקנים רגילים יכולים לרוץ ולמנוע מהיריבות להניע כדור, במה שהופפך קבוצה טובה למוצלחת.
מצד שני, התפקיד של המאמן הוא להוציא את המקסימום מהסגל ברשותו. אצילי בן ה-33 ושועה בן ה-27 לא ישתנו בשלב הזה של הקריירה, ובשנה שעברה הם היו קרובים מאוד לאליפות. בית"ר טיפלה בחלק מהבעיות שלה (אינטנסיביות בקישור, עומק בהתקפה) בקיץ האחרון. חלק אחר עדיין טעון שיפור. שועה ואצילי, לעומתם, הם הפתרון. זה לא אומר שהם צריכים ללכת על המגרש במשך 80 דקות במשחק כמו מסי במונדיאל האחרון, אבל ממש לא אומר שהם צריכים לרדת לספסל.