1. בכל קלישאה יש משהו חבוט וחסר טעם, אבל אם יש קלישאה שאני באמת לא סובל היא - "בית"ר לא טובה באירופה". מדובר, במחילה, באם כל החארטות. מין רצון של מישהו לקחת שורה של צירופי מקרים ולהפוך אותם לחוק טבע. כאילו יש קשר קוסמי בין הכרטיס האדום של תומר אזולאי בברוז', השער העצמי של שמעון גרשון (גם הפועל לא טובים באירופה?) נגד בוקרשט והחמצת הפנדל של אנסה אתמול.
האמת היא שאין שום דבר במדים צהובים-שחורים או בלוגו של מנורה שאמור לגרום לך לקרוס ולפשל. כל ההפסדים הכואבים של בית"ר באירופה הם, בסופו של דבר, מעשה ידי אדם. מעשה ידי מנהלים, ומאמנים, ושחקנים, שלא הצליחו להתעלות לגודל השעה. או כמו שכתב מורנו ורבנו שלום חנוך: "אין שום עם סגולה, יש רק יחידים".
מה כן היה אתמול בווינה? לדעתי, פשוט חוסר ניסיון. החומרים שמרכיבים את בית"ר ירושלים של קיץ 2026 הם אולי טובים מאוד לליגה הישראלית, אבל חסרים את המרכיב הנדרש כדי לסמן "וי" באירופה. מה שיש לדור פרץ למשל, או לעומרי אלטמן, או למיגל ויטור - ידע מצטבר ויכולת להתמודד עם מצבים קשים כי הם היו בזה.
בסופו של דבר, היה לבית"ר שחקן אחד שיודע מה זה לנצח משחק אירופי באוגוסט. קראו לו עומר אצילי, והוא יצא לפני דו קרב הפנדלים. את הפנדלים בדו קרב בעטו בריאן קרבאלי, תומר יוספי, יוג'ין אנסה וטימוטי מוזי. כולם שחקנים מוכשרים, אבל אף אחד מהם עוד לא חווה משחק כל כך צמוד בשלב כזה של העונה. היעדר הניסיון והמנהיגות ברגעים האלה זעק לשמיים - והורגש מאוד גם בשבוע שעבר, וגם בדקות הסיום ובהארכה. בטח אחרי שלוקה גדראני יצא.
לא טובה באירופה? שטויות
וכשמדברים על היעדר מנהיגות, חייבים לדבר על הקפטן. ירדן שועה היה ונשאר כדורגלן על במונחים ישראליים. את הדברים שהוא עושה עם כדור מעטים בארץ יודעים לעשות, עוד פחות כאלה שמשחקים בליגה הישראלית. אבל צריך גם לציין את העובדה הבאה: בית"ר ירושלים הגיעה שלוש פעמים העונה לפנדלים. פעם אחת נגד הפועל ת"א במשחק האירופאיות, פעם נוספת נגד א.א.ק לרנקה בסיבוב הקודם ופעם שלישית אתמול. באף אחד מהדו קרבים, ירדן שועה לא בעט פנדל.
אחרי ששועה לא בעט נגד הפועל ת"א, סיפרו לנו שזה ישתנה ושהפעם שועה יבעט ראשון. שני הדו קרבים שבאו אחריהם הבהירו שמאחורי ההצהרה הזאת לא היה הרבה. אין תירוצים בהקשר הזה - כל עוד שועה היה זמין לבעוט (כלומר לא הוחלף לפני), הוא היה צריך לבעוט ראשון. לפני כולם. זו המשמעות של מנהיגות - יש בה מרכיב ברור של דוגמא אישית. "ממני תראו וכן תעשו", כמו שאמר גדעון בן יואש ללוחמים לפני הקרב במדיין בספר שופטים (פרק ז', פסוק י"ז - עשיתי גוגל).
גם מי שלא כ"כ אוהב את שועה, ייאלץ להודות שעבר עליו בשנים האחרונות תהליך מדהים. הוא התרפא מלא מעט מחלות ילדות שהיו לו, הוא ניקה המון מניירות, הוא הופיע להמון משחקים חשובים והוא באמת היה הקטר שהוביל את בית"ר בעונה שעברה (עם כל הכבוד לעומר אצילי). אבל מנהיגות לא נמדדת כשהולך, אלא דווקא כשלא הולך. וברגעים המכריעים, בהארכה ובפנדלים, בית"ר היתה צריכה דמות סמכותית בתוך הדשא. וזה היה חייב לבוא משועה. העובדה שהוא לא היה שם, מאכזבת ואומרת משהו עליו - ואולי על התהליכים שהוא עוד צריך לעבור, כדי להיות קפטן אמיתי.
ההפסד בפנדלים לאוסטריה וינה לא מאכזב בגלל שהוחמצה הזדמנות לעונה אירופית. בסיבוב הבא, בית"ר היתה יכולה לקבל את בראגה - וכנראה שהיתה עפה שם. האכזבה מגיעה מכך שלבית"ר היתה הזדמנות פז לצבור ניקוד יקר, מול יריבה שבשום פנים ואופן לא היתה טובה או עדיפה עליה, ופספסה בגלל דברים קטנים. בגלל טעויות קטנות ובלתי נסלחות. הדברים שמפרידים בין קבוצות מנוסות ואחראיות - לבין קבוצות שעפות לפני הפלייאוף. שוב. בפעם האלף.
אלמוג כהן יצטרך לקחת את שני המשחקים האלה כשיעור להמשך הדרך. אירופה אמנם אין, אבל יש עונה ארוכה לפני בית"ר - וכדי להגיע למחוז חפצה (ולמה שאלמוג כהן הגדיר מראש, ובצדק, כמטרה המרכזית של העונה הזו) היא תהיה חייבת לבצע תיקונים בסגל. בוריס אינו לא יכול להיות הקשר האחורי של הקבוצה הזו. דניאל וורקו אולי פתח מדהים, אבל הוא לא באמת תחליף לירין לוי. בית"ר תהיה חייבת עוד בלם זר לסגל. הסגל הזה של בית"ר עמוס בכישרון וביכולות, אבל הוא חייב עוד ווינריות מצטברת - אם בית"ר רוצה באמת, כמאמר השיר, לכבוש את העולם.
שועה. היה חייב לבעוט (צילום: אלן שיבר)
2. קצת מוזר להגיד את זה על מכבי תל אביב של עידן מיץ' גולדהאר, אבל ההדחה שלה מול צסק"א סופיה היא מקרה של הפרדה ברורה - הקבוצה ניצחה, והמועדון הפסיד.
מכבי תל אביב, בסופו של דבר, לא הפסידה את העימות הזה על כדורגל - בגומלין הוכח כמה היא קבוצה יותר טובה מהיריבה שלה. היא הבקיעה שלושה שערים במשחק חוץ, שזה הרבה מאוד בהתחשב בתנאי הפתיחה. היא היתה גם ראויה ליותר מזה, אלמלא החלטה תמוהה (ואני עדין) לא לשרוק לפנדל על הליו וארלה, ואם לא בעיטה לקורה של אותו וארלה מאוחר יותר במשחק. בכדורגל, מכבי ת"א היתה יותר טובה. אבל המועדון הפסיד לה את ההתמודדות הזאת.
כי הסיבה שמכבי ת"א הודחה, היא המשחק הראשון - זה שאליו מכבי ת"א הופיעה בלי רוי רביבו ובמשך מחצית בלי טייריס אסנטה. ההחלטה של המועדון לאפשר את ההיעדרות של רביבו, בעצם, חרצה את גורלה בליגה האירופית. כנראה שאם הוא היה משחק, ואסנטה היה פותח, מכבי ת"א לא היתה מקבלת 3:0 ב"בית". אולי היתה מפסידה ואולי לא, אבל לבטח לא נכנסת לבור כל כך עמוק.
גם כאן, ההפסד עצמו וההדחה צריכה להתקבל בסוג של פרופורציות: העונה האירופית של מכבי ת"א לא הסתיימה, ויהיה לה עוד הזדמנות להבטיח שלב ליגה כשתשחק נגד לוגאנו בקונפרנס ליג. אבל המסר הוא מדאיג קדימה - איך הסיסטם של מכבי ת"א דואג שהקבוצה הטובה מאוד שיש לקני מילר, לא תיפול קורבן לבעיות ולשאננות מצד הקומות שמעל לדשא.
הקבוצה ניצחה, המועדון הפסיד
3. ואי אפשר לסיים טור שכזה, בלי לדבר על שתי האדומות שממשיכות להרשים בענק - הפועל באר שבע, שתשחק בפלייאוף האלופות, והפועל תל אביב שתתמודד בפלייאוף הקונפרנס. אצל שתיהן, נדמה לי, יש את סוד הקסם שאנחנו לא רואים אצל שתי הצהובות (בית"ר ירושלים ומכבי ת"א) - וזהו אלמנט היציבות.
אצל רן קוז'וך, כמו אצל אליניב ברדה, יש משהו מאוד קשיח באיך שהקבוצה משחקת. היא לא בהכרח הכי נוצצת או מרהיבה, אבל יש לה בסיס חזק מאוד שקשה להכניע. זה מה שגרם לכוכב האדום, קבוצה שעקרונית עדיפה עליה, להיות חלשה כל כך בצמד המשחקים מולה. היו שם יסודות ושורשים עמוקים של ווינריות, שאפשרו להן בסופו של דבר להשיג את המטרה.
ועכשיו, הפועל תל אביב פוגשת את אטאלנטה. לכאורה, זה הרגע שבו הקמפיין של ברדה ושחקניו אמור להיגמר. אבל יש רק שתי בעיות עם הנחת היסוד הזו: אחת היא שהפועל תל אביב פוגשת יריבה איטלקית שעדיפה ממנה "על הנייר". תשאלו את פארמה ומילאן, והם יספרו לכם כמה אפשר לסמוך על זה. השנייה היא שחשבנו ככה גם לפני המפגש של ב"ש עם הכוכב האדום - וראינו איך זה נגמר.
הפועל ת"א עולה כאנדרדוג מובהק לעימות הזה - אבל העמדה הזאת היא כל מה שאליניב ברדה צריך. שיספידו אותם, שיחשבו שהאיטלקים יעברו בקלות, שהפולימרקטים של העולם ידברו וידברו וידברו. בסוף, הפועל תל אביב תהיה שם עם קבוצה טובה, שקשה מאוד לנצח - גם אם אתה קבוצה מהסרייה א'. והעובדה שבסתר ליבנו אנחנו לא סוגרים את העימות הזה לגמרי, על אף פערי הרמות - היא תעודת הכבוד הכי גדולה שיכולה להיות להפועל ת"א של קיץ 2026.
הרשמו לליגת החלומות של XI MOBILITY וערוץ הספורט. בנו את הקבוצה שלכם!