הפועל ת"א עשתה את זה. האדומים של אליניב ברדה הגיעו בתור אנדרדוג מובהק למשחק אמש (חמישי) מול אטאלנטה בברגמו, משחק הבכורה של מאוריציו סארי על הקווים, ויצאו ממנו עם 0:0 ותחושת מסוגלות לפני הגומלין.
אטאלנטה אמנם שלטה בכדור, אך ממש לא היה מדובר בבונקר רגיל של הפועל ת"א או במופע הצלות יוצא דופן של השוער המצוין אסף צור. אטאלנטה סיימה את המשחק עם xG של 0.75 וחמש בעיטות בלבד למסגרת, שתיים מתוכן בתוספת הזמן של המשחק. להוציא הבעיטה של ג'אנלוקה סקמקה בדקה ה-36, לא היו מצבים מסוכנים באופן קיצוני עבור הבחורים מברגמו, שהסתפקו בעיקר בבעיטות שניסו להפתיע את אסף צור.
המספרים מהמשחק מעידים על אותה מגמה בדיוק. אטאלנטה סיימה את המשחק עם שלוש קרנות בלבד ותשע בעיטות לשער, לשם ההשוואה, במהלך העונה שעברה אטאלנטה בעטה בממוצע 15 פעמים במשחק והרימה 5.7 קרנות. אטאלנטה החזיקה בכדור ב-55.1% מהזמן בסרייה A, לעומת 62% במשחק מול הפועל.
השורה התחתונה - גם במשחק בו היא שלטה יותר בכדור והייתה פייבוריטית גדולה מאוד על הנייר, היא לא הצליחה לאיים באופן ממשי. המצבים אליהם הגיעה התבססו בעיקר על כישרון אישי, כזה שהיה מעט חסר לאטאלנטה בכנפיים בהתחשב בפציעות של שארל דה קטלארה, כמלדין סולימאנה והמגן השמאלי הונסט אהאנור. סארי, למעשה, פתח במערך זהה למערך בו פתח במשחק הידידות של אטאלנטה מול בילבאו בשישי האחרון.
ג'אקומו רספדורי פתח באגף הימני, כשניקולה זלווסקי, לרוב קשר, פתח בצד שמאל. בהתאם ראינו ארבעה שחקנים של הפועל משחקים בעיקר בצד השמאלי - צ'יקו, דורון ליידנר, אנדריאן קרייב ובמיוחד עומרי אלטמן שנע לכיוונם והעביר את רוב המשחק במחצית המגרש שלו. העמדה הממוצעת של אלטמן הייתה מעט יותר אחורית אף מזאת של אנדריאן קרייב. השילוב הזה העניק לקרייב מעט יותר חופש בתוך שטח קטן והוביל למספר גבוה מאוד של חילוצי כדור, שמונה.
ברגע שהפועל שיחקה עם ארבעה שחקנים היא הצליחה "לשתק" את האגף דרכו אטאלנטה ניסתה להניע כדור, בזמן שמרקוס קוקו ופרנאן מאיימבו הפיזי עשו עבודה מצוינת מול רספדורי. קוקו ניצח ב-8 מ-12 מאבקים על הכדור ומאיימבו ב-5 מ-7, שני נתונים מצוינים, כשהמגן חילץ שישה כדורים. שימו לב כאן למשל לדרך בה הפועל מצופפת את השטח מול צד שמאל של אטאלנטה, בזמן שקוקו צמוד לרספדורי.
כאשר מרקוס קוקו הצליח לתרום ברמה הזאת בהגנה, מאיימבו קיבל חופש לנצל את הפיזיות שלו כדי להציק לרספדורי וסקאמקה ולנוע לאורך הרחבה, בזמן שצ'יקו התמקד יותר בצד השמאלי. רוב הבעיטות של אטאלנטה הגיעו מהצד הזה, במה שהסביר בין היתר את התנועה של אלטמן שיחק בפועל כמעט כמו קשר אחורי.
קוקו שחקן חסר פחד, כזה שהראה פוטנציאל לתרום גם בהתקפה וכאן נדרש לתפקיד הגנתי. השילוב בין הפיזיות שלו ושל מאיימבו וכושר המשחק, תחום בו יש להפועל יתרון מסוים על אטאלנטה ששיחקה את משחקה הרשמי הראשון ל-2026/27, הצליח להוציא את הקבוצה מברגמו משווי משקל ולמנוע בניית התקפות. היכולת הזאת שלו, במשחק בו לא פחד לצאת להתקפה אך במקביל ידע מתי לחזור להגנה, שחררה את פרנאן מאיימבו לאחד המשחקים הגדולים ביותר שלו באדום. כבר עכשיו, אולי, מדובר בבלם הטוב ביותר שהיה לקבוצה הזאת מאז דגלאס דה סילבה.
בעיקר, זה הרגיש כאילו הפועל ת"א רצתה יותר. מתי בפעם האחרונה ראיתם קבוצה ישראלית מנצחת ברוב המאבקים הקרקעיים שלה (35 מ-64) והאוויריים (8 מ-13) מול קבוצה מאירופה? הפועל אמנם שיחקה כדורגל הגנתי יותר והרחיקה כדורים, אבל בהחלט עשתה את שלה. מגיע כאן קרדיט עצום לאליניב ברדה, על השילוב בין הטקטיקה בדמות התפקיד של אלטמן לצד קרייב ולמוטיבציה שהובילה למשחק מדהים של צ'יקו ומאיימבו, שחקנים שעמדו על שלהם מול כוכבי כדורגל איטלקיים.
לא בטוח בכלל שזה יספיק בגומלין. הפועל יכולה להתחרט על ההחמצה של בואטנג, ובסופו של דבר אטאלנטה משחקת ב-4:3:3 לראשונה אחרי עשור. אם דה קטלארה, היחיד שהבקיע לספרד במונדיאל, וסולימאנה או שחקן התקפה אחר יפתחו בכנפיים, המשימה של הפועל תהיה קשה יותר באופן משמעותי. סיפור המשחק הזה, בין היתר, היה חוסר היכולת של הכנפיים הכחולות-שחורות לפתוח את המשחק או לזהות שטחים באחד על אחד.
זה התחיל כמובן מהגנה חכמה, מעין בלוק "נמוך" אך לא בונקר. שני השחקנים הקרובים ביותר לשער, צ'יקו ומאיימבו, היו במרחק של כ-25-30 מ' במה שאפשר למשחק להתנהל בין השליש השני לשליש השלישי. האסטרטגיה והטקטיקה היו נכונות, ב-0:0 שמרגיש כמו ניצחון. אטאלנטה התמסרה לבילד-אפ ולא העזה, או לא הצליחה, לעשות את הפעולות הנכונות שיפתחו את המשחק.
זה המשיך בתצוגה של אסף צור, שהקרין המון ביטחון על ההגנה עם סדרת זינוקים מרשימים והיה מוכן לכל ניסיון להפתיע אותו. האינטנסיביות של הפועל, שעמדה בפרץ במשך 90 דקות, גרמה לכולנו להאמין לפני הגומלין. אם היא תצליח להמם את אטאלנטה במישקולץ? מדובר באחד ההישגים הגדולים של קבוצה ישראלית בכל הזמנים, לא פחות.