$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לא מה שהכרתם: על שינוי התפיסה בספרד

אחרי הכישלון במונדיאל האחרון אפשר להספיד את הטיקי טאקה. לואיס דה לה פואנטה, שהחליף את לואיס אנריקה על הקווים, ינהיג נבחרת חדשה עם שאיפה להציג כדורגל אחר - סוחף ואטרקטיבי. וויליאמס וימאל ישאו את דגל הדריבל והמהירות ביורו

דני פורת
דני פורת  15.06.24 - 13:45

כותבים, שדרים ופרשנים נוטים לשרבב את צמד המילים "סוף עידן" אחרי כל הדחה של נבחרת ספרד מטורניר גדול מאז זכתה בתואר המשולש שלה: יורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012. למעשה אחרי שהניפה את גביע הנרי דלוני בגמר המדהים מול איטליה (0:4) באצטדיון האולימפי בקייב, הלכו ונשרו כל כוכבי דור הזהב לאט לאט ובזהירות. לצורך העניין ליורו הקרוב, תגיע לה רוחה, רק עם נציג אחד ששייך לדור ההוא וטעם את טעם הניצחון. קוראים לו חסוס נבאס, המגן הפעלתן של סביליה.

ובניגוד לטורנירים הקודמים, נראה שהפעם ספרד באמת נמצאת בפתחו של עידן חדש. האלמנט המרכזי ששלט בכל הנבחרות מאז תקופת הזוהר הוא הטיקי טאקה. החזקת הכדור כמטרה נעלה, התנפלות מהירה על הכדור אחרי כל איבוד, שימוש במסירות קצרות ונאמנות עיוורת ל-DNA שהוביל להצלחת הנבחרות של לואיס אראגונס המנוח ו-ויסנטה דל בוסקה. הכדורגל המתוכנת והאסתטי של צ`אבי, אינייסטה, דויד סילבה, ססק פברגאס ואחרים כבר לא יחזור, לפחות לא בטורניר הקרוב.

את פרפורי הגסיסה של הטיקי-טאקה אפשר היה לחוש ב-7 בדצמבר, 2022. ספרד מסרה את עצמה לדעת עם 1,019 מסירות במהלך 120 דקות נוראיות מול מרוקו (0:0) ולבסוף לא הצליחה להבקיע אף שער והודחה בדו קרב הפנדלים (3:0). "הכל הלך לעזאזל", סיכם לואיס אנריקה, את ההופעה החלשה שהיתה מעין שחזור של ההדחה מול רוסיה בשמינית גמר 2018. במשך דקות ארוכות ניסה המאמן לספק הסברים לכלי התקשורת ללא הצלחה. זה היה גם משחקו האחרון בנבחרת.

למחרת, מונה כבר לואיס דה לה פואנטה למאמן הנבחרת החדש. בזמן קצר, הצליח המאמן שהדריך את כל הנבחרות הצעירות של ספרד, לזכות בגביע האומות ב-2023 והוביל את ספרד ליורו 2024 אחרי 10 ניצחונות ב-14 משחקים. הנבחרת שלו הבקיעה כמעט שלושה שערים בממוצע למשחק (40), אומנם עדיין מחוץ למאני טיים, אבל בכל זאת דומה שהמאמן כבר הצליח להנחיל לשחקנים שלו שיטת משחק שונה לגמרי ממה שהכרנו ב-20 השנים האחרונות.

השינוי הגיע במהלך ה-1:7 על גאורגיה במוקדמות המונדיאל בספטמבר. ניקו וויליאמס ולאמין ימאל נכנסו במקומם של דני אולמו ומרקו אסנסיו שנפצעו. שני הווינגרים הצעירים החלו לגרום לנזק רציני להגנה הגאורגית בדרך לניצחון גדול והופעה שלמעשה ביססה את מעמדם בנבחרת הספרדית החדשה. יחד עם הווינגרים של בילבאו וברצלונה, והתוספת המקצועית של המגן השמאלי אלחנדרו גרימאלדו, שעבר עונה מדהימה בלברקוזן, ספרד הפכה לפתע לנבחרת הדומיננטיות שלה עברה ממרכז המגרש לאגפים. יותר כדורגל ישיר, מהיר, דריבלי והתבססות על יכולת אישית, ופחות כדורגל של מסירות מתוכנתות בכיוון השעון.

מצד ימין, לאמין ימאל. לדעת רבים הכישרון הספרדי הגדול ביותר של הדור הנוכחי. כבר בגיל 15 הוא עלה להופעת בכורה במדי ברצלונה. בהמשך הפך לכובש הצעיר ביותר שמבקיע עבור ספרד ובקרוב גם יהפוך לשחקן הצעיר ביותר שמופיע ביורו, כשרק יום לפני גמר הטורניר הוא כבר יהיה בן 17. ההחלטה לזרוק את ימאל לגוב האריות הן במדי ברצלונה והן בספרד, נראית כמו תהליך טבעי, כי פשוט אי אפשר להתעלם מילד שמשחק בקביעות ב-11 של בארסה ועשה צחוק מההגנה של נבחרת ברזיל לפני שלושה חודשים בסנטיאגו ברנבאו. 

מצד שמאל מופיע ניקו וויליאמס. אומנם כבר "מבוגר" ביחס לחברו בצד השני, אבל בגיל 22 (עוד חודש) נראה שהעתיד והשיא עוד לפניו. העונה רשם פריצה בליגה הספרדית עם חמישה שערים ו-12 שערי ליגה והיה אחד הגורמים העיקריים לזכייה של בילבאו בגביע המלך לראשונה מאז 1984. כמו השותף מברצלונה, גם וויליאמס משלב מהירות בלתי רגילה ותנועות גוף שיכולות להעכיר את שלוות שחקני הגנת היריבה. מעבר לכך מדובר בשחקן שיכול לשחק בשני הצדדים ומחפש המון את השער בעצמו.


בשיטה שבה הנבחרת הספרדית מתכוונת לשחק, הרבה מאוד תלוי גם בחלוץ המרכזי. אלברו מוראטה הוא שוב סימן השאלה הגדול של הנבחרת. שחקן עם רזומה נהדרת בנבחרת, אבל מגיע אחרי תקופה לא טובה בה הבקיע 2 שערים בלבד מאז פברואר במדי אתלטיקו מדריד. אולי השער הנהדר שהבקיע במשחק הידידות האחרון לפני היורו מול צפון אירלנד יחזיר לו את הביטחון, שכן הוא זקוק לו. בטורנירים הגדולים מוראטה כבש אבל נראה תמיד, שאם היה מישהו אחר, היה יכול לקרות משהו טוב יותר ללה רוחה.

בשיטה של דה לה פואנטה הווינגרים או המגנים חורכים את האגפים, הרבה כדורים נופלים לחלוץ המרכזי אבל לא רק לו. פדרי ופביאן רואיס (ודני אולמו, במקרה ויוחלט לשלבו ב-11) הם שני השחקנים שאמורים לעשות את הכניסה ללא כדור מהקו השני ולהכניס את הכדורים לרשת. ספרד על כל יתרונותיה סובלת מכך שהסגל שלה איננו משופע בסקוררים, לא בהתקפה ולא בקישור, כך שלכל שחקן בחלק הקדמי תהיה חשיבות גדולה כדי להפוך את הטורניר, אליו היא מגיעה עם ציפיות יחסית נמוכות, למוצלח ביותר.


דבר אחד בטוח: ספרד בטורניר הזה תשחק כדורגל שלא הכרנו ממנה, לפחות לא מאז דור הזהב. על הנייר זה יכול להיות אטרקטיבי והרפתקני ולסחוף גם אוהדים ניטרליים שלא בהכרח חיבבו את הטיקי-טקה ועכשיו ימצאו את חיבתם למשחק האגפים הספרדי. מהיר יותר, ישיר יותר ונועז יותר. בפעם הראשונה מזה שנים, נראה כי הכדורגל הספרדי מבין את המגבלות שלו, זונח את עקרונות העבר, ומתאים את עצמו למציאות של 2024.