שקט, חושבים. אם קובאן זו הקבוצה שהובילה עד רגע זה את הבית המוקדם, הבית הזה כנראה מאוד בינוני. ברוב הבתים המקבילים – קובאן הייתה נלחמת על כניסה לטופ 16. אז מכבי תל אביב עמדה במטרה, לעלות לשלב הבא, ועכשיו צריך לעשות חושבים.
נכון, במשחק תחת לחץ הרמה באופן טבעי יורדת, מלבד אצל כוכבים או שחקנים עם נסיון. שחקנים שכבר השתתפו במשחקים כאלה או היו במעמדים גדולים. המשחק הזה היה יכול בשקט ללכת לכל צד. ריצה של 2:20 לטובת הרוסים במהלך הרבע הרביעי – כמו בארבעה מתוך שבעת המשחקים הקודמים – כמעט זרקה את מכבי ת"א למחוזות אחרים, הרבה יותר קשים.
למרות הניצחון במשחק הצמוד, הרבה חכמה לא ראינו בדקות המכריעות – בדיוק כמו במשחקים האחרונים. מה שכן ראינו, אלו שלוש שלשות: אחת של שחקן שלא היה כאן בתחילת העונה, השנייה של אחד שלא נספר עד לפני חודש והיום משחק 30 דקות והשלישית, שלושה גגות, של אחד שעד לפני שבוע חיפשו קבוצה שתיקח אותו. זאת ההוכחה שאפשר גם אחרת ואפשר לנסות שחקנים שאתה לא סופר, והם יהיו אלו שרוצים להוכיח את יכולתם ולהוכיח שזה המקום שלהם וזאת הרמה שלהם. כמה כאלה כבר עזרו להביא אליפויות אירופה למכבי?
שחקנים שלא מוכנים להקריב את הגוף למען המועדון לא יכולים לשחק עבורו, ולא מגיע להם לעשות זאת. דייויד בלאט, עם הרבה אומץ, הצהיר בתחילת העונה על המטרה והרים את רף הציפיות. הרבה חושבים שבדרך שמכבי ת"א משחקת, ולמרות המקום הראשון, פיינל פור יהיה הפתעה גדולה.
עד 2 בינואר, תחילת הטופ 16, מכבי צריכה לחשוב על אופי, שיטת וצורת המשחק שיביאו אותה לפיינל פור. ויש עוד משהו שצריך לחשוב אליו: איזה שחקנים יכולים לעשות זאת. לשחקנים האלה צריך לתת ביטחון ואמונה שהם מסוגלים לעשות זאת. הצהרות לא יביאו תארים ולמרות העמידה במטרה הראשונית, כולנו סקפטיים עדיין.
למצוא שיטת משחק. בלאט (אלן שיבר)