פחות משבוע לפני המשחק הראשון בהצלבה, בחוץ מול מילאנו, ורגע לפני שיוצא לדרך המשחק האחרון בשלב הטופ 16 מול צסק"א מוסקבה (21:05, נוקיה) – משחק שלא יכול לשנות שום דבר במיקום הסופי של הצהובים אבל בהחלט יכול לתת ביטחון לקראת שלבי ההכרעה – דו"ח גלדסטון מסכם את שלב הבתים השני ביורוליג. אז מי התקדם, מי הלך אחורה, ומי השחקן שעליו יקום וייפול דבר בקבוצה של דייויד בלאט השנה.
יוגב אוחיון – 6.5
ביסס את עצמו כרכז הפותח. טייריס רייס הובא כדי להיות רכז ראשון, אבל יכולת טובה של אוחיון בשני צידי המגרש, אחריות ונחישות נתנו לו את המפתחות לחמישייה. יחד עם זאת יש תחושה שאוחיון לא מממש את הפוטנציאל שלו עם 6.2 נקודות ו-2 ריבאונדים בלבד ב-22 דקות בממוצע. אוחיון מוסר 3.5 אסיסטים למשחק, מספר נאה, אך יכול להיות גבוה יותר.
אשתקד בטופ 16 הגארד קלע נקודה יותר, מסר 4 אסיסטים והוריד 2.5 ריבאונדים. המספר יורדים והם צריכים לעלות. נזכור לאוחיון שני משחקי טופ 16: מול גאלאטסראיי במחזור הפתיחה שם קלע 15 נק' עם 75% מה-3, והשני מול ז'לגיריס בחוץ שם חילק 11 אסיסטים. ב-13 משחקים בטופ 16 הוא הגיע רק פעמיים לדאבל פיגרס, וחייב לשפר את ההשפעה שלו על קצב צבירת הנקודות של מכבי.
אחד הברומטרים של בלאט (אלן שיבר)
חוגג עוד שלשה (אלן שיבר)
טייריס רייס – 6
הגיע אחרי שנתיים שבהן עקבו אחריו ואהבו מאוד את מה שראו. בסך הכל, רייס מאכזב. יש לו משחקים טובים והשפעה חיובית על הקבוצה, אבל הוא לא לקח את המושכות כפי שציפו ממנו וסובל מחוסר יציבות. כאן נאמר גם מילת ביקורת על בלאט. תפקיד המאמן הוא לעזור לשחקן למקסם את הפוטנציאל שלו, ואם רייס נכשל בכך – גם בלאט נכשל בכך. יש לו ניצוצות טובים ויכולת להתפוצץ במשחק כזה או אחר, אך זה מצביע על חוסר יציבות.
רייס משחק פחות מאוחיון, 19.5 דקות וקולע יותר – 9.5 נקודות בממוצע. משחקיו הטובים ביותר היו מול האקסיות: ז'לגיריס בחוץ, מולה קלע סל ניצחון בחוץ וסיים עם 20 נקודות ו-100% מה-3 (3 מ-3), ז'לגיריס בנוקיה, 19 נקודות, ומול באיירן מינכן במחזור הקודם אז סיים עם 18 נקודות, 5 אסיסטים ו-2 מ-2 מה-3. לצד זאת היו לו תצוגת נפל מול באיירן בבית (4 נק' ב-15 דקות), ריאל מדריד בחוץ (4 נק' ב-15 דקות גם כן), פרטיזן בלגרד ועוד. בקיצור, העסק עוד לא מחובר. אולי ההצלבה תפקס את רייס.
ריקי היקמן – 6.5
בעונתו השנייה במכבי מקבל הרבה מאוד קרדיט. משחק 30 דקות, קולע 12 נקודות, אבל גם הוא מאכזב במספר פרמטרים, שבגללם לא מצליח לשבור את תקרת הזכוכית שלו. ראשית, קבלת החלטות. היקמן משתנק לא פעם במאני טיים, חייב להיות חד יותר וחייב לשפר את אחוזי הקליעה שלו. קלע שעושה 63% מהעונשין (38 מ-60) ו-27% מה-3, גורם לקבוצה שלו להיות בצרות. היקמן סיים 8 מתוך 13 משחקים בטופ 16 בדאבל פיגרס, אך הוא בבעיה, כי שחקנים טובים ממנו, על העמדה שלו באירופה לא חסר. אפילו קרלון בראון שכמובן לא מתקרב לסכומים שהיקמן משתכר במכבי, טוב ממנו. אגב, אשתקד המספרים שלו היו דומים, כשהוא קולע 2 נקודות יותר באותן דקות בטופ 16. חייב להשתפר בקבלת ההחלטות בהצלבה.
סילבן לנדסברג – 6
מקבל ציון גבוה יחסית, בגלל התפוקה הגבוהה יחסית לקרדיט. אין לו השפעה רבה על הקבוצה בטופ 16 ואת רוב הדקות שלו הוא מקבל בליגה. לנדסברג משחק פחות מ-8 דקות, בהן קולע 2.5 נקודות בממוצע. משחק השיא היה מול באיירן בנוקיה, כשקלע 11 נקודות ב-15 דקות. עדיין נחשב ל'רוקי' במכבי, אחד שלא כ"כ מקבל כבוד וזאת למרות שכבר לפני שנתיים הפציץ בליגה במדי מכבי חיפה וסיים כמלך הסלים. לנדסברג חייב לקחת כל הזדמנות שהוא מקבל, להרים את הרמה שלו בהגנה ולגרום לבלאט לתת לו עוד ועוד דקות, כי היכולת ההתקפית שלו, שווה זמן משחק ביורוליג. לנדסברג קולע היטב מה-3, יכול לחדור ולהגיע עד לטבעת, וזה רק עניין של זמן עד שיתקבע כשחקן מוביל.
בטירוף. כבר תקופה ארוכה (אלן שיבר)
האחד נכנס לעניינים, השני קצת לא יציב (אלן שיבר)
דווין סמית' – 7.5
הרבה ביקורות מושמעות כלפיו. תדמיתו היא של שחקן שלא מגיע במאני טיים, אבל בכל זאת. מדובר בשחקן החשוב ביותר אצל בלאט. מנהיג שקט. שחקן הגנה חכם, אגרסיבי שיודע לחסום מצד אחד, לקלוע שלשות ולסיים מתפרצות בצד השני. קלאסה במלוא מובן המילה ולא היינו מתפלאים אם היינו רואים אותו כשחקן חמישייה בכל קבוצת יורוליג, כולל הגדולות באמת. המספרים קצת מאכזבים: 9.8 נקודות ב-28 דקות, אבל 44% מה-3, ו-6 ריבאונדים משפרים את הסטטיסטיקה שלו. איבוד הכדור בבלגרד כשמסר פשוט לשחקן יריב, חשף את חולשתו של סמית' לעיתים, כשחקן שמאבד את הראש. מול ריאל מדריד בהיכל נוקיה הוא ניפק הצגה גדולה עם 23 נקודות, 50% מה-3. לסיכום, השחקן החשוב ביותר, הברומטר, אבל צריך להרים עוד קצת את הרמה בהצלבה.
גיא פניני – 7.5
מקבל ציון גבוה מאוד, בגלל השינוי שעבר במהלך השנה. מאז אותו משחק מול הפועל אילת בהיכל, כשנכנס לשחק עקב בקשת שמעון מזרחי ושינה את המשחק, פניני עלה על המסלול הנכון. הפורוורד שפתח את העונה כשהוא לא נספר בכלל, ממעט לשחק ונראה בדרכו הבטוחה החוצה מהמועדון, הפך את הקערה על פיה. היו במכבי מי שאמרו שפניני "יצא מן הקבר" ואפשר לאמץ את המשפט הזה.
אחרי ששיחק 13 דקות וקלע פחות מ-4 נקודות בממוצע בשלב הבתים הראשון, פניני השתדרג בטופ 16. הוא משחק 22 דקות, קולע 8 נקודות, אך לוקח החלטות נכונות וחכמות. 57% מהשדה ו-51% מה-3 מלמדים על בחירת זריקות חכמה, ועל כך שהוא לא כופה את המשחק עליו. משתדל לעשות רק מה שהוא יודע ולכן נוהג לחדור בערך פעם או פעמיים במשחק ולסיים בקליעות ניתור עם יד אחת ('פלואטר') שנכנסות באחוזים גבוהים. פניני לא אתלט, רחוק מזה, ולכן נמנע מכניסה ליער וחדירות עד הטבעת. הוא מוסר 2.5 אסיסטים למשחק ומסר 6 משחקים בקובאן. מטיב לשחק עם סופו, ויודע להזין אותו טוב יותר מכל אחד.
ג'ו אינגלס – 5
אחרי שפתח את העונה בצורה טובה מאוד, הוכתר כמנהיג, והגדיר מחדש את עמדת ה-'פוינט פורוורד', האוסטרלי הוא אכזבה גדולה מאוד. מי היה מאמין שהוא החזיק בקיץ בהצעות מה-NBA, ואולי עוד יגיע לשם בהמשך הקריירה. אינגלס צנח מ-31 דקות, 10 נקודות, 5 ריבאונדים ו-46% מה-3 בשלב הבתים, ל-19.5 דקות, 5.6 נקודות, 2.2 ריבאונדים ו-40%. מדובר ממש בהתרסקות.
אינגלס הגיע כדי להיות כוכב, מנהיג ולקבל את המושכות שמעולם לא קיבל בברצלונה מרובת הכוכבים. מבט בסטטיסטיקה מראה שהוא מעמיד את אותם מספרים כמו אשתקד בטופ 16, אז שיחק 17 דקות וקלע 5.9 נקודות. לא לזה התכוון המשורר. אינגלס יהיה חייב להתעורר בהצלבה. זו ההזדמנות שלו.
יודע כמה הוא צריך את היד שלו... (אלן שיבר)
אסור שהוא יפצע (אלן שיבר)
דייויד בלו – 6
אולי תתפלאו על האבחנה אבל הוא השחקן החשוב ביותר בסגל וכנראה יהיה זה שיכריע אם מכבי תעפיל לפיינל פור. ב-24 דקות בטופ 16 בלו קולע 9 נקודות, מוריד 3 ריבאונדים וקולע מה-3 ב-37.5%. שלו אדירה. הוא בעצם מספר 4 הטבעי היחיד בסגל של בלאט, ומשחק שיא שלו הוא משוואה ברורה לניצחון צהוב. כך היה בגמר גביע המדינה, כך היה בסדרה הגדולה של 2012 מול פאנאתינייקוס בהצלבה. משחק מספר 2 באותה סדרה, היה משחקו הטוב ביותר של בלו, עם 16 נק' ב-35 דקות. מכבי ניצחה 92:94 בהארכה, יומיים אחרי שקיבלה בראש 73:93. גם משחק מספר 5 בסדרה ההיא היה מצוין מבחינת בלו עם 14 נקודות ב-31 דקות אך מכבי הפסידה ממש בשניות האחרונות. בקיצור, אם בלו יעלה את המספרים, מכבי תהיה בדרך הנכונה.
סופוקליס שחורציאניטיס – 6.5
אם מסתכלים על הסטטיסטיקה היבשה, לא מגיע לו, אבל יש לו ערך מוסף גדול. ראשית, הקבוצות מתכוננות אליו. הוא ג'וקר שהיריבה לא יכולה להישאר אדישה אליו וזה יתרון למכבי. כשהוא נכנס אתם בד"כ תראו את המאמן בצד השני מגיב, וזה חשוב לבלאט. בנוסף, הוא מטרה מצויינת במשחק העומד. כשהצהובים לא רצים, ורוצים לשחק התקפה ארוכה, אם הכדור יגיע לסופו במקום הנכון, אתם יכולים כבר לרשום 2 על לוח התוצאות. ההתמצאות ברחבה, והרכות בסיום מול הטבעת, נדירים. הוא גם יודע לתת כמה קפיצות על הפרקט מידי פעם, מלהיב את הקהל וזה גם חשוב, כי מומנטום והתלהבות שווים נקודות במשחק ביתי.
יחד עם זאת, שימו לב למספרים: 10.7 נקודות ב-14 דקות. אחוזים גבוהים מהשדה: 66.7, אבל 2 ריבאונדים למשחק בלבד. סופו שחקן כבד, שלא פעם מגיע אחרון להגנה, מה שהופך אותו לחור. הסנטר שמשחק מולו בדרך כלל יגיע לפניו להתקפה והחברים צריכים לחפות עליו כל פעם. הוא לא חוסם, לא לוקח ריבאונדים, נוטה להסתבך בעבירות, ומתקשה להיות עקבי ויציב. נציין לחיוב שהתפוקה שלו לדקה מדהימה: מול קובאן בנוקיה, 22 נק' ב-15 דקות. במדריד 15 נק' ב-17 דקות. בקובאן 18 נק' ב-18 דקות, בבלגרד 12 נק' ב-8 דקות, ומול באיירן מינכן בנוקיה, 11 נק' ב-11 דקות. מדובר במדד יעילות מדהים, אבל דחילק. אולי מישהו יכול להסביר איך סנטר 2.06 מ', רחב, איטי ומסורבל ככל שהיה לא מצליח להוריד יותר מ-2 ריבאונדים למשחק? בעיה.
אלכס טיוס – 8
מקבל את הציון הגבוה ביותר מכמה סיבות. אחרי הפציעה של שון ג'יימס, הוא החזיק את מכבי עם הראש מעל המים בכמה תצוגות גדולות. מי היה מאמין שבתחילת העונה הוא כבר היה עם כרטיס טיסה ביד, וברגע האחרון, בגלל פציעות של ג'יימס וסופו, נשאר. תארו לכם את מכבי בלעדיו. החל את העונה כגבוה השלישי והיום הוא השחקן הכי חשוב בצבע.
משחק 20 דקות, קולע 8.7 נקודות, ב-84% בצבע. מוריד למעלה מ-6 כדורים חוזר למשחק, נייד מאוד וחוסם פעם אחת בשני משחקים בממוצע. מדובר בשחקן קריטי במאבקים מול המגדלים שמציבות היריבות. טיוס מספיק נבון כדי לא לעשות מה שהוא לא יודע. הוא לא עולה כמעט לזריקות מחצי מרחק, והבעיה העיקרית שלו נותרה זריקות העונשין. מאזן מחריד של 33% מהקו הופכות אותו למטרה נוחה לעבירות. החל לעבוד בצורה אינטנסיבית בשבועיים האחרונים על הזריקות שלו מהקו וכבר רואים שיפור. נגד באיירן הוא זרק 2 מ-3. ובדרבי כבר קלע 5 מ-6. טיוס בדרך הנכונה, ולמרות אי אלו בעיות ודם רע בין סוכנו האמריקאי למכבי ת"א בנוגע לפציעת הקרסול שלו, הוא שחקן אהוב וחשוב במערכת.
מסכימים עם הציונים? לא מסכימים? מוזמנים לטקבק
יותר על הספסל מאשר על הפרקט
בסופו של דבר, הקבוצה יותר מכל שחקן