ההתקפה הטובה ביותר: י-ם עושה היסטוריה

בקיץ האחרון הפועל ירושלים שמה לה למטרה לשפר את הקשיחות ההגנתית. אז איך קרה שהיא הפכה דווקא ל״קבוצה ההתקפית הטובה ביותר בהיסטוריה של ליגת האלופות״? וגם: מה עומד מאחורי השיפור העצום באחוזים מקו העונשין? הולך למוניטור לקראת פרישטרי

רועי כהן
רועי כהן  04.03.20 - 15:25
תחילת כתבה

הפועל ירושלים נהנתה בקיץ האחרון מפגרה רגועה למדי. היו לכך שתי סיבות: ראשית, הקבוצה הצליחה לשמור על השלד הטוב מהעונה שעברה, ושנית, היתה מטרה ברורה לשפר את הסגל בכמה אספקטים ברורים, בעיקר כאלה שקשורים לקשיחות ולהגנה. סולימן בריימו הועדף על פני ג׳וש אואנס, טרנט לוקט בא על תקן השומר הקשוח, אבל אבני היסוד ההתקפיים - ג׳יימס פלדין, ג׳ייקובן בראון וטיישון תומאס, נשארו. פאסט פורוורד לחודש מארס 2020, והפועל ירושלים מתגלה כקבוצת ההתקפה הטובה ביותר בליגת האלופות - וזאת למרות שהתיקונים היו צריכים לשדרג אותה בעיקר הגנתית. איך זה קרה?

שוברים שיאים
נתחיל עם המספרים. ירושלים מובילה את ליגת האלופות בנקודות, עם 89.6 למשחק. גם בעונה שעברה האדומים הובילו את המפעל בקטגוריה הזאת (87.5) והשנה הם השתפרו עוד יותר. מחזיקת הגביע מובילה את המפעל גם באחוזים ל-2, באסיסטים וביעילות. אבל ירושלים קטלנית גם ברזולוציות הגבוהות: אחד הפרמטרים שאותם בודקים אנשי מקצוע באופן קבוע, הוא כמה נקודות ההתקפה מייצרת ל-100 פוזשנים. באספקט הזה, ירושלים מפציצה עם 121 נקודות, מה שהופך אותה ל״קבוצה ההתקפית הטובה ביותר בהיסטוריה הקצרה עד כה של ליגת האלופות״, כך על פי מאמר באתר הליגה עצמה.

״זה נכון שהתיקונים שעשינו בקיץ היו בעיקר הגנתיים״, מנתח המנהל הספורטיבי יותם הלפרין, ״אבל יש כאן שילוב של הרבה מאוד אלמנטים. העובדה ששמרנו על כל הכלים ההתקפיים שלנו לעונה נוספת היא סיבה מאוד מרכזית לפריחה הזאת לאחרונה. עודד עצמו מביא המון פתרונות התקפיים להמון סיטואציות, וזה בזכות שיטת משחק פשוטה שלשחקנים מאוד קל להתחבר אליה. כשיש לך שחקנים קטלניים כמו ג׳יימס פלדין וג׳ייקובן בראון, ובגבוהים את טיישון תומאס וסולימאן בריימו, שיודעים לתת תפוקה של 70% מהשדה - כל זה הופך את ההתקפה למאוד קטלנית. אני באופן אישי לא תיארתי לעצמי שההתקפה תהיה כל כך טובה אבל אני עדיין חושב שמשחקים גדולים משחקים דרך ההגנה״.

האדומים מענישים מהעונשין
הנתון המרשים ביותר של ירושלים הוא מה שקורה דווקא בקו העונשין. מסורתית, הפועל ירושלים נחשבה לקבוצת עונשין גרועה, כזאת שהידיים של שחקניה רועדות כשהם מגיעים לקו. בחמש השנים האחרונות ירושלים לא הצליחה לעבור את רף ה-72% מהעונשין בליגה, אבל מה שקורה השנה הוא לא פחות מניפוץ המיתוס שלפיו העונשין הוא עקב האכילס של האדומים: הקבוצה של עודד קטש מובילה את ליגת האלופות עם לא פחות מ-84% מהקו, מה שהופך אותה לקבוצת העונשין השנייה בטיבה בכל המפעלים האירופאים ולמעשה באירופה כולה, אחרי אנאדולו אפס שמדייקת ב-85.7% מהקו. ירושלים מובילה גם את ליגת העל עם 75.8%.

״היינו ערים לבעיה הזאת כבר בשנים קודמות״, מספר הלפרין, ״אבל זה לא שהחלטנו פתאום להחתים שחקנים רק בגלל האחוזים שלהם מהעונשין. מצד שני, נגמרו הימים שאתה יכול להרשות לעצמך להביא ביגמן שקולע ב-40% מהקו. עונשין בסופו של יום זה הרבה מאוד ביטחון, אנחנו כן מתעקשים שנתח גדול מאימוני הקליעות יהיה מהקו, אבל אני לא יודע להצביע על דבר אחד או שניים שעשינו ושגרמו לאחוזים לקפוץ ככה. בסופו של יום, עונשין זה עניין של ביטחון, והשחקנים שלנו משחקים עם ביטחון שנובע מהכימיה הכללית, מההנאה בחדר ההלבשה, מזה שהקבוצה מצליחה, וכן גם בגלל שמי שהצטרף השנה קצת מעלה את הממוצעים״.

עניין של איזון
כעת, ירושלים מתחילה את שלב הפלייאוף בליגת האלופות כשהיא בשיאה מבחינה התקפית. בשלושת המשחקים האחרונים בליגה, ירושלים קלעה לא פחות מ-105.3 נקודות בממוצע. ועדיין, הנושא ההגנתי מדיר שינה מעיניהם של הלפרין ושאר הצוות המקצועי. ״הקבוצה שלנו היום הצליחה עד היום יותר בזכות ההתקפה מאשר ההגנה, אבל אין לי ספק שכדי להפוך מטובים מאוד למצוינים אנחנו נהיה חייבים לשפר את ההגנה שלנו״.

״בשורה התחתונה״, אומר הלפרין, ״אני חושב שהקבוצה שלנו כל כך מאוזנת, גם בזכות השינויים שעשינו תוך כדי העונה, וזה הכוח העיקרי שלה, זה מה שעומד מאחורי ההתקפה שזורמת והביטחון בעונשין. אתה רואה שקבוצות אחרות מוכשרות יותר אבל מאוזנות פחות וזה משפיע על התפקוד הכללי שלהן. אצלנו הכוח שלנו הוא באיזון, זה המפתח להכל״.