ביורוליג החליטו לאמץ העונה את הסיסמא "Every game matters", סוג של ניסיון לייצר אקשן בליגה של 34 סיבובים. בזמן שהסלוגן הזה לא לגמרי מנותק מהמציאות, חפירה בפורמט המשחקים של ליגת האלופות לעונת 21-22 מגלה שלא רק כל משחק חשוב, אלא כל פוזשן, כל איבוד, כל ריבאונד וכל נקודה. ככה זה כשהפסד אחד בשלב הבתים עלול בסופו של דבר לשלוח אותך הביתה. ועכשיו להסברים.
ליגת האלופות העונה מורכבת מ-32 קבוצות שמחולקות ל-8 בתים של ארבע קבוצות בכל בית. הראשונה מכל בית מעפילה אוטומטית לשלב שמינית הגמר, האחרונה תודח. הדרמה האמיתית תתחולל במקומות 2-3. קבוצות שיסיימו במיקומים האלה יתמודדו במשחקי "פליי-אין" נגד קבוצות שסיימו באותם מקומות מהבית המקביל, בסדרה של הטוב משלושה משחקים.
קבוצות במקומות 2-3 בבית א' יוצלבו עם מקומות 2-3 בבית ב' (מקום 2 של בית א' נגד מקום 3 של בית ב' וההיפך) כשהביתיות בסדרה שמורה לקבוצות שסיימו במקום השני. בית ג' מצטלב עם בית ד', בית ה' מצטלב עם בית ו', בית ז' מצטלב עם בית ח'. המנצחת מכל סדרה תעפיל לשלב שמינית הגמר.
הפועל ירושלים. תפתח נגד קרשיאקה (אלן שיבר)
בחולון רוצים שוב להגיע רחוק (דני מרון)
כך למשל, אם הפועל הפועל ירושלים תסיים במקומות 2-3 בבית ב', היא תצטלב עם אחת היריבות מבית א' - טנריפה, ססארי, ריסן או פרומיתיי. אם הפועל חולון תשתתף בפליי-אין מבית ז' היא עלולה לפגוש את בשיקטאש, ריטאס, אולדנבורג או בורגוס. המשמעות בשלב הבתים הראשון היא שאפילו הפסד אחד עלול לעלות לקבוצה במקום הראשון, ואז היא תיאלץ להשתתף בפליי-אין, ושם הביתיות חשובה מאין כמוה, כי מדובר בסדרה.
בשמינית הגמר אנחנו חוזרים לבתים, 4 בתים של ארבע קבוצות, שתי הראשונות מכל בית מעפילות לרבע הגמר, שישוחק בסדרות של הטוב משלושה. השנה, המפעל חוזר לפיינל פור אחרי שנתיים של פיינל 8, ו-4 המנצחות ברבע הגמר יעפילו לאירוע היוקרתי שיתקיים באחת המדינות שהעפילו.
הפורמט של ליגת האלופות השנה נשמע על פניו מרתק ואכן גורם לכל דקה להיות חשובה, אך המפעל משנה את שיטת המשחקים כמעט כל שנה, ורצוי שיגיעו שם בפיב"א להחלטה על פורמט אחד ואחיד ולרוץ איתו בעתיד.