פגרת הנבחרת (והשזרוע) לא באה בזמן טוב עבור מ.ס. אשדוד. בדיוק כשהקבוצה של רן בן שמעון התגברה על פתיחת עונה חלשה והתחילה להיכנס לקצב, הגיעה הפסקה נוספת וכעת היא מקווה שהיא תוכל להמשיך את המומנטום בשבת (19:30, אצטדיון הי"א) מול הפועל ירושלים בקרב תחתית לוהט. רגע לפני, מאמן הקבוצה, רן בן שמעון, דיבר ב"חמש באוויר" על ההכנות להמשך הליגה, עליית שמו כמועמד לנבחרת והקשיים הנפשיים איתם התמודד שחקן קבוצתו מתיאוסיניו.
"כולם חזרו מחופשה ולכולם זה הוריד מתח", ציין המאמן, "התכנית שלנו היתה לצאת לחופשה כמה שיותר מוקדם כדי להחזיר את השחקנים לאינטנסיביות גבוהה והשבוע התאמנו פעמיים כמה פעמים. לאלה שהיו בנבחרת נתנו כמה ימי חופש. ככל שהמשחק מתקרב, הקצב גובר. המתח עולה. מה ייצא מזה? קשה לדעת".
"אני כל הזמן מנסה למצוא איזון בקבוצה שלי. אני יכול לשחק מאוד הגנתי ולשלוח פה ושם... אני לא חושב שזו לא הפילוסופיה שלנו וזה לא הכדורגל שלי ואני לא מאמין בו. אני יודע שאני משלם על זה מחיר... הקבוצה, והמועדון. אני רוצה לשחק כדורגל ויש תקופות שפחות הולך ואתה תוקף וסופג בצד השני. ברגע שאתה מגיע לאיזון ואתה יודע להבקיע באחוזים יותר גבוהים, פתאום אתה מנצח. נגד ב"ש היינו צריכים לסיים את המשחק יותר מוקדם הם לא היו בכיוון של השער שלנו.... דקה 90, בסדר, חלק מהחיים שלנו".
"הליגה הזו, כולל הפועל ירושלים ואשדוד, היא מאוד קרובה ושוויונית. אין בליגה הזו שחקנים שהם כאלה שוברי שוויון. אני שמכבי חיפה היא קצת מעל האחרות, אבל מול כל האחרות אתה יכול לשחק בצורה שווה, וגם הפועל ירושלים הראתה את זה. מי אנחנו שנזלזל במישהו. אם אתה מזלזל במישהו, אתה מזלזל בעצמך".
מכבי חיפה. מעל לליגה (מאור אלקסלסי)
בן שמעון הסתבך העונה כמה פעמים עם אמירות נגד שופטים. בראייה לאחור, הוא מכה על חטא בנוגע לחלק מהדברים שאמר: "כל מה שאני עושה אי פעם בחיים שלי, זה דואג שלעולם לא יהיו לידי אנשים מתוסכלים וממורמרים. אני לא חושב שמישהו נגדי, אין לי שום תסביך רדיפה ולעולם לא יהיה לי ולאנשים שנמצאים תחת הנהגתי. אני לא חושב ששופטים מקפחים אותי. זה לא אישי. הבעיה היחידה שמציפה אותי וזה הטריגר שלי זה שלפעמים יש הבדלים בין לימוד טכני ותיאורטי ומה שקורה בשטח. מי שגדל במשחק יכול לראות דברים שבאו ממקום אחר יהיה להם יותר קשה. שם הטריגר הזה בורח לי. אני מצטער על זה כל פעם. הם עושים את העבודה שלהם וצריך לתת להם לעשות אותה ואני צריך להתעסק באיך אני יכול לשפר את הקבוצה שלי, ולסתום קצת את הפה ולדעת לגלות איפוק כי גם לזה אני מחנך את השחקנים שלי. האמת היא איפשהו באמצע".
העבודה הטובה של בן שמעון באשדוד והעובדה שאימן בעבר נבחרת (קפריסין) הופכת אותו אוטומטית לאחד המועמדים להחליף את ווילי רוטנשטיינר בתום חוזהו. בן שמעון מנסה לא להסתכל יותר מדי קדימה: "אני מאמן אשדוד, מה שיקרה מסביב ומה שיבוא, איתו אנחנו נתמודד. יש מאמן לנבחרת וכשיגיע הרגע, מי שירצה אותו... כמובן שזה כבוד גדול להיות מאמן נבחרת ישראל. כרגע אני מאמן אשדוד וטוב לי. בקפריסין עבדתי קשה כמו שלא עבדתי בחיי. הייתי מגיע להתאחדות ברבע לשמונה בבוקר ועוזב בלילה. הייתי בקשר עם שחקנים על בסיס יומי. לאמן את נבחרת קפריסין ולחשוב שאפשר לאמן אותה פעם בשבועיים או פעם בשלושה ולהצליח זה להיות אדם שטחי. עבודה בנבחרות היא עבודה של 24 שעות ביממה. למדתי בתקופה בקפריסין שנבחרות זה אימון פרוייקט ולא אימון מתודי וצריך לדעת איך להיות ממוקד מטרה. היה לי שם ניסיון טוב. ביחס למה שקפריסין יכולה עשינו שם דברים יפים"
לפני כחודש פרסם שחקן אשדוד, מתיאוסיניו, פוסט ובו סיפר כי הוא עובר תקופה חשוכה בחייו. בן שמעון גילה כי הקבוצה פעלה לטפל במקרה ולא טאטאה אותו הצידה: "דיברנו איתו, לא לקחתי את זה בצורה קלה. יש לנו פסיכולוג שעובד איתנו צמוד. אנחנו מקיפים אותו. הוא היה תקופה בין דירות. המשפחה שלו נמצאת בארץ עכשיו, הוא נמצא בתקופה יוצאת מן הכלל גם ברמה האישית. אני יודע בדיוק את התהליכים של הדור. אני מציע לראות את הסרט על מרדי פיש כדי לראות מהו דיכאון ספורט אמיתי. אני לא מזלזל בתופעה הזו. הלחצים שבהם עומדים היום שחקנים בגלל אמצעי התקשורת, בגלל הלחצים האדירים שלהם להצליח כל פעם, בגלל שהם חשופים לפי 10 יותר ביקורת מבעבר שהיה עיתונאי אחד במעריב ואחד של ידיעות. החשיפה שלהם לציבור, לתגובות, לטוקבקים... הם פחות עמידים לביקורת כמו שאנחנו היינו ואנחנו עמדנו מול 3 אחוז מהביקורת שהם מקבלים. הלחצים שמופעלים עליהם, הדרישות שמופעלות עליהם.... צריך להתייחס לזה ממש ברצינות, להבין את זה ולזהות גם בתור צוות כל אחד שזה מתחיל להגיע אליו כי זו גם תופעה שחוצה לצעירים ולא רק לחבר'ה בוגרים שיש עליהם יותר לחצים. במועדון אנחנו עובדים עם החבר'ה האלה, עושים מפגשים, מדברים, אני רוצה לדעת מה קורה בחיים האישיים שלהם".
מתיאוסיניו. התמודד עם דיכאון (דני מרון)
בן שמעון סיפר גם על ההתמודדויות הנפשיות שלו: "הדור שלנו הגדיר דיכאון בצורה אחרת. היו לי תקופות בהן היו לי עליות וירידות, אבל אז זה היה כ"כ בושתי. כשאני הולך אחורה לחיים שלי, אני הרבה פעמים הלכתי לעזרה חיצונית. לא התביישתי בגיל שזו היתה בושה. היו הרבה אנשים טובים שעזרו לי בחיים. אני לא יכול להגדיר את זה כדיכאון כי אני בנאדם שנולד שמח ומאושר. כל יום שאני קם אני מודה לקב"ה על המשפחה שהוא נתן לי ועל הזכות להיות בריא. אני יכול להגיד שהיו לי תקופות קשות בחיים שהייתי צריך עזרה והלכתי לעזרה חיצונית והיו פסיכולוגים ופסיכולוגיות שכ"כ עזרו לי בחיים שעד סופם אני אהיה אסיר תודה על זה. כל אדם צריך לבקש את העזרה שהוא צריך. יש כאלה שצריכים עזרה יותר קיצונית, יש כאלה שצריכים עזרה קלילה, רק לשמור אותם על... אבל כל אדם הוא עולם ומלואו וצריך להתייחס לזה בהתאם".
"היתה לי תקופה שסבלתי מעלייה במשקל וזה גרם לי לירידה ביכולת ולתסכולים גדולים ולמרמורים גדולים. זו היתה תקופה קשה מאוד בחיים שלי. יש מאמנים שהיו לי איתם מערכות יחסים מורכבות מאוד ויש תקופות בחיים שהיה נדמה לי שפתאום הכל מתרסק לי. אלה תקופות של ירידות. לא יודע אם הייתי נכנס לחרדה כי בסך הכל יש לי אמונה גדולה מאוד בעצמי וביכולות שלי, אבל יש הרבה חבר'ה שזה משפיע עליהם בצורה יותר קיצונית".
"בתחילת העונה, כשהפסדנו משחקים, היתה לי תקופה קשה מאוד, אבל צריך להגדיר מה זה קשה מאוד. היום אני בנאדם שמחזיק את עצמי הרבה יותר טוב ממה שהחזקתי את עצמי כל חיי. לקח לי הרבה שנים של ניסיון כדי לקחת את הדברים יותר בפרופורציה. להגיד שהיה לי קל בתקופה הזו? ממש לא. אני אוהב כדורגל, אני רוצה להצליח, אבל היום יש גבולות לאן אני יכול לרדת ואיפה אני עולה. זה מאוד קרוב אחד לשני. היציבות הרגשית בחיים שלי בגיל הזה, אחרי מה שלמדתי, היא הרבה יותר גדולה ממה שלמדתי בחיים. אני מנסה לכוון את כל האנשים תחת ההנהגה שלי במועדון ליציבות רגשית טובה בחיים כי זה המקור להצלחה".
חוזר מהפגרה (אלן שיבר)