עשרות שנים לאחר ששקעה בדממה ובחובות עתק, תעשיית הרכב המצרית עושה קאמבק מפתיע. חברת הרכב הממשלתית אל-נאסר (El Nasr Automotive) רשמה אבן דרך דרמטית ומפתיעה כשחנכה מחדש את פס הייצור במפעל ההיסטורי בחלואן. החברה הוקמה רשמית ב-1960 בצו נשיאותי של גמאל עבד אל-נאצר עם מטרה לאומית שאפתנית, לכונן תעשייה כבדה ועצמאות מוטורית למצרים ולעולם הערבי כולו.
בחזרה לשנת 2026, הרכב הראשון שירד מהפס הוא הדונגפנג מייג' EV והייצור מבוסס על שיתוף פעולה מלא עם ענקית הרכב הסינית. הפרויקט יוצא לדרך עם שיעור רכיבים מקומיים מרשים של כ-45% ביום הפתיחה, כאשר תחילת השיווק המסחרי לציבור הרחב מתוכננת לתחילת 2027.
מפיאט ועד לקריסה: השורשים של המותג
עבור חובבי הרכב במזרח התיכון, השם "נאסר" טעון בנוסטלגיה עמוקה. החברה נוסדה כאמור ב-1960 בהוראתו של הנשיא גמאל עבד אל-נאצר, כחלק מחזון לאומי גרנדיוזי לעצמאות תעשייתית וכבדה. במשך שנים ארוכות היא הייתה עמוד השדרה של התחבורה הציבורית, מוניות ושירותי הממשלה במצרים, כשהיא נשענת על שיתופי פעולה הדוקים עם ענקית הרכב האיטלקית פיאט.
אולם, עם פתיחת השוק המצרי לייבוא חופשי והיצמדות עיקשת לפטנטים מיושנים משנות ה-70, התקשתה אל-נאסר לעמוד בתחרות. המפעל שקע בהפסדי ענק ובחובות כבדים, עד שבשנת 2009 הופסקה הפעילות והוא נכנס להליך פירוק ארוך. כעת, במסגרת מאמצים ממשלתיים להחיות את התעשייה המקומית ולהתאים אותה לעידן הירוק, המותג מקבל הזדמנות שנייה.
בהינתן שיש לו תקינה אירופאית - הייתם קונים רכב סיני תוצרת מצרים?
השאיפות האזוריות מול המציאות בשטח
מאחורי הקמת קו הייצור עומדת אג'נדה פוליטית וכלכלית ברורה של קהיר: למסד את מעמדה של מצרים כמרכז אזורי לייצור רכב חשמלי, להקטין את התלות ביבוא מסיבי (ובפרט מול ההצפה של כלי רכב מוכנים מסין, מוכר לכם?), לצמצם את הגירעון המסחרי ולמשוך השקעות זרות.
עם זאת, מבט מקצועי מחייב לסייג את השאיפות הללו. למרות הרטוריקה הגדולה, מצרים מתמודדת עם מכשולים מאקרו-אקונומיים כבדים, תשתית טעינה ארצית שנמצאת עדיין בחיתוליה, והיעדר אקו-סיסטם מקומי מלא לייצור סוללות ורכיבי אלקטרוניקה מתקדמים, מה שמותיר אותה תלויה לחלוטין בשרשרת האספקה הסינית שתדע למקסם את האינטרסים שלה בכל רגע נתון, כך שהדרך להפוך למעצמת רכב אמיתית עוד ארוכה ורצופת משוכות.
מנכ״ל אל־נאסר, נביל חמאד, אמר כי החברה מתכננת לייצר 3,000 מכוניות חשמליות בשנה הראשונה, כחלק מתוכנית להעברת טכנולוגיה וידע למצרים בתמיכה ממשלתית, ובהמשך מתכוונת החברה להגדיל את היקפי הייצור ואת שיעור הרכיבים המקומיים. מדובר ביעד צנוע במונחי תעשיית הרכב העולמית, שממחיש כי זהו עדיין שלב של בניית יכולת תעשייתית.
הזווית הישראלית: האם המכונית הבאה תגיע ממצרים?
ההתפתחויות הללו מעלות סוגיה מעניינת בהקשר המקומי שלנו. שוק הרכב בישראל נשלט בשנים האחרונות ביד רמה על ידי מותגים חשמליים שמקורם בסין. בהנחה שקווי הייצור במצרים יצליחו לעמוד ביעדים, להתייעל, ולעמוד בתקנים בינלאומיים מחמירים, אולי דבר שכזה יכול להוות בעתיד אלטרנטיבה לטורקיה עבור יצרנים נוספים מהמזרח. ונסיים עם שאלה - האם הייתם מוכנים לקנות מותג סיני בהרכבה מצרית?