דוקאטי מולטיסטרדה במבחן: הר געש איטלקי

על גיל ותקציב
בוקר. אוסף את המולטי מדוקאטי במרכז תל אביב ומתחיל את היום בכמה סידורים בעיר. הוא גדול פיזית, הוא כבד, הוא פולט חום. וואלה אני אומר לעצמי, זה לא שווה פי 3 מהאדוונצ׳ר היפני האפרורי שלי. הסידורים נגמרים ואנחנו זוחלים דרך הפקק לאיילון וממנו לכביש 6. מיגון הרוח טוב אבל לא מעיף, המושב נוח אבל לא נוצץ והחום מהמנוע עדיין מטגן לי אתם-יודעים-את-מה. וואלה, אני אומר לעצמי בפעם השנייה, לא מבין על מה משלמים פה כמעט 200 אלף שקל.

לא רחוק מצומת קסם האספלט מתרוקן. אני פותח מצערת, הטורים מתחילים לעלות ואני בדרך לשחרר עוד איזה "וואלה" קטן כשהמחוג נוגע ב-7000 סל״ד. יש אזהרונת כשהמנוע מוריד כמה אוקטבות בטון ואז בום - הר געש מתפוצץ לי בין הרגליים. 170 סוסים עפים לגלגל האחורי בקצב שאין, פשוט אין, באדוונצ׳רים, ובאדיבותם של ערימת גיזמואים חכמים הם לא רק מגיעים לגלגל אלא גם יורדים קומפלט לאספלט. הייתי אומר שיגור אבל לאור וקטור ההתקדמות השיגור הזה יכול להיגמר רק בקלקיליה.

להגיד שהופתעתי כנראה יהיה האנדרסטייטמנט של השבוע. ולא, זו ממש לא הפעם הראשונה שלי על אופנוע עם אורווה גדולה. אז מאיפה ההפתעה? כי מדובר באדוונצ׳ר, אופנוע שאתה קונה בשלב בחיים (האמת היא שאני מתכוון לגיל) שבו L/4L5 (החוליות התחתונות בגב, אם אתם עוד לא שם) מודיעות שמעכשיו לרכיבות על Rים, Sים ודומיהם, מצטרפים גם משככי כאבי ממשפחת האופיואידים החזקים. תאוצות מעיפות? השכבות? חוליגניות מענגת? אז זהו, שבשלב האמור אנחנו יותר מדברים על רכיבת שבילים עם הפסקות קפה ארוכות.

דוקאטי מולטיסטרדה - אדוונצ`ר איטלקי

הר געש איטלקי
חזרה להר הגעש. בזמן שהדיווח על התרחשויות שמתחתי רק מתחיל לעשות את דרכו לתאים האפורים, המחוג נוגע בעשרת אלפים סל"ד ולוח השעונים כולו מהבהב בכתום עצבני של "זהירות מנתק הצתה לפנייך". רגל שמאל מגיבה אינסטינקטיבית, הקוויק-שיפטר הוא הכי פרימיום שיש ואפשר היה להגיד שהסתדרתי בחיים אלמלא תוך שתיים-שלוש שניות הכתום שוב מהבהב, רק שהפעם עם תוספת קמ״שים כמעט הזויה. השמאלית שוב מגיבה והשיגור נמשך, רק שהפעם קלקיליה כבר כאן.

הייתי אומר עכשיו משהו חכם, אבל המוח כבר נעול ב-Mode "ברח לו הקוף", מוד שכידוע לא כולל יכולת ביטוי, בטח לא ביחס לאדוונצ׳רים יפנים בשליש מחיר, וזאת, תאמינו לי, הבעיה האחרונה ברשימה שלי, הרבה אחרי התמכרות קשה ומיידית לכתום-כתום הזה.

מתחת למעטפת מסתתרת המון טכנולוגיה

עצירת ביניים
החיים של יצרני מכוניות פרימיום (ואני לא סובל את ההגדרה הזאת) הרבה יותר קלים משל יצרני האופנועים המקבילים. הטכנולוגיה אומנם נסתרת מהעין, אבל להם יש בכל זאת איך להציג את ההבדל - אף אחד, אבל ממש אף אחד, לא יתבלבל בין תא נוסעים של סדרה 7 לזה של נאמר יונדאי אלנטרה. ליצרני האופנועים אין את הפריבילגיה הזאת. אצלם יש רק טכנולוגיה מבדלת, טכנולוגיה שרחל מהמאפייה השכונתית - למרות שהיא מכירה מיליון שליחים של וולט - לא רואה וכנראה לא תראה אף פעם. למי אכפת אם רואים או לא? אז זהו, שבעולמות הפרימיום בולטות-אספלט (או שופוני בהגדרה פחות מכובסת) היא מקדמת מכירות חזקה. וכאן אנחנו מגיעים למולטי שהוא פלטפורמה טכנולוגית מהמתקדמות שיש לעולם הדו-גלגלי להציע.

הדוקאטי מולטיסטראדה הנוכחי, בשמו המלא, הוצג כבר ב-2021 והוא הדור הרביעי בשושלת. הבסיס - שלדת מונוקוק מאלומיניום ומנוע V4 של 1,158 סמ"ק (170 כ"ס ב-10,500 סל"ד ו-12.7 קג"מ ב-8,750 סל"ד) שלא השתנה מאז ההשקה, אבל הר האלקטרוניקה שעליו עבר לאחרונה ריענון משמעותי. הרשימה ארוכה באופן כמעט חסר תקדים: מערכת מתלים אקטיבית שמתאימה את עצמה למשקל, אופן הרכיבה ותנאי הדרך, ניהול מנוע שמכבה שניים מהצילינדרים בתנאי רכיבה מסוימים, התראות לשטחים מתים ולהתנגשויות, בקרות בכל תחום אפשרי, מצבי נהיגה ועוד ועוד.

השאלה הגדולה שהרשימה הזאת מעוררת היא מה כל זה עושה לרכיבה, או במילים אחרות, האם הטכנולוגיה מנהלת את הרוכב לפי ההעדפות של המהנדס מבולוניה שתיכנת את הצ׳יפים (כמו שקרה למצער בלא מעט מכוניות), או לחילופין היא פתחה אופקים חדשים כמו שטוענים בדוקאטי. ועם זה התגלגלתי לסוכנות ברחוב המסגר.

אפשר להתמכר בקלות להבהובי האזהרה הכתומים רגע לפני המנתק

בקיבוץ, בכפר, בקרת
כמות האלקטרוניקה מחייבת איזה סוג של הדרכה לפני שאני מקבל את המפתח אבל עוד לפני הצ'יפים, תופסים את תשומת הלב דווקא כמה פיצ'רים קטנטנים, הכי לא דיגיטליים שיש, שחבל שאין בכל אופנוע, צנוע ככל שיהיה – למשל, מושב שמחובר לגוף במין מגרעת שמאפשרת לשנות את הגובה שלו, או תא קטנצ'יק לסלולרי על מיכל הדלק עם חיבור USB להטענה. עוברים לנווט בין שלל התפריטים על מסך לוח המחוונים - שנעשה דרך ג'ויסטיק קטן מתחת לאגודל שמאל. יש הרבה תפריטים אבל התהליך והלוגיקה שמאחוריהם מאוד אינטואיטיביים ונקלטים בקלילות.

כמי שמבלה ביום-יום לא מעט בחליצת הפקקים של תל אביב עם אדוונצ'ר אני מרשה לעצמי להגיד שחבל שמבחני דרכים לאופנועים לא כוללים גם נסיעה עירונית שהיא נפח משמעותי מהשימוש שלהם, אז בואו נתחיל דווקא שם.

המולטי הוא אופנוע גדול וכבד (232 ק"ג, רטוב, ללא דלק) אבל איכשהו הוא מרגיש בנוח בתנועה העירונית. חלק מזה נובע מהתאמת הגובה האוטומטית במהירות עיר / עצירות, חלק אחר ממערך כיול וניהול המנוע, ונתחיל איתו - ברוב תנאי הנהיגה העירונית המולטי מפעיל רק שתיים מארבע הבוכנות שלו. למרות זאת (או אולי דווקא בגלל זה) הוא לא 'מג'עג'ע גם בטורים נמוכים מאוד, סביב ה-2000 סל"ד, שלפעמים נדרשים בהיגררות איטית בתנועה עירונית. לבעלי אופנועים מהשנים האחרונות שרבים מהם סובלים מג'עג'ועי סל"ד נמוך (שנובעים בעיקר מתקנות יורו שקרכלשהו לפליטות מזהמים, אבל קצרה היריעה מלהרחיב) זאת הפתעה חיובית. בכל מקרה סיבוב של המצערת גם בעיר מעורר את שתי הבוכנות הנמות ומספק תגובה נחושה מאוד. הגיר גם משתתף במסיבה הזאת - הוא רך מאוד ומדויק מאוד ואם זה לא מספיק פרימיום בשבילכם אז יש גם מנגנון עלום כלשהו שאמור לעזור למאותגרי ניוטרל.

מערך המתלים משפר מאוד את התחושה על האספלט העירוני העלוב שמקובל אצלנו ומעלים רבים מהפגעים שלו. בסוגריים נזכיר שלא חייבים להשתמש בו ואפשר גם לקבע את מצב הבולמים באפשרות המועדפת על הרוכב, ועדיין, מי שיחליט לתת למחשב להחליט עבורו, ימצא גיהוץ מוצלח מאוד. ההנמכה / הגבהה עוזרת בפקקים וכמובן גם בעצירות.

בצד הפחות נוצץ של המטבע נזכיר את המושב. הוא סביר פלוס אבל לא מצטיין, ואת פליטת החום כבר הזכרנו קודם. 'משחק הצילינדרים' אומנם עוזר אבל ה-V4 הגדול, כדרכם של מנועים גדולים, עדיין קרוב לרגליים ומורגש מאוד.

המון כסף, אבל גם המון אופנוע

אם בעיר המולטי טוב, מחוץ לעיר - שטח מחייה הרבה יותר טבעי לאדוונצ'ר גדול - הוא מצוין. המנוע, כשמשחררים אותו ממגבלות הרמזורים והזחילה, הוא שיכרון חושים אמיתי. זה מתחיל כמובן בכמות הסוסים המרשימה אבל לא עוצר שם; קצב צבירת הסל"ד, מדרגות הכוח במעלה הסקאלה והעברת כוח חלקה להפליא הם תענוג של ממש. הסאונד לעומתם סובל מאי יציבות שכזו: עד 7,000 סל"ד הוא נטול אישיות ומשם ועד הקו האדום הוא רועם בצליל עמוק ומשובח כמצופה מאיטלקי עם כזאת אורווה.

גם היתרונות של המתלים האדפטיביים ניכרים יותר מחוץ לעיר. על הכביש המהיר הם מגהצים פשוט מדהים, כשמגיעים העיקולים הם הופכים לנוקשים ומספקים טעימה קטנה של רכיבה קצת יותר ספורטיבית כמצופה מהמותג.

ואחרי כל זה צריך לומר גם משהו על פינת הבטיחות. קודם כל הברקסים מצוינים, אחריהם מגיעה האלקטרוניקה עם מערכת שטחים מתים שמובנה במראות הצד, התראות על התנגשות מקדימה ומאחור וכמובן הבקרות - ABS ומערכת בקרת החלקה. בדוקאטי אומרים כי שתי המערכות הללו כוללות גם רכיבים שמשפרים את יציבות האופנוע בסיבובים.

מורידים רגלית ורושמים צ'ק
המולטיסטרדה הוא לא האדוונצ'ר החזק היחיד בשוק, אבל הטכנולוגיה בכל זאת הופכת אותו לשונה מהאחרים. כך למשל היא מאפשרת הספק גבוה מאוד ועדיין עם שימושיות יום-יומית טובה; היא מספקת נוחות מצוינת גם במקומות שבהם אדוונצ'רים נוטים להציק, והיא מציעה עוד רובד חשוב ומשמעותי של בטיחות.

בתחילת הכתבה תהינו מה כל הטכנולוגיה הזאת עושה לרכיבה ולזכותה של דוקאטי נגיד שכל הצ'יפים האלה לא צמצמו את האפשרויות של הרוכב אלא להפך - הם הרחיבו אותן. אפשר לרכוב על המולטי בעדינות רגועה עם שני צילינדרים עובדים ובולמים במצב נוחות, ואפשר גם להשתולל עם 170 הסוסים שלו עד הקצה ומעבר. בשני המקרים הוא יעשה את זה בצורה מרשימה.

אבל אם יש נקודה כואבת לכל זה, היא המחיר. תג המחיר למולטיסטראדה V4 "בסיסי" הוא 165 אלף שקל ומאמיר עד 315 אלף שקל לגרסת ה-RS. דגם המבחן V4S נעצר "רק" ב-198 אלף שקל - זה המון כסף, המון, אבל כזה שתקבלו תמורתו גם המון אופנוע. סעו בזהירות.

דוקאטי מולטיסטרדה במבחן: הר געש איטלקי

האדוונצ'ר העדכני של דוקאטי קיבל ערמות של אלקטרוניקה. האם הטכנולוגיה מנהלת את הרוכב או דווקא פותחת לו אופקים חדשים? ומה לגבי המחיר? חוויית המבחן לפניכם